| 5/2005
פוסט- פסח, וגם: לא, עדיין אין תמונות...:-(
הDrider Assassin נוחתת מהתקרה בצד השני של החדר, ואחד מחיצי החומצה שלה חולף בשריקה מילימטרים ספורים ליד הראש שלי, גובה שריטה קלה וקווצת שיער. אני לא ממש מרגישה את הכאב. יותר תסכול. אני שונאת Drow Elves, שונאת עכבישים, ורק הגיוני שאני אשנא את השילוב בין שניהם. רוב הDriders נופלים די בקלות, אבל זאת פשוט מסרבת. השותף קל-ההדק שלי מתוסכל לפחות כמוני, והוא מביע את התסכול בכך שהוא חורך קצת את השריון שלי בקסם מכוון בצורה עלובה. Bastard Sword קסומה בכל יד, אני מודיעה לו מה יקרה כשיהיה לי זמן להתפנות אליו. הDrider Assasin מנצלת את ההפוגה כדי להיעלם שוב, ממש לפני הפנים שלי. אני שולחת מבט אל התקרה, אבל כל שנשאר היא צללית חולפת של גוף עכבישי. אחרי שניה אני מנבאת את המקום הבא שבו תופיע. אני מזנקת מעל גוף הפנתר של הFamiliar שרק כרגע הגיע לסייע לי ורצה לעברו השני של החדר. הDrider Assasin יורדת שוב, בגבה אלי, ושתי החרבות שלי ננעצות בגופה כמעט עד לניצב. היא מדדה הצידה לרגע, ואז נופלת, ואני מתפנה לחוש כאב ולגעור בקוסם שלצידי.
********
יום שלישי דווקא היום, ועוד מעט עשר בבוקר. כן, קמתי במיוחד כדי לעדכן את הבלוג. אתמול לא היה לי זמן, כי עזרתי לעדי (שוב) עם הפרזנטציה שלו באנגלית. אלוהים אדירים, אני צריך להצטרף לסדנת מכורים לאינטרנט.
תמונות עדיין אין, לפחות עד שאני אשיג תוכנת עריכה נורמלית שמסוגלת לערוך איכות בנוסף לגודל, כי האיכות הטובה (לא הכי טובה, פשוט טובה) של המצלמה יוצרת תמונות גדולות בערך פי 5 ממה שיתנו לי לשים כאן. אז בסופ"ש רוב מה שיעלה לכאן הן תמונות שרק חמישית מהן באמת משנה, שזה אומר, בגדול, תמונות של הנינג'ה, או כמו שאנשים אחרים בבית שלי קוראים לה מסיבה לא מובנת, החתולה. אולי גם אחת שלי, בשביל הפינה משמאל למעלה. לא הרבה יותר מזה. אבל זאת התחלה.
אני נאלץ לקצר, קריאת הבלוג וההגבה ל
>פייה לקחה את רוב הזמן שלי הבוקר, אז עדכון מזורז של מה שעשיתי בחופש, אולי משהו יותר משמעותי יבוא מאוחר יותר:
דייטים: 1
יציאות לחוף: 1
יציאות עם עדי: 1
ימים אצל טיטוס: 2
אפוקליפסה עכשיו: 1
עבודת רפרט: 1
סמירנוף אייס: 4
קורונה, ובירה אחרת, פחות מזוהה: 6
יציאות למוסד (כן, אני יודע, אני באמת קצת מבוגר למקום): 1
בוחן להגשה בפיזיקה: 1
שיעורים אחרים, באופן כללי: 0
הרחבות של השטן: 1
שעות משחק עם החבר שלי מארה"ב: ~50
הזמנות למימונה: 3
היענות להזמנות: 0
חיים? מישהו אמר חיים? לא, בטח היה נדמה לי. לאור מה שהולך להיות השבוע הזה (אתמול נשארתי עם טיטוס רק עד שש וחצי, אבל זה כי הוא היה צריך ללכת, היום הוא לא צריך, גם לא מחר או מחרתיים) קשה לי להאמין שממש יהיה משהו. עוד פחות משבועיים מתחילים המבחנים, ואני עוד צריך להשקיע בדייט שלי ולראות אם זה יתפתח למשהו בין לבין. עדכון יבוא. עד אז, הנה מה שאני שומע (קמתי בהרגשה של נוסטלגיה):
Guns and Roses/ Sweet Child of Mine
She's got a smile that it seems to me
Reminds me of childhood memories
Where everything
Was as fresh as the bright blue sky
Now and then when I see her face
She takes me away to that special place
And if I'd stare too long
I'd probably break down and cry
Sweet child o' mine
Sweet love of mine
She's got eyes of the bluest skies
As if they thought of rain
I hate to look into those eyes
And see an ounce of pain
Her hair reminds me of a warm safe place
Where as a child I'd hide
And pray for the thunder
And the rain
To quietly pass me by
Sweet child o' mine
Sweet love of mine
Where do we go
Where do we go now
Where do we go
Sweet child o' mine
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: