אבל בעצם אולי לא. הרי תמיד קפשר לקפיץ לחזית את תושבי שילה, שהם הרי הציונים האורגינל, ואנחנו וערכינו תינוקות, נותר רק לומר עלינו קדיש ולהצטער, חבל.
אולי
שמעתי שמועות שיש לי עבודה כבר, אחרי כמעט 9 ירחי לידה שלא ניצלתי כדי להיכנס להריון בהם וחבל, כי הכסף שהייתי מקבל על הנס הרפואי הזה היה עוזר קצת, אבל בסוף כן קרה הנס האחר הזה, שבו התקבלתי לעבודה. ואיזו עבודה.
היו לי כמה דרישות שמרובן ירדתי אחרי מספר החודשים הראשונים בהם פרסמתי מדי פעם ואז שקעתי למצב שבו אפילו עדכון לא היה אצלי ברשימת הדברים לעשות:
1) לא outsource.
2) שכר שווה או גבוה מהשכר הקודם שלי
3) בשם אללה, מוחמד, ג'ה ו-FSM, לא outsource
חוץ משלוש הדרישות האלה הנחתי שהכל כבר יסתדר אם הם יתקבלו. שוב, לפני שהבנתי שאני עומד להישאר מובטל לנצח נצחים ולמות בגשם הראשון שקופסת הקרטון שלי תתמוטט בו.
בואו נתחיל שוב: התקבלתי לעבודה, שענתה על כל הדרישות שלי, זה לקח המון זמן אבל היה ווה את זה, ואם העבודה רק הייתה קרובה גיאוגרפית היא הייתה מושלמת. גיליתי שאם אתה יוצא מספיק מוקדם בבוקר מהבית ומספיק מאוחר בערב מהעבודה המרחק הגיאוגרפי הזה נסבל, לפחות בינתיים עד שאני אעבור עיר ואתקרב למקום העבודה הזה, שכיוון שהוא לא outsource יש מצב אמיתי שאני אוכל להישאר בו לעתיד הנראה לעין וטוב שכך, כי בחיי שכשחשבתי שפשוט לעבוד בעבודה שהיא לא מיקור חוץ משפר את הכל, אבל אפילו לא הבנתי עד כמה. ברצינות. תחשבו על כל פן בעבודה שאתם יכולים לחשוב עליו, הוא יותר מוצלח, משמעותית.
מחר אני עומד לקיים את מה שאמרתי שאעשה בפוסט הזה. אולי יהיה פוסט המשך שבו אני אדווח איך זה עבר.
אפשר להגיד לי מזל טוב. אפשר לאחל ולייחל שאמשיך לעדכן.
אפשר להיות אופטימיים.
I sure am.