Saturated Loneliness

אני לא מאמינה כמה זמן עבר.. וכמה הדברים השתנו.. ואיך ידענו תמיד שזה יהיה ככה..

כל כך עצוב ועם זאת גם משמח..

אני מתגעגעת להרבה אנשים מהעבר שלי.. חלקם לרעה חלקם לטובה..אבל זה לא משנה את העובדה שאני מתגעגעת.

מעניין אם הייתי יכולה לחזור לאותן תקופות מטרידות ולעשות אותן מההתחלה,מה הייתי משנה?

(טוב תאמת שיש כמה טעויות מובהקות שבטוח לא הייתי עושה פעמיים..)

בכל אופן.. ניסיתי לאתר כמה חברים בבלוג.. אבל כולם סגרו..

תאמת שאין לי שום מטרה לבלוג.. וגם אין מטרה לעידכונים.. אני פשוט רוצה להחזיק אותו פתוח.. זה כמו אלבום של זכרונות.. כל פעם להיכנס ולתת מבט על שלוש שנים מדהימות..

ונראה לי שזה גם מה שזה בשביל אנשים אחרים ורלוונטיים לנושא..

פשוט זכרונות שכיף להיזכר בהם,זמנים טובים.

אז.. עד לפעם הבאה..

אני.