ביום ראשון אמא שלי סיפרה לי כמה דברים שזעזעו לי את העולם. בחיים לא בכיתי כמו שבכיתי בכמה הימים האחרונים. זה זעזע אותי עד היסוד, אבל שום דבר מזה לא מפליא. אני לא יודעת איך לעכל את זה ואיך להתייחס ומה לעשות.
it's like... every family is messed up and every childhood is fucked up. My family is messed up and my childhood was fucked up.
Her family (you know, parents and siblings) is way beyong criminally messed up and her childhood was the kind of fucked up childhood you hear about it the news. and this story you'd never hear because it's so abstract yet i have no doubt in my mind in regards of its' truth.
נסתמו לי חורים עצומים ומולאו בצער וכעס וכאב ואכזבה וצער.
אני עוברת לת"א באוגוסט. אז אם אתם מכירים טבעונים בגיל 18-23, דברו איתי :]