מי אני בכלל?

זה לא בושה, כולנו מפחדים בסופו של דבר להישאר לבד בעולם. לא למצוא את אותו אחד או אחת שיהיו איתנו בסופו של דבר לעד. גם הזאבים הכי בודדים, הרווקים הכי מבוקשים ואלה שרועדים מלשמוע את המילה "התמסדות", בסופו של דבר רוצים להיות בזוג. לא לבד.

ככה אני לפחות חושבת. 

אבל האם לפעמים אנחנו נשארים בזוגיות רק בגלל הפחד להישאר לבד?

האם אנחנו דבקים בזוגיות לא אידאלית, רק בגלל הרצון להיות עם מישהו ולא להיות לבד?

האם אנחנו מתפשרים על בן זוג מסוים רק מתוך ייאוש מסוים? מתוך החשש שכבר לא נמצא משהו?

בתור חובבת זוגיות מושבעת, קשה לי להיות לבד. קשה לי לא לאהוב. קשה לי להיות מאוהבת. קשה לי לא להיות נאהבת. מחוזרת.

אבל גם קשה לי להיות בזוגיות רק מתוך החשש להישאר לבד.

אז איפה בא האיזון בין הרצונות המנוגדים האלה...? שאלה טובה.