| 9/2009
רשמים מהטיול
בגלל אותו כשלון של פרסום אותו פוסט ביום הראשון, ובלי קשר אליו, כי בכל מקרה הוא היה מוגבל במספר התווים ואת הפוסטים הללו מיציתי כבר לפני לא מעט זמן, להלן הרשמים שלי מהטיול, ללא סדר כרונולוגי מסוים.
הדבר הראשון שאני בהחלט חייב לציין הוא שאני חייב לעשות שחזור של מסלול הטיול בחברת אנשים בגילי. מעבר לעובדה שקיבלתי הרבה יותר גילויי קנאה ממה שחשבתי (כנראה שרוב האנשים האלו לא באמת מכירים את אבא שלי), הטיול אמנם כיסה בערך פוטנציאל של שבועיים לפחות, אבל בגלל שהוא ארך רק שלושה ימים זה אומר שבשום אתר חוץ מאולי אחד לא באמת מיצינו את הפוטנציאל, בגלל קוצר זמן ובגלל שבכל זאת אבא שלי בן אדם מבוגר, וטיולים של שעה וחצי בשמש של תחילת ספטמבר הם לא ממש דבר מקובל בגילו ובטח שלא אחרי ניתוח בגב. על אחת כמה וכמה אם מדובר בטיולים של מיטיבי לכת כמו גמלא או המסלול הארוך של הבניאס. אם גם לוקחים בחשבון שכל השמורות נסגרות בחמש אחה"צ קוצר הזמן אפילו עוד יותר מורגש.
אבא שלי לא אוהב לתכנן, הוא אוהב להיכנס לאוטו וליסוע, ולהגיע לאן שנגיע. זה גם לא בהכרח תרם לניצול יעיל של הזמן, אבל יש לי פחות או יותר את כל המסלול מצולם לפי כבישים ואתרים, ובעזרת הידע שרכשתי בקורס הרכב הציבורי בידיעת הארץ (או הרבה יותר חשוב, המפה בה השתמשתי בקורס) אני יכול למצוא את המסלול הקצר והיעיל ביותר. לבן אדם מתוכנן כמוני זה חשוב, ואני מניח שזה יהיה חשוב גם למי שיבוא איתי מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא באמת רוצה לטייל שבוע שלם (כמעט) ולבזבז זמן בנסיעות זה סתם חבל.
בעיה לוגיסטית אחת היא שכדי להספיק יותר ממסלול אחד של שעתיים ביום צריך להשתמש בשתי מכוניות, אחת לנקודת ההתחלה ואחת לסיום. זה כבר מצריך כמות די גדולה של אנשים כדי שהוצאות הדלק לא יהיו מטורפות לחלוטין (או רכבי חברה, אבל קשה לי להאמין שמישהו יכול להשיג רכב חברה ליותר מיום-יומיים), אבל אם הכמות גדולה מחמישה זה כבר מצריך נסיעות הלוך חזור בין נקודת ההתחלה והסיום כדי להעביר את כל האנשים מאחת לשניה. כל שיש בהחלט צורך בתכנון לוגיסטי, ובתור התחלה, מספר האנשים שבאים הוא די קריטי.
עוד דבר הוא עניין הלינה. בגלל התאריך, בדיוק סוף חופשת הקיץ של התלמידים, מצאנו בטבריה מלון במחיר ממש מטופש (150 ש"ח ללילה לזוג. בחד אין הרבה, אבל יש בו מיטה ומקלחת, שלא לומר טלויזיה, מזגן מקרר, ומי שבא לטייל ולא להישאר במלון לא צריך יותר מזה) אבל רק בטבריה, וזה אומר כל יום לחזור לטבריה וכל בוקר ליסוע למקום אחר, שלא בהכרח כל כך קרוב לטבריה.אפשר לפתור את זה על ידי ריכוז הטיול באתרים קרובים לטבריה או לפחות לכינרת, יש בלי עין הרע כמעט עשרה קרובים במידה מספקת, אבל זו עדיין מגבלה שהייתי מעדיף שלא תהיה.
בקיצור, אני צריך לבדוק מי מהאנשים שכל כך "קינאו" בי כששמעו שאני יוצא עדיין ירצו כשיעמדו בפני העובדה שאני יוצא במטרה להשלים את מה שלא עשיתי, כלומר ללכת במסלולים ארוכים, לעיתים למיטיבי לכת, במשך רוב הזמן. אחר כך הכל כבר נגזר ממספר האנשים שירצו לצאת.
<אין סרקאזם>
משום מה, אנשים לא מבינים עד כמה אבא שלי אדם קשה. בטח, זה נשמע (וזה אכן, במציאות) משעשע לשמוע שהוא עשה קעקוע חינה ושהוא באופן כללי מנסה להיות מודרני ולהתנהג צעיר, אבל יש איתו כמה בעיות רציניות.
אחת, הוא יכול להתעצבן מהדבר הכי שטותי בעולם, וכשהוא מתעצבן הוא על פי רוב מוציא את העצבים שלו על הבן אדם הקרוב אליו ולא קשה לנחש מי זה כשהטיול כולל רק את שנינו. זה כולל דברים כמו העובדה שלקח לי זמן למצוא את המשקפת בתיק שלו באוטו כשעמדנו במצפה כלשהו וכלה בזה שאולי לקח לי טיפה יותר מדי זמן לטעמו לחזור מהשירותים. ואלו רק הדברים שקשורים אלי שעוד אפשר למצוא בדוחק לגיטימציה מסוימת לכעס שמופנה כלפי.
שנית, ואני מבין שזה רק בגלל שאני הבן שלו, יש לו נטיה להתערב קצת יותר מדי בחיים ולחלוק מ"חכמתו" תוך בתעלמות מוחלטת מהעובדה שאני בן אדם שונה לחלוטין ממנו. נסו לחשוב אתם על בן אדם בן שישים ומשהו שמסביר לכם מה אתם צריכים לעשות בדייט. הדברים האלה בדרך כלל עוברים אם אני לא מגיב בכלל ונותן להם לחלוף. זה יותר קשה כשהוא שואל אותי שאלות תוך כדי או מצפה לתגובה. להגיד לו "זה לא ככה" או "אתה טועה?" הו, big mistake. Huge.
שלישית, הוא קמצן. כן, אני יודע שאנחנו לא בדיוק מעשירי הארץ, אבל ליסוע עשרות קילומטרים הלוך וחזור כדי לחסוך 50 ש"ח בעלות ללילה זה קצת יותר ממה שאנ מוכן לסבול. גם יש לו משהו מאוד עקרוני נגד לאכול במסעדה, עממית וזולה ככל שתהיה (רוב המלונות מציעים ארוחת בוקר בלט יותר מ-35 ש"ח) במקום לעבור ב"Yellow" הקרוב ולהכין לעצמו ארוחה. עכשיו, אני מבין את העניין עד למידה של אחת ואפילו שתי ארוחות ביום. אבל לא לאכול ארוחה חמה במשך כמה ימים בי הבן אדם לא מוכן לשמוע על לשלם על אוכל שכן, אולי אנחנו יכולים להכין בעצמנו (על פי רוב דווקא לא), אבל במחיר שהוא עולה באמת שאין סיבה או צורך שנעשה את זה. זה טיול, הגיוני שנוציא כסף, ובכל זאת באנו להנות. לשבת ליד צומת על ספסל מאולתר ולנסות להכין משהו מלחם ונקניק, לא, זאת לא "חוויה".
וכמובן הדבר החשוב ביותר, אבא שלי לא טועה. כלומר, כמובן שהוא טועה כמו כל בן אדם רגיל ונורמלי, אבל לנסות להסב את תשומת ליבו לעובדה זו טעות חמורה. כשהוא שם לב לזה בעצמו הכל בסדר, אבל אם אני אנסה לתקן אותו all hell will break loose. ומדובר בכל נושא שהוא, לא משנה כמה אני מבין בו יותר ממנו. הוא יותר מבוגר ממני, ולכן כמובן מבין יותר ממני בהכל, כולל הכל. לשקול להקשיב למשהו שאני אומר? סטויות. הרי אין מצב בעולם שאני באמת יודע על מה אני מדבר.
זה יכול ממש לעצבן לפעמים, כי מה לעשות, כשמישהו טועה, אני נוהג לתקן אותו אם אפשר. שהבן אדם יפטור אותך כלשאחר יד לפני שיבין שמה שאמרת הוא הנכון ויבצע אותו כאילו הוא חשב על כך בעצמו ולשניה לא ישקול אפילו קצת לומר שהוא מתנצל, אותי זה מכעיס.
סכמו יותר משלושה ימים רצופים של הדברים הללו ותבינו למה אני לא באמת מצטער שויתרנו על הלילה השלישי ולכן אני כעת בבית כותב את הפוסט הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: