איך חול יכול להיות מהיר?

חדי העין (או חדי ה-משהו) מביניכם, או אולי סתם אלו שמכירים אותי הרבה זמן או כאלה שבודקים באדיקות שירות הודעות ימי ההולדת שלהם בפייסבוק אולי מודעים לעובדה ששלי מתקרב. אז כדי להסיר כל ספק שאולי יהיה לכם: 

לא, לא נראה כאילו אני מתכוון לחגוג השנה. שנה שעברה היה נחמדף אבל אולי נשאיר את כל העניין הזה דו-שנתי ואת החובות שלי ושל אבא  שלי במצב שלהם כיום.

גם העובדה שלחברה שלי יש מבחן יום אחרי יום ההולדת ולי מבחן יומיים אחרי לא מאוד מניע אותי לחגוג, וכן, אני יודע שבתאריך עצמו מלכתחילה לא הייתי חוגג כי זה יוצא באמצע השבוע, אבל אווירת מועדי ב' מעולם לא הייתה חגיגית במיוחד, והסמסטר הזה במיוחד לא. התאריך העברי, אגב, הוא כ"ה באדר ב, ככה שאם אתם חושבים על להתחכם, דחו את זה, במטותא ממכם, עד לשנה העברית המעוברת הבאה.

השנה אני ממש לא במצב רוח של יום הולדת. התאריך מבחינתי היום הוא ה-25 למרץ, לא 6 ימים לפני ה-31. אני בכלל לא מרגיש שיום ההולדת מתקרב, ולמען האמת, זה די טוב מבחינתי, כי אם אני ארגיש את זה אני אצטרך להתחיל לחשוב על הגיל שלי, כמה השגתי בהשוואה לאנשים אחרים עד עכשיו, כמה אני באופן כללי קרוב להחלפת קידומת מפחידה במיוחד (ורק פייסבוק משום מה חושבים שאני עומד להחליף אותה ל-2), ומספיק קשה לי להתחמק מכל המחשבות האלה עם אבא שלי, שעבר מלהזכיר לי כל שנה שאני כמעט בן *הכנס כאן את הגיל שלי ביום ההולדת הבא*, פשוט לדלג קצת ולעבור ישר לגיל העגול הבא. זה טוב שאני נמנע מהמחשבות האלה, זה מונע ממני להסתגר בבית ולשמוע שירים של עברי לידר עד אובדן הגבריות, כאילו העובדה שבנות גילמור היא אחת מהסדרות ברשימת ההורדה העתידית שלי לא מספיק גרועה בפני עצמה.

זה אולי ישמע לכם מוזר ממי שלמדתם להכיר יותר ולאהוב פחות בתור זונת תשומת לב, אבל אני באמת, באמת לא מרוצה מיום ההולדת הקרב ובא, ורציתי רק להקדים תרופה למכה.

בשקט בשקט, בצורה מוזרה, הגעתי למצב שיש לי ארבעה פוסטים כל החודש. מזכיר קצת ימים אפלים בהם הקפדתי לעדכן רק פעם בשבוע או זמנים אפלים הרבה יותר במרתפי אולמן. 

עוד יותר בשקט, לפני יותר מחודש, פתחתי את השנה החמישית לקיום הבלוג. אפילו לא זכרתי את זה בזמנו. העובדה שלפעמים בסקירת פוסטים ישנים אני מנסה לבדוק בלוגים של מגיבים עברו ומגלה more often than not שהבלוג לא קיים עוד, כנראה שבאמת מבשרת שאני יכול להיחשב מהותיקים ממרומי המספר הנושק ל-100 אלף שלי.

נו טוב