נגיעה של אופטימיות בעולם ללא חסד

-לא שומעים את השמיים

מרוב רעש של אנשים ישנים.

זמזום של עטים כותבים

שטויות על דפים לבנים.

כוס קפה אחת

שמותירה אחריה עיניים פקוחות.

ובזכותה מקום להזיה מתוקה

נשיקות, נגיעות, אני ואתה.

והבלוז מתנגן בהרמוניה מושלמת

ומבטא מתקתק שעושה פרפרים.

ושיר שעושה לי לבכות בכל פעם

שהפסנתר מהדהד וקורע

את האוויר.

העיניים לא נעצמות מרוב קפאין,

והיד מתרוצצת על דף מקומט.

וכרגיל, במסווה של חוכמה,

כותבת לאט.

כוס יין אחת,

תותיר אחריה עיניים סגורות.

ובזכותה מקום לחלום מתוק,

אתה ואני, נשיקות, נגיעות.-