| 4/2005
פגישות עם עדי ועם אבא, וגם: יש התקדמות בשטן, אחרי הכל
אני מטילה האטה על Klauth. לפחות זה משהו שכן משפיע עליו, וזה מתיר לי להישאר הרחק ממנו. Protection from Spells על עצמי אומר גם שכל עוד הוא לא לידי, הוא לא יכול לפגוע בי. זה עדיין לא אומר שאני יכולה לפגוע בו, אבל לפחות עכשיו אנחנו במצב שווה. אני מנצלת את המרחב הגדול של האולם כדי להישאר מחוף להישג ידו ולנסות לגרום לו נזק ממשי כלשהו בעזרת הקשת המצולבת הקלה שלי. היא אולי קסומה, אבל אני עדיין מתקשה לפגוע בו. אני לא לוחמת, לכל הרוחות...
הקרב נגמר די בפתאומיות. איבדתי תחושת זמן, אבל כנראה גם הדרקון איבד אותה, בגלל שדאלן מופיע מהחשכה מאחוריו כשהשפעת הפחד פגה. דאלן הוא כן לוחם, ואחד מוצלח. Klauth בקושי מספיק להסתובב אליו עם ההאטה שהטלתי עליו לפני שהגרזן הכפול הכבד נוחת למכת המוות.
*******
אז בקיצור, הוא מת, אני עליתי דרגה, סיימתי עוד פרק וגיליתי שהפרק הרביעי והאחרון ב"אל דיאבלו" קצר בצורה קיצונית למדי, כי אני כבר קרוב לסיים אותו, ואיתו את המשחק. איזה יופי שלדיאבלו אדון האימה יש אחים, בעאל אדון ההרס (Hordes of the Underdark) ומפיסטו אדון השנאה (Shadows of Underworld), שהם ההרחבות של המשחק המקורי. לפי מה שהבנתי, כל אחת מההרחבות גם ארוכה מספיק כדי להיות משחק עצמאי בעצמה. Joy!
למי שהבין את ההקשר, גם בדיאבלו 2 עדיין שיחקתי הרבה זמן אחרי שהוא יצא. אין מה לעשות, אני חולה על משחקים כאלה מלפני יותר מעשור, ובינתיים לא התבגרתי מספיק כדי לעזוב אותם. בגרות זה דבר מוערך יתר על המידה, זה משהו שאני תמיד אומר.
יום שני, כהרגלי, ומשהו מאוד משונה קורה לי בזמן האחרון, שכולל יציאות כל סופ"ש. שוב ניצלתי את הכשרון הלא מבוטל שלי לסנג'ר אנשים להסעות, הפעם תאודור, שביום שישי נסע מחבר שלו בהרצליה בחזרה לאסוף אותי, אז לעדי, משם ל"סלף" בת"א, ואח"כ שוב לעדי כדי להחזיר אותה הביתה ושוב אלי כדי להחזיר אותי. בגדול, היה כיף ברמות, חוץ מהעובדה שהייגר חינם נגמר מוקדם מדי וכמעט עשינו תאונה בדרך חזרה בגלל נהג שלדעתי היה שיכור, או פשוט פסיכופט (תאודור נסע מאחוריו, כי הוא נסע איזה 140-160 כל הדרך, מה שאומר שאם הייתה משטרה היו עוצרים אותו ולא אותנו, אבל אח"כ הוא האט למהירות מותרת וכעמדנו לעקוף אותו הוא סטה שמאלה חצי לתוך הנתיב שלנו. זה לא היה מאוד מרגיע במהירות מעל מאה קמ"ש). הודעתי לתאודור שפעם הבאה, הוא לא יתעסק עם נהגים כאלה, או לפחות לא כשאני ברכב. מספיק קשה לי להרגיע את עדי ולשכנע אותה שהוא נוהג כמו שצריך גם אחרי שהוא איבד את הספירה של הייגרים שהוא שתה ועוד הבקבור וודקה שקנינו בחוץ ברגע שרק נתנו לנו לצאת (38 שקל לוודקה רד-בול זה מוגזם אפילו לאנשים טחונים שההורים שלהם קונים להם גולף 2 ליטר ומשלמים עליה את כל ההוצאות, כמו תאודור) גם כשאני בעצמי מפחד.
אגב, למרות שנפגשתי עם עדי באופן די קבוע במשך זמן ארוך, זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי איתה מאז שג'ינה חלתה, אז זה היה מאורע די משמח.
אם באנשים שלא נפגשתי איתם זמן רב עסקינן, הייתי גם אצל אבא שלי ביום שישי. הסיפור ארוך ולא מעניין באמת (לא שזה ממש עומד בניגוד לדברים האחרים שאני כותב פה), אבל גם איתו לא נפגשתי בערך מאותו זמן. גם לא ממש דיברנו. ביום הולדת הוא התקשר אלי ודיברנו, ומשם הדרך להיפגש ארכה שבוע (כי שבוע שעבר היו לי חיים, ואפילו די עמוסים). הייתי אצלו לברביקיו הטקסי שהוא עושה כל יום שישי כשיש מזג אויר נוח, ואני מניח שזה ימשיך ככה עד תחילת החורף, לפחות.
לא הלכתי עם עמית לחדר כושר כ-ל שבוע שעבר בסוף, היה קצת לחוץ עם המעבדה והשיעורים, אבל בתקווה אנחנו נפצה על זה השבוע בשלוש פעמים. אתמול עשינו גב-יד אחורית-כתפיים, ובצורה קצת מזוכיסטית זה מאוד מספק אותי שאני לא מסוגל להתמתח בלי לחשוק שיניים כרגע. דיברנו קצת, יש מצב שאני ארד איתו לסיני בחופש פסח. המחיר שהוא זרק היה די מפתה, ובהתחשב בזה שפעם אחרונה שהייתי שם הייתה כשחצי האי עוד היה שייך לישראל (ולא, אני לא מגזים בכלל) נראה לי שאני אלך.
בהיותי חיית תשומת לב (וגאה בזה), אני מתחיל לגבות חובות מכל האנשים שלא הגיעו ליום הולדת. בינתיים רק הודעתי להם שהם חייבים לי, ועכשיו יש להם שבוע כדי לעכל את זה לפני שאני אגבה את החוב. אפילו נתתי להם הזדמנות להחליט בעצמם איך. אני חושב שזה מאוד נדיב מצידי.
לפני סיום, שיר שנתפס לי בנסיעה אתמול לטכניון, ושזמזמתי אותו כדי להיפטר מהזבל של בריטני ספירס ששמעתי בחדר כושר אתמול, הוא מהדיסק השלישי של היהודים, ואני אקדיש אותו לאקסית:
עכשיו את \ היהודים
רצית לכבוש את העולם
רצית להתמסר
רצית ת'חופש בידיים
רצית לברוח כמו כולם
רצית להתבגר
ומה יצא לך בינתיים
אנ'לא קולט את זה בכלל
וזה הסוף שלי
אנ'לא קולט את זה אבל
אני מציאותי
עכשיו את
כבר לא אוהבת אותי
עכשיו את
כבר לא אוהבת אותי
וזה מגיע לי
אני אומר
וככה זה שאת איתי והחיוך שלך
שווה בחיים שלמים או שניים
אבל אני בתוך עצמי אני סגור כל כך
עד ששכחתי בינתיים
למה בכלל אנחנו כאן
ולמה את איתי
אנ'לא חולם אז מן הסתם
אני מציאותי
עכשיו את
כבר לא אוהבת אותי
עכשיו את
כבר לא אוהבת אותי
וזה מגיע לי
אני אומר
עכשיו את
כבר לא אוהבת אותי
עכשיו את
את לא אוהבת אותי
עכשיו את
כבר לא אוהבת אותי
וזה מגיע לי
להתעורר
אני מתעורר
*******
אני מניחה את ה-Word of Power הרביעית שהשגתי אחרי שהרגתי את Maugrim על הכנה שלה במרתף הטירה, וניגשת לאבן המקור, שם אמרו לי ש-Morag נמצאת. "הרגי אותה", נאמר לי, "כל עוד היא חלשה מדי כדי להשתחרר, או שהכל אבוד." אז שוב אני בתפקיד הגיבורה שהכל תלוי בה. הכוחות של Neverwinter כולם עסוקים בנסיון להדוף את הפלישה מ-Luskan, אז זה רק אני, דאלן, ה-Familiar שלי, וה-Greater Water Elemental שהחליף את ה-Hound Archon כשעליתי דרגה וקיבלתי לחשים מעצמה שמינית. רק נחסל את המלכה של ה-Old Ones, והכל יסתיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: