השאלה האם "להתקין"
מזוזות בבי"ס שלי היא אישיו כבר יותר מ-3 שנים. היא עומדת לדיון ונטחנת
הלוך-ושוב כבר הרבה זמן ללא החלטה ברורה כי מדובר בנושא רגיש. אתם מבינים, הבי"ס
שלי הוא לא בי"ס שלי, הוא בי"ס קיבוצי שהוקם ע"י תנועת השומר הצעיר
והוא משמש אלטרנטיבה (מדהימה!) לחינוך הממלכתי. יש לו מערכת ערכים משלו, שכמו
בקיבוצים- אינם כוללים את הדת היהודית. לפני כ-10-15 בי"ס שלי, המוסד החינוכי
מבואות עירון, החליט לפתוח את שעריו לתלמידי חוץ (כמוני, למשל), ומאז חל שינוי
באופי שלו. לפני שנתיים הוצבו בבי"ס 2 מזוזות, לפי בקשה של הורים של תלמידים
מסורתיים שביקשו זאת. בשנה שעברה הוצבה עוד אחת. האישיו הנוכחי הוא בגלל שהוצבו
לאחרונה יותר מ-10 מזוזות בכיתות ז'-ח' של בי"ס. ביום שני הגיע אלינו יונה
מצגר, הרב הראשי לישראל, להתקין את המזוזות. בשיחה שהייתה לי עם רונן, מנהל בי"ס
הוא ציין כי הרב אמר כי מעולם לא היה במקום שהתייחסו אליו בכמות כ"כ פחותה של
הוד והדר, בד"כ עושים מסיבות... הרב מצגר נאם בפני תלמידי כיתות ז', סיפר להם
על חשיבות המזוזות.
כל עניין המזוזות לא הובא לידיעת כלל התלמידים, וכמובן לא נעשה בשיתוף או בידיעה
של מועצת התלמידים אשר אני בראשה. ההרגשה הכללית בקרב מתנגדי המזוזות היא שמדובר ב"מחטף",
שניסו לשנות את האופי המיוחד של המוסד שלנו, בלי לשמוע את כל הצדדים. בלי לערב את כל התלמידים.
האמת היא שלא מדובר
כאן בעניין של חילונים נגד חילונים כמו שניסו להציג את זה בתקשורת, אלא בשמירה על
האופי של הבית שלנו. אנחנו מאמינים בהפרדה בין דת למדינה אך גם בפלורליזם, ומקבלים
לשורותינו גם תלמידים ומורים דתיים. התלמידים והמורים יודעים בכניסתם כי המקום הוא
חילוני, חדר האוכל שלנו אינו כשר, אנחנו מנהלים "ערבי שישי" שאליהם
מוזמנים כל התלמידים ושהפכו לחלק בלתי נפרד מההווי המוסדי. אנחנו נותנים לכל אחד
את החופש להאמין (או לא) במה שיבחר, אבל כשמדובר בכך שנצטרך לשנות את אמונתנו...
המצב שונה.
בהתחלה לא היה לי
אכפת לי אם יהיו מזוזות או לא, אבל לאחר חשיבה על הנושא ועל מה שזה אומר ועל כך
שמדובר בצעד לשינוי האופי של המוסד שלי, אני יותר נוטה לכיוון שמתנגד למזוזות.
היום התפרסמה הכתבה
הגדולה בידיעות אחרונות, אני מצוטטת שם. בבוקר העירו אותי כדי להתראיין לגל"צ,
ואח"כ גם ל-103FM,
בו לא הרגשתי כ"כ בנוח. לאחר יותר התראיינתי גם ל-90FM . הזמינו אותי גם לתוכניות של רפי רשף ואברי גלעד,
להם סירבתי- ואמשיך לסרב להתראיין. אני מרגישה שהתקשורת הצמאה לדם הופכת את הנושא
לחילונים נגד דתיים, ואני לא מתכוונת להיות שגרירה של הקיבוצים נגד הדת. מנסים לעמת
אותי ולריב איתי ואני לא מוכנה. מעבר לכך, זה גם לא המאבק שלי. אני לא מכותבי
העצומה, ולמרות שאני רוצה חשיבות עליונה לשמור על הצביון הנוכחי של "הבית"
שלי, במיוחד עכשיו- כשאני עם רגל אחת בחוץ, אני חושבת שהתקשורת רק מזיקה.
אם אתם לומדים בבי"ס
ממלכתי, בטח קשה לכם להבין את ההתייחסות שלי לבי"ס כ"בית", כמוסד
מדהים. האמת היא שמבואות עירון הוא הרבה יותר מבי"ס. האוירה שם היא שונה,
האנשים הם שונים, במורים שונים, בי"ס עצמו נראה כקיבוץ- מלא דשא. יש פעילויות
חברתיות רבות יותר, כי הדגש הוא ערכי ולא לימודי, למרות שאחוז מקבלי תעודת הבגרות שלנו
הוא מהגבוהים במדינה. בי"ס כ"כ מיוחד, שהורים משלמים כמעט 7,000 ₪ בשנה
כדי לרשום את ילדיהם לחוויה הייחודית הזו, ובצדק. שינוי המקום פירושו שינוי ערכי
מבחינתו.
ובנימה אחרת,
מחר אני הולכת לראות
את דירות הפעילים של אנונימוס בת"א. כנראה אעבור לאחת מהם עוד הקיץ, וש"ל
באמנסטי!!!1 הכל מסתדר מדהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sullen Sunshine