איך חול יכול להיות מהיר?

first things first: תקראו את הפוסט של אראמיס. לא שהוא צריך קישורים ממני אחרי שהוא הומלץ בדף הראשי, אבל הפוסט הזה נכתב כתגובה אליו ובהשראתו, ואני נותן קרדיט where it is due.

מאז שממש יצא לי לחשוב על זה, ואחרי דיונים רבים על הנושא עם אנשים רבים גם כן, הגעתי למסקנה שאני לא רואה טעם או תועלת בטקס נישואין פומפוזי. בארץ מקובל טקס עם שורשים דתיים, וזה בסדר גמור מבחינתי, אני בכלל מכבד את הדת ממרומי מגדל השן האתאיסטי המבוצר שלי. נגד טקס באולם, לעומת זאת, יש לי הרבה.

בתור אח לשתי נשים נשואות, אני אחלוק מנסיוני העקיף: אמנם לפי הבנתי לא מעט אנשים בימינו מצליחים להחזיר את ההשקעה של החתונה מכל הצ'קים, אבל אני סמוך ובטוח שלא כולם, ואת מריטת העצבים וכאב הראש אי אפשר לכמת ובוודאי שלא להחזיר, וזה אפילו לפני שאני מתחיל לחשוב על זוגות שנפרדו בגלל אי הסכמה על החתונה. אחותי הגדולה פשוט חסכה לה ולבעלה את כל העניין, ואת הכסף שאולי היו משקיעים בטקס באולם השקיעו בירח דבש בספרד. בחיי שזה נשמע יותר טוב, מה גם שבמחירים של חתונות היום זה כנראה גם יותר זול כספית ובעל השפעה נפשית הפוכה לחלוטין לתכנון חתונה שנמשכת הרבה פחות ממנו. נפגשנו לנו המשפחות המוצומצמות של שני הצדדים, טקס קצרצר ברבנות והלאה למסעדה מפוארת בחסות ההורים. גם אם הצ'קים לא כיסו את הארוחה (ואני בספק) ההשקעה הייתה סמלית, הו מבחינת כסף והן מבחינת זמן, בהשוואה לטקס באולם.

יקומו ויזעקו האנשים: "לאן נעלמה הרומנטיקה?" ולהם אני אומר שהיא נקברה כבר לפני תחילת העידן המודרני. אותה אחות ובעלה, לפני החתונה, ישבו וניסחו חוזה שכלל כל מיני סעיפים מתקתקים כמו גודל הקנס שהיא תצטרך לשלם אם תברח עם הילדים העתידיים שלהם או שהוא ישלם במקרה של גירושין ואי תשלום מזונות. זה רק בנוסף להסכם הממון ההו-כה-רומנטי, שלהתחתן בלעדיו כיום היא פשוט, סלחו לי, טפשות.

הסיבות שבגללן אני חולק על הרעיון של אראמיס בנוגע לחוזה עם תאריך תפוגה, לא קשורות כהוא זה לרומנטיקה. זוגות זקוקים למשהו יותר קונקרטי מהסכם לשנה, שלמען האמת, חסר משמעות לחלוטין. גבר טיפוסי, אם אינו כבול, יסתלק בסופו של דבר (גם האישה מסוגלת, זה הכל עניין של אופי). שנה, שנתיים, אחרי כמה שנים החוזה פשוט לא יחודש, ולא בהכרח בגלל שהקשר איבד מהטעם שלו או שהאהבה נעלמה או אפילו פחתה. חוזה בעל תאריך תפוגה ממש ממעיט מערך הקשר.

בנוסף, אם אותו אדם פשוט יתקל באי-הסכמה לא מאוד עקרונית אבל שגרמה לריב ממש לפני תאריך חידוש החוזה, ישנה שוב האפשרות שהוא לא יחדש אותו, כי מה, זה רק חוזה. אפשר לחדש אותו אחר כך אם רוצים. אלו לא יחסים. ביחסים פותרים סכסוכים, לא קמים והולכים ברגע שנהיה קצת מסובך.

אז נחתום חוזה ארוך יותר? אם הוא באמת יהיה מספיק ארוך, הוא יהיה בעל ערך בדיוק כמו חתונה, פרט לזכויות של זוג נשוי, ואז שוב אין בו טעם. אם זוג לא מסתדר, הם לא יחכו לתום החוזה. מה גם שילדים צריכים להיכלל בחוזה, ורכוש, והנה חזרנו לנושא החוזים שאחותי חתמה עליהם בכל מקרה לפני החתונה.

אז הסכמנו שהרומנטיקה חלפה לה מן העולם. נמשיך לדת.

אני לא פוסל טקס דתי, אני חושב שהוא אפילו די יפה, מה גם שהוא לא דורש ממני יותר מדי ומסמל את התחייבותי לבת הזוג, קצת מעבר לחתימה על טופס. יש אנשים הסולדים מן הדת יותר ממני, וכאן נזכיר את אחותי השניה שנישאה לא מכבר בשעה טובה בקפריסין בנישואים אזרחיים, שאגב, מקובלים כנישואים לכל דבר גם בארץ. בלי יותר מדי רומנטיקה ובלי בכלל דת.

אז מה בקשר אלי? אני מאוד גמיש, אני חושב שהדבר העיקרי הוא לא הטקס או הכסף, אלא ההתחייבות עצמה, ואם וכאשר אהיה מוכן לעשות אותה, היא תהיה הרבה יותר משמעותית ממה שיסמל אותה. הגיון בטקס באולם אני לא ממש רואה, מה גם שהצד של הכלה יצטרך להיות נרחב בצורה דרסטית, כי כמה שאני חושב אני לא מגיע ליותר מ-30 איש מהצד שלי כולל בלוגרים, וגם זה בדוחק, ולכו תמצאו אולם שירים לכם טקס לפחות ממאה איש. לפי מה שהבנתי, רובם לא מדברים אתכם אפילו אם מדובר בפחות מ-300. אני מוכן להסביר את זה ביתר פירוט (אם לא עשיתי את זה עד כה) לכל אחד או אחת, ובטח שאהיה מוכן לעשות את זה עבור מי שאתכנן לשאת לאישה. אם היא תהיה אחת מהאנשים הסולדים מהדת, אני מוכן גם לנישואים אזרחיים. עם חוזה קדם-נישואים, על כל סעיפיו קוברי הרומנטיקה, אני לא מוכן להתפשר.

גם לא על ירח הדבש בספרד .

(טוב, נו, אולי אירלנד)