איך חול יכול להיות מהיר?

אז רציתי לסדר את המחשבות שלי קצת ואז נזכרתי שבעצם זה בלוג, אז למה לטרוח. כן, זו נראית לי פתיחה מתאימה.

אז אבא שלי נפטר, בו הו וכל זה, אם עוד מישהו אחד יגיד לי משהו בסגנון "שלא תדע עוד צער" ימות פה עוד מישהו (תנחומים אחרים זה בסדר). אני אשכרה שוקל ברצינות לעשות לעצמי אזכרה כל שנה יום לפני או יום אחרי בתאריך המקורי כדי לא לפגוש את כל האנשים שאמרו לי מפה עד להודעה חדשה כמה דברים אני צריך לעשות במסגרת הדת עכשיו,  כי כנראה שאבא שלי (שלא עשה את הדברים האלה בעצמו) לא יכול לקיים מניין ואני הקשר היחיד שלו לאלוהים. חשבתי לעצמי כל הזמן איך אני עומד להגיד להם "כשימות מישהו מהמשפחה שלכם תעשו מה שבא לכם ותנו לי להתאבל בדרך שלי" אבל כמובן שלא עשיתי את זה, לא בהלוויה, לא בעליה לקבר ולא בחשיפת המצבה כי זה שאבא שלי נפטר לא אומר שאני פחות נמושה עכשיו. 

כל מה שיש לי להגיד לאנשים האלה, אבל כמובן לא בפניהם, זה ציטוט של מטאליקה.

Talk to two by four,  pal. 

והנה הגעתי לנקודה שלי אחרי שאפילו אני כבר עייף מלקרוא את מה מ שכתבתי עד עכשיו, וואו, זה כאילו לא הפסקתי לכתוב אף פעם.

אני לא בן אדם דכאוני. יש לי תקופות, לכולם יש, ובטח שזה ידוע אם מישהו מהקוראים שלי מלפני שנים באמת קורא את זה. אבל בזמן האחרון פשוט אין לי אנרגיות. לכלום. אני עייף בצורה קבועה 24-7, ברמה שלעשות כל דבר מעבר להתמכר עוד יותר לסרטונים ביוטיוב ו-hearthstone פשוט קשה לי מדי. 

זה לא פייר כלפי אשתי, שאר המשפחה שלי והעבודה שלי, ותחסכו להגיד לי שזה בסדר ותעברו ישר לקטע של מתי זה יעבור, אבל תחשבו על זה טוב לפני, כי אני אזכור לכם את זה. 

ואפילו עוד לא הגעתי לקטע של הירושה, שבגלל הסירוב שלו לכתוב צוואה החלק שלי בה יהיה בערך כלום ובאיזו זכות אני בכלל מעז לכעוס על בן אדם שמת ועוד אבא שלי. אולי אני אכתוב על זה בפעם הבאה, יש אפילו מצב שתהיה כזאת.