| 7/2009
כבר כמה ימים -
שלא הייתי פה. אני לא מאשים אף אחד שלא שם לב, בכל זאת, המחשב פעל והעובדה שאני לא מעדכן במשך כמה ימים היא כבר מזמן יותר שגרה ופחות סיבה לדאגה. להיפך, אני חושב שאנשים יכולים להנות ממחסור בפוסטים דכאוניים.
אבל זה בסדר, עכשיו חזרתי.
ביום ראשון, אחרי המבחן בתמחיר שממש עצבן אותי מכמה בחינות אבל שאני עדיין מקווה שהצלחתי בו במידה לא מועטה, הלכתי לישון במטרה לקום בסביבות שמונה בערב כדי לקפוץ לנדב למטרת דף נוסחאות להנדסת שיטות ואחר כך להיפגש עם ישי למטרת שתיית-כמה-שיותר-אלכוהול. זה לא קרה. מה שכן קרה, הוא שקמתי בסביבות אחת בלילה כדי להקיא את נשמתי ולהרגיש חרא באופן כללי, כולל חולשה, סחרחורת וכאב ראש. בהתחלה עוד חשבתי שזה בגלל שהתייבשתי, למרות ששתיתי אותו יום גם אם לא יותר מדי, אבל אחרי שעתיים וליטר וחצי מים ששתיתי שלא שיפרו את המצב התקשרתי לאבא שלי, בסביבות שלוש לפנות בוקר. This goes for show בדיוק עד כמה רע הרגשתי.
בסביבות שלוש הוא הגיע ואחרי כמה טיפולים יותר ופחות מסורתיים יצאנו לשאוף אוויר, ועד שחזרנו בסביבות שש כבר הרגשתי יותר טוב, למרות העובדה שמתישהו במהלך הסיבוב הלחטתי שהגיע זמנו לדעת שהחברה נפרדה ממני (ועל כך בהמשך). חזרתי לישון וקמתי בסביבות עשר. עד אחת-עשרה כבר עשיתי שידור חוזר של הלילה הקודם, וסביבות הצהריים כבר הייתי עסוק בתודה לזה שאבא שלי גר כל כך קרוב, כי אני לא בטוח כמה הייתי עומד בנסיעה יותר ארוכה. תור לרופא קבעתי לשש וחצי בערב (יום שני).
את השעות עד התור ביליתי בעוד קצת הרגשה מגעילה ובחילה בנוסף לחום גוף 40 בערך, וכשהגעתי לרופא לקח לו בערך חמש עשרה שניות ומבט בגרון לקבוע שמדובר ב -
*אזהרת TMI*
דלקת שקדים מוגלתית.
*סוף אזהרת TMI*
זה, פלוס האנטיביוטיקה שהייתי אמור לקחת די סתם את הגולל על האפשרות לגשת למבחן שהיה מוקדם יותר היום, כי להתכונן לא היה לי זמן. אז נשארתי אצל אבא שלי כמה ימים ושרדתי, למרבה הפלא, למרות העובדה שבשביל אבא שלי "אני לא רוצה לדבר על זה" אומר "בוא נדבר על זה וכמה שיותר". כמובן שהוא דאג להזכיר לי שהוא ידע שזה מה שיקרה, כי הוא תמיד יותר חכם אחרי, למרות שלשם ההגינות הוא באמת אמר דברים בסגנון עוד קודם, גם אם בפועל הוא לא עשה שום דבר כדי לחבל בקשר, בדיוק להיפך.
גם שרדתי בלי חיבור לאינטרנט, זה דווקא היה בסדר, התמודדתי עם זה באומץ. טוב לדעת שאני יכול. ויותר חשוב, שרדתי את הימים הללו בלי יותר מדי מה שישכיח ממני את כל המצב הבעייתי כרגע, וגם את זה עברתי.
היום בבוקר חזרתי לביקור אצל הרופא שאמר לי שבדיקת הדם קבעה שזה היה באמת סוג של וירוס אבל הטיפול התאים לו בכל מקרה, ובאמת הרגשתי כבר הרבה יותר טוב. אז אני עדיין על אנטיביוטיקה, מה שהכריע את הכף סופית לגבי היציאה לפאב עם דן ונטע (וזה כבר שתי יציאות שהוירוס הזה הרס לי), זה שעדיין שתיתי כשהייתי על כדורים מסוג אחר לא אומר שאני מוכן להסתכן בעניין האנטיביוטיקה, ועכשיו צריך להתמודד, למצוא דרך ללמוד למבחן בקורס שנכחתי בו פעם אחת כל הסמסטר ולבדוק מה המדיניות לגבי אפשרות למועד ג' לאנשים שהיו על אנטיביוטיקה בזמן המועד הראשון (בתקווה שאני לא אזדקק לאחד, ולפי פידבקים מהמבחן היופ כנראה שזה גם יהיה נכון).
אני מתקדם בשלבים, אחרי האטה מסוימת. אני לא רחוק מסיום, למעשה. עכשיו השאלה היא רק אם אני רוצה להוסיף חדשים או לא.
אבא שלי הציע לי בצורה עקיפה 200 ש"ח על כל דייט שאני יוצא אליו בזמן הקרוב.
כן, כן, מה שקראתם. פשוט לא היה לי מקום להכניס את זה שלא ימחיש את אפקט ה-WTF כמו שצריך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: