איך חול יכול להיות מהיר?

 - כי אם מישהו (מישהי, אם לשפוט לפי התגובות לפוסט הקודם) צריך עוד סממן שמדובר בתקופה אחרת של הבלוג שלי, שמתי כותרת אינפורמטיבית על מנת להסיר כל ספק.

Take away my pain
Leave the cold outside
Please don't let it rain
Don't stumble on my pride
Take away my pain
I'm not frightened any more
Just stay with me tonight
I'm tired of this fight
Soon I'll be knocking at your door*

קצת רקע - אני שומע ב-repeat all את כל הדיסקוגרפיה של Dream Theater באופן די אדוק כבר לפחות כמה חודשים, אלו 13 אלבומים, שניים מהם כפולים, ואחד EP (כי רק Dream Theater  יכולים לקרוא לאלבום באורך 57:30 EP ולא אלבום) שאני לא בטוח באורך הכולל שלהם, אבל הוא די ארוך. אולי אני אוסיף אותו בעריכה יותר מאוחר, אם ישעמם לי ממש (ובואו נודה על האמת, הסיכוי לזה גבוה יותר אצלי מרוב האנשים).

אז היום, בדרך הביתה במונית השירות, הגעתי לשיר אחד באלבום יחסית מוקדם, תחום בין שיר פרוגרסיב מטאל שהוא אחד האהובים עלי לאחד אחר שזועם על חברת התקליטים שניסתה להכריח את הלהקה בזמנו לקצר שירים (הם הצליחו, הקודם שציינתי הוא רק באורך 12:05 דקות), היה שיר שהוא לא באמת מטאל, ולא במיוחד אהוב עלי, רק מכיל סולו גיטרה מעולה (או במימדים של Dream Theater - סטנדרטי). וברגע שהפזמון מעלה הושר בפעם הראשונה, התחילו לעלות לי דמעות בעיניים.

וזה שיר שהייתי בצעירותי מדלג עליו באלבום כי למה לעזאזל אין בו דיסטורשן ושינוי חתימת קצב פעם ב-13 שניות.

His final scene
The actor bows
And all those years
Are gone somehow
The crowd applauds
The curtain falls

זה לא חדש לי למצוא קווי דמיון, רופפים ככל שיהיו, בין שירים לחיים האמיתיים, אבל זו ממש לא הפעם הראשונה שאני שומע את השיר הזה מאז שזה קרה לפני חודש ויומיים (הערת צד - למדתי שגם לא אמורים לשמוע מוזיקה בשבעה בכלל. אהה, כן, that's going to happen) ודווקא עכשיו באמצע הנסיעה הביתה זה קרה. וככה השיר החליט בשבילי, שבאזכרה שלא בתאריך האזכרה שאני אעשה בעתיד, אני אשמיע את השיר הזה ליד הקבר של אבא שלי. ואולי אבכה גם אז ואולי לא, אבל הבנו כבר שהאבל שלי הוא בדיוק כזה - שלי, ואני בכל מקרה מבצע החלטות תוך כדי תנועה, כי נכון לעכשיו התנועה שלי היא עדיין נמוכה ממהירות האור, מה שאומר שהזמן ממשיך להתקדם אם ארצה ואם לא.

הפוסט הזה הרבה יותר תחום מהקודם, ואילו מכיל (חלקים מ)שיר, אז אולי לא באמת השתניתי כל כך הרבה, או שפשוט השתניתי ועברתי רגרסיה, זה לא באמת משנה מה מאלה. יש מצב שזה ישמיך, כי הכתיבה תאמול וזו כרגע באמת שיחררו משהו ואני אעז לומר עזרו קצת.

אני מניח שאני בשלב מסוים גם אחזור לקרוא בלוגים אחרים, נכון לעכשיו יצא לי לקרוא רק את של נטע אתמול ואפילו לא הגבתי, אם הקריאה שלי אומרת למישהו משהו אני מניח שעוד כמה ימים אחרי כמה שנים לא יהיו קשים מנשוא. 

Take away my pain
Let the cold inside
It's time to let it rain
There's nothing left to hide
Take away my pain
I'm not frightened any more
I'm learning to survive
Without you in my life
Til you come knocking at my door.......

גאד, עדיין יש לי מחנק בגרון, ועכשיו אני רק קורא את המילים האלה בלי השיר עצמו.

* השיר נכתב ע"י ג'ון פטרוצ'י ובוצע ע"י Dream Theater, לכותב אין שום יומרות להיות משורר ואפילו פחות להיות גיטריסט בחסד כמוהו.