| 5/2009
 במודה, או - בואו נתלונן קצת
כמה מהמילים שבהן השתמשתי כדי לתאר את ההופעה של דפש מוד -
מרהיב, מדהים, מעולה, חבל על הזמן, מצוין, כיף לא נורמלי.
העובדה שהיינו ביציע, ואפילו לא באחד יותר מדי קרוב, לא ממש גרעה מההופעה, כי עם כל הכבוד, יש דברים שלא רואים כשקרובים לבמה (ה"גלים" שאנשים עושים, איך נראה קהל של כמה עשרות אנשים מנופף עם הידיים מצד לצד בסינכרוניזציה שלא תיאמן, איך נראה אצטדיון שלם כשהוא נעמד על הרגליים). יש לי רק תלונה אחת, והיא לא קשורה למופע עצמו, אלא לקהל, או יותר נכון, לאנשים מסוימים מהקהל, וגם הם, רק אחרי המופע. כי בישראל כמו בישראל, אנשים כמובן חייבים להתלונן. מה, שאנחנו לא נרגיש פראיירים או שדפקו אותנו?
עוד בהליכה למקום המפגש ממנו הייתי אמור להיאסף אחרי המופע, שמעתי את המילים "הם בטח היו עוד שיכורים מהלילה לפני, כולה שעה ו-45 דקות לפני ההדרן, מה זה צריך להיות?"
כל זה, עם התעלמות מוחלטת מכך שהיו שני הדרנים שהאריכו את העניין בעוד 20 דקות בערך, וכמובן, העובדה הממש לא חשובה שהמופע שלהם בפאריז, אותו הם שיווקו בעבר כחלק ממסע הופעות, בתור מופע מייצג למסע, כלומר כנראה אחד שהיה ממש טוב ספציפית (והוא היה ממש טוב, שמעתי את הדיסקים בריפיט באוטו החל משבועיים לפני ההופעה), היה יותר קצר מזה שראינו.
"היו איזה שבעה שירים חדשים!" היא אחת התלונות האהובות עלי.
כל מי שטרח לקרוא קצת על המופע ידע שהם הצהירו קבל עם ועדה שיהיו שבעה שירים מהאלבום החדש. לא מתאים לכם? אף אחד לא הכריח אתכם לשלם כמה מאות שקלים ולבוא. אבל לא, אתם תשלמו, ותבואו, רק כדי שתוכלו להתלונן אחר כך. גם כל מיני תלונות על שירים שלא היו. אני אישית ראיתי את רשימת השירים המלאה לפני ההופעה. לשמחתי, לא זכרתי אותה במלואה כשהגעתי וגם אם הייתי זוכר הסדר שונה, אבל בחייכם, יכלתם לדעת בדיוק מה יהיה ולא יהיה הרבה לפני שהגעתם.
"מה זה המופעי חימום האלה?"
אני לא מבין, זה חדש לאנשים שיש ללהקות גדולות מופעי חימום, שמה לעשות, מעצם הגדרתם חימום הם לא בהכרח משהו? (מה גם,שלפחות המופע שיצא לי לראות, של ה-Yeah Yeah Yeahs היה, גם אם לא משובח במיוחד, חביב. יותר מוזיקת נסיעה קלילה מאשר משהו שממש אפשר להתעמק בו, אבל עדיין חביב). בנוסף, שוב, אף אחד לא הכריח אתכם להגיע לפני 21:00, השעה (המדויקת, אני חייב לציין! כן, מופע התחיל בזמן, בישראל!) בה המופע התחיל, שוב, דבר שצוין בכל מקום שבו היה כתוב על המופע.
שורה תחתונה 1- ברור שדפש מוד הרוויחו כמות כסף אדירה מהמופע הזה, כמו גם המפיקים וכל מי שמעורב. בו הו. בואו נבכה על זה שלהקה שקיימת כבר 30 שנה דורשת מחיר סביר בהחלט ביחס לפועלם ומרויחה על זה כסף. על פול מקרטני לא הייתי מוכן לשלם את הסכומים המוגזמים שדרשו, אבל במקרה הזה היה שווה כל שקל.
שורה תחתונה 2 - הייתם חושבים, שאחרי שבועיים של הקשבה למופע בסך הכל דומה בחלקו, והעובדה שהצלצול שלי בפלאפון הוא הפזמון של "Enjoy the Silence" (פלוס העובדה שבערך 75% מהשיחות שאני מקבל הן שיחות שהייתי מעדיף לא לקבל בכלל או לקבל פחות) היו גורמים לי לא כל כך להתלהב מהשיר במופע. והייתם טועים.
מה שכן, זיהיתי את הפתיחה שלו עוד לפני המנגינה בזכות אותו מופע שביליתי נסיעות רבות בהקשבה לו.
שורה תחתונה 3 - בגלל אנשים מטומטמים לא יצא לי להזמין את ה-DVD של ההופעה ישר אחריה. אבל אני מתכוון לעשות את זה, ברגכ שאני אמצא איפה עושים את זה באינטרנט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: