| 4/2009
על סמים והתנסות
אם יש דבר שאני ממש מרוצה ממנו בבלוגריה זה בלוגים כמו של בני שמעלים נושאים לשיחה. והפעם, הפוסט הזה דרבן אותי לכתוב את השאלות העולות מהדיון.
אני לא בטוח כמה אנשים מבוגרים חשים ככה, אבל בני נוער במיוחד חיים תחת סקרנות ותהליך למידה מתמדת, שהם רק אנושיים ואפילו רצויים במידה. בלי בכלל להכליל, לבני נוער לרוב יש יכולות גבוהות יותר משל מבוגרים, אפילו במבחני IQ מכירים בזה וככל שאתה מבוגר יותר הציון שלך נמוך יותר גם אם ענית בצורה זהה לחלוטין למישהו צעיר יותר. רוב המתמטיקאים והפיזיקאים הדגולים באמת מהעבר הרחוק גילו את התגליות שלהם בגיל כל כך צעיר, שבגילי הם כבר יכלו להיחשב בנקודה של "מעבר לשיא". בסך הכל, מה שמנחה את רוב התגליות המעניינות והשימושיות באמת הן השאלות "למה?" ו"איך?" שמנחות את החיים של ילדים ובני נוער בצורה גורפת. מתפקידנו כהורים (לעתיד) ומחנכים לשמור על הסקרנות הטבעית של הילדים תוך כדי שמירה על כך שלא תפגע בהם.
השאלה היא כמובן היכן עובר הגבול ועד מתי אפשר לתת לילדים שלנו לחקור דברים בלי השגחה.
וכאן עולה השאלה של סמים וחומרים מזיקים אחרים. בתור מישהו שחקר קצת בנושא וניהל שיחות ארוכות ומחכימות עם אנשים, אני אשטח את משנתי.
יש הרבה הבדל בין סוגי הסמים. הפרסומת שהייתה קיימת פעם "אין כזה דבר סמים קלים" פשוט לא יעילה, מעבר לזה שהיא מוטעית. דווקא ההוצאה מחוץ לחוק של מריחואנה ותוצריה הנלווים לחלוטין לא מובנת לי.
בוודאי שגם שימוש במריחואנה צריך להיות במידה, ואדם בוגר צריך להיות מסוגל לדעת את הגבולות שלו. אלו שלא עומדים באותה מידה (ואפילו יותר) לא צריכים לצרוך גם סיגריות או אלכוהול, שניהם סמים חוקיים לחלוטין. סיגריות בפני עצמן אף גרועות ממריחואנה, כיוון שג'וינט לא מכיל זפת, חומרים כימיים וכמובן ניקוטין, שהוכח מעל לכל ספק שמוחדר לסיגריות כדי לגרום להתמכרות. מכל האנשים שיצא לי להכיר שעישנו או מעשנים, אף אחד לא הגיע למצב של התמכרות, או כל מצב שמנע ממנו, רק לשם הדוגמה הקרובה ביותר, ללמוד הנדסה או חשבונאות. רבים מהם, אגב, לא מוכנים לגעת בסיגריות. וזה אפילו לפני שמתחילים להזכיר את הסגולות הרפואיות של המריחואנה שקטונתי מלדעת את פרטיהן פרט לכך שהן מוכחות וקיימות.
האיסור על מכירת סיגריות למי שלא מלאו לו 18 שנים בוודאי לא מהווה אפילו עיכוב מינורי לתעשיית הטבק. צעירים ימשיכו להשיג סיגריות ורובם גם לנסות אותן, ואני מאמין שדווקא האיסור מדרבן עוד יותר צעירים לנסות. אותו דבר מבחינת המריחואנה. לרוב האנשים בארץ אין שום בעיה להשיג חומר, אולי מחבר של חבר של חבר, אבל הם ישיגו אם ירצו. האיסור החוקי לא משנה דבר, ורק עושה את הפיקוח בלתי אפשרי. אני לא ממליץ להתחיל לשווק מריחואנה במרכולים, אבל עולה השאלה למה האיסור החוקי הזה טוב אם בכלל.
השיחות על סמים בבתי ספר הן במקומן, אין ספק. השאלה היא, האם הסבר בגובה העיניים על סמים לפי סוגים לא ינחל הצלחה גדולה יותר מההתנשאות של "זה אסור וזהו?" בתור אדם שהיה בן נוער בעבר הלא-מאוד-רחוק, זה רק הופך את העניין למסקרן יותר.
כמויות אדירות, באמת, של אנשים מעשנים מריחואנה בתדירות מסוימת ואפילו יותר ניסו לפחות פעם אחת. אם כולם היו מתדרדרים לסמים קשים, החברה בישראל כבר מזמן הייתה מתמוטטת ומכילה יותר עבריינים מאנשים שומרי חוק, לא בניגוד לעובדה שאם שתיית אלכוהול מתונה הייתה גורמת לאלימות מצד בני נוער ואנשים בוגרים נורמטיביים כל אחד מאיתנו כבר היה סובל מהעובדה הזו אם לא נעשה אלים בעצמו.
כהערת צד, כמה הורים בימינו מלעיטים את ילדיהם ברטאלין ללא הצדקה? רטאלין, שאגב, הינו חומר כימי שמכיל את אותו חומר פעיל המצוי בקוקאין, וכמובן ממכר הרבה יותר ממריחואנה. כמה מהילדים הללו יכלו להסתדר ללא התערבות כימיקלית? האם העובדה הפשוטה שהוא חוקי ומריחואנה אינה לא הופכת את העניין לאבסורדי מעט?
איך הדבר מתקשר לבני נוער? מעבר לשטות של האיסור לשתות אלכוהול מתחת לגיל 18 שלא ממש נאכף או נלקח ברצינות לדעתי בשום מקום בארץ, אני חושב שתוך כדי חשיפת הסיכונים ועיגון גיל הצריכה המותר בחוק, אפשר לאפשר לבני נוער להתנסות. אני גם באמת לא מאמין שהפיכת מריחואנה לחוקית תגביר את הצריכה שלה.
הבהרה
כותב הפוסט אמנם דוגל בדרך חיים של "'I'll try anything once" אבל עם הסתייגויות מסוימות. הוא לא דוגל בצריכת כימיקלים מכל סוג שהוא או סמים הנחשבים "קשים". הפוסט נכתב כדי לעורר דיון וכדי להעלות את הסוגיה של ההבדל בין סוגי הסמים, שכולם נמצאים תחת אותו סעיף בחוק, והשאלה האם הדבר מוצדק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: