איך חול יכול להיות מהיר?

פורמט הפוסט רובו ככולו לקוח ממנה. אז תקראו אותה קודם.

לראות את העונה השישית של 24 (וכל הקודמות לה, ובעתיד הקרוב גם זו שבאה אחריה) בפעם השניה זו חוויה מעניינת. הרבה זמן עבר מאז בצפיתי בה בפעם הראשונה, ולכן מסםר הקטעים שנראו מוכרים היה די מועט, פרט כמובן לכל מיני סצינות מפתח של דמויות אהובות מתות. החוקים שלדעתי היא פספסה, או פשוט תיארה במילים אחרות:

* כמות הזמן הכוללת ש-CTU ושאר העולם מנסים לתפוס את ג'ק באוור ולשים אותו במעצר כל עונה עולה בהרבה כל כמות הזמן שבו הם באמת מסייעים לו.

* אלא אם כן, כמובן, מדובר בקלואי אוברייאן.

* ג'ק, בהתעלמות מוחלטת מהטווח, יוכל ליירט ציפור במעופה.

*אם הוא עוצם עין אחת - זבוב במעופו.

* רמת ההכשרה שלך לא משנה - תהיה שייך ליחידה מיוחדת שוות ערך לסיירת מטכ"ל או השייטת בארה"ב וג'ק באוור חזר משנתיים בשבי הסיני בו עבר עינויים בלתי יתוארים - אתה לא תצא טוב מהתמודדות נגדו. גם לא עם עוד חמישה חברים.

* גם לא בהתמודדות איתו נגד אנשים אחרים. המקצוע בעל שיעור התמותה הגבוה בעולם הוא "סיוע בשטח לג'ק באוור".

* אחריו הם, בסדר יורד - מאבטח ב-CTU, סוכן שדה של CTU, סוכן בשירות החשאי, ואחריהם כל כוחות הביטחון, משטרה, צבא וכו'.

* קצת ההחלמה של ג'ק נע במהירות יחסית. התסריטאים יסמכו על זה שאחרי שלושה פרקים כל כך הרבה השתנה שתשכחו שהוא סדק צלע באחר הקרבות. על פי רוב - זה עובד.

* לתת לג'ק פקודה זה יעיל קצת פחות מלטחון מים. עדיף לבדוק מה הוא רוצה לעשות ואז לתת לו פקודה לעשות את זה.

* לאנשים ב-CTU ובארה"ב בכלל יש בעיית זכרון לטווח קצר. אחרת אין לי הסבר לזה שכל פרק האחראים חוזרים על עד כמה חשוב לתפוסאת הפצצות הגרעיניות האלה\מיכליהגז האלה\המתקן הסודי הזה\הטרוריסט התורן הזה.

* אם מישהו שבא מ-Devision מפסיק להיות קוץ בתחת - זה סימן שהוא עומד למות בקרוב.

ג'ק באוור הוא ממש לא גיבור ממוצע. שלוש העונות הראשונות נפתחות בזה שהוא יורה במישהו בלי שום התראה בפרק הראשון, ואז מה שהם רעים. הוא אמנם עושה הכל למען המדינה מתוך תחושת שליחות ופטריוטיות, וגם מצליח, אבל מפלס דרך ביריות דרך כל סבך חוקים ופרוטוקולים אפשרי בדרך לפתרון הבעיה. זה שאתה חבר של ג'ק באוור ומכיר אותו שנים לא מבטיח שהוא ירביץ לך במקרה הטוב או ירה בך במקרה הרע כדי לבצע את עבודתו, גם אם ברגע זה היא לשמור בחיים על רב מרצחים רב מעללים.

הסדרה מתקדמת בקצב כזה, שדילוג על פרק, או אפילו כמה דקות מתוך פרק, יכולותלגרום לך לא להבין כלום. ומצד שני, קטעי הפסאודו-רגש, במיוחד אלו שמערבים את ג'ק עצמו, הם זמן מעולה ללכת להכין פופקורן. ג'ק לעולם לא ימצא מנוחה, ולעולם לא יזכה להיות עם הבחורה התורנית שמתאהבת בו כל עונה. וטוב שכך.

את העונה השביעית אני כמעט ולא זוכר לחלוטין. גם אותה, אני בה, אני מאמין, יהיה מעניין לצפות בפעם השניה.