הכל מתחיל ביום שלישי בלילה. אני ממריאה לפורטוגל (כמובן שלא באל-על, בגלל מעורבותם בהעברתם קופי חוות-מזור למעבדות ברחבי אירופה שם יערכו בהם ניסויים מחרידים. אל-על היא אחת מחברות התעופה היחידות שמסכימות לעשות זאת). אני טסה עם עוד שתי חברות מאמנסטי-אינטרשיונל אל סמינר הנוער האירופאי, שיערך ממש קרוב לליסבון. הסמינר הולך להיות מאוד מעניין, ואני מאוד מתרגשת לקראתו. בין השאר, אני אמורה להעביר בסמינר הנוער איזושהי מצגת של 20 דקות על מצב מבקשי המקלט בישראל. (טכנית, רובם הגדול זכאי לסטטוס של "פליט" אותו הם לא מקבלים, יחד עם תנאי רווחה) עבדתי על המצגת יותר מ-4 שעות היום כשחזרתי מהעבודה, וצפויים לי עוד כמה ימים של תיקוני-הגהה ואימונים רבים. לאחר הסמינר אני ממשיכה לטייל לבדי בפורטוגל המהממת עוד כ-10 ימים. זה יהיה טיול גדול, לחוץ (יש הרבה מה להספיק), מלמד ומאתגר. באופן כללי אני מתייחסת לכל העניין כהרפתקה. ההרפתקה הפורטוגזית שלי. יומיים אחרי שאני חוזרת מההרפתקה הפורטוגזית אני יוצאת להרפתקה אחרת שנקראת שירות לאומי. עוד לא ברור לי לגמרי איך העניין יסתדר בהתחשב בעובדה שעוד לא יהיה לי פטור (אךך למה הוועדה מתכנסת ב-12.8??? כוסאמאמאק. לא יכלו ב-15? או ב-13?), אבל אני ארחיב ראש- וכולם ירחיבו איתי ראש, ויהיה בסדר.
אני עומדת להיות אחראית על כמה פרוייקטים חינוכיים באמנסטי, כמו למשל פרוייקט "ילדים למען ילדים" שפועל בבתי ספר יסודיים, פרוייקט "נוער אמנסטי", הפרויקט עם מג"ב, ועוד כמה. זה תפקיד רציני, גדול ממדים, מאתגר ברמות אולטרה סגולות. אני מרגישה אנדר-קוולאפייד, והעובדה שכרגע מבצעים אותו שני אנשים מאוד לא מיטיבה עם החששות שלי.
השירות הוא בתל אביב, במשרד שלמדתי לאהוב בשנתיים האחרונות. אני אתחיל אותו בעודי גרה בבית, ואעבור במהלך ספטמבר (בתקווה) למעין קומונה עם עוד כמה טבעונאצים-חברים-בגילי. התכנון הוא לגור בדירה של 3 חדרים, 2 בחדר, 600-800 ש"ח בחודש כדי שכולנו נוכל לחסוך כסף, להתנדב הרבה ולגור בעיר הנהדרת ביותר בישראל. הדבר המבאס ביותר בכל הסיפור הוא העובדה שאני אהיה תלויה כלכלית בהורים שלי באופן רחב. אני מקווה למצוא משרה לסופ"שים, אבל מכיוון שהתפקיד הוא מאוד מאוד אינטנסיבי אני לא בטוחה בריאליות של עבודה נוספת. כך או כך, אני אסתדר. דבר מבאס נוסף הוא העובדה שלא אטוס לניו-יורק בחורף, כמו שתכננתי לעשות במידה וארוויח מספיק כסף. הו, כסף.
הכל מסתדר בדיוק ברגע האחרון אבל אני יודעת שאהיה בסדר גם אם לא.
יאללה הולד להון.