| 6/2005
 אני משיב מלחמה שערה, או- זאת ממש לא הדרך לעשות בגרות
הפוסט הזה בא רק כדי למלא מקום, כבר יוני, אחרי הכל, ויש כמה דברים שעברו עלי בשבוע האחרון ששווים אזכור-
יום שני בהפסקה איתי תפס אותי לשיחה. כנראה שנראיתי ממש אומלל (מסתבר שאני לא טוב בלהסתיר רגשות, או שפשוט הוא ממש טוב בלהבחין בהם), והוא שאל אותי מה קרה. הרצתי בפניו בערך את כל מה שכתבתי בפוסט הקודם שך ההתבכיינות על המכינה ואיך היא שברה אותי. אז הוא אמר לי שיום חמישי הוא ועוד בערך חצי מהכיתה שלנו הולכים לעשות את הבגרות במתמטיקה של משרד החינוך, שאין מה להשוות בין הרמה שלה לרמה של הבגרות הפנימית של המכינה, ואין מה להשוות בין הרמה של הבגרות הפנימית של המכינה לרמה של מבחני הטרימסטר.
אז שוכנעתי, הכי הרבה שהייתי מפסיד זה 300 שקל, ובשביל עוד סיכוי להתקבל זה מחיר די זעום. יום רביעי, שזה יום לפני הבגרות, הוא בא איתי לעשות את כל הסידורים, וזה היה עניין של כמה שעות טובות. יום חמישי הלכנו לעשות את שלוש היחידות הראשונות, ובאמת שקשה לי לתאר את הבדלי הרמה. האמת, היו שם שאלות שלא ידעתי לפתור, אני מודה. אבל זה עוד דבר שיש בבגרות ואין במכינה: בחירה. יצאתי בהרגשה מעולה, וצפיתי 90-95, עד כדי כך היה קל.
זה הזמן להתנצל בפני כל מי שחשב שהבגרות הייתה קשה, אבל הכל יחסי בחיים. המלצה שלי: אם חשבתם שהיא הייתה קשה, תשמרו מרחק מהמכינה של הטכניון (בעצם, תשמרו מרחק מהמכינה בכל מקרה). שמעתי שמועות שהיו כל כך הרבה תלונות ששוקלים אולי לתת פקטור בבגרות.
לא, זה לא טעות. פקטור. בבגרות. לא שאני אתלונן אם אני אקבל עוד כמה נקודות, עכשיו אחרי שראיתי את הפתרון והבנתי שיש לי כמה טעויות (אני עדיין חושב שיש מקום ל-90, לעומת זאת), אבל הרגע שבו יתנו פקטור בבגרות בישראל יהיה רגע שפל חדש למשרד החינוך שלנו, אפילו בהתחשב בעובדה שכבר שנים עומדת בראשו מישהי שלא סיימה תיכון. בנוסף, אומרים שבמועד ב' (שבו אני עומד לעשות את 2 היחידות שנותרו לי) יקלו על הנבחנים יותר. האם זה מציק לי? עמוק עמוק בפנים, כן, כי כל עוד הפתרון של בעיית ההשכלה בישראל יהיה להוריד את רמת הבחינות במקום להעלות את רמת הנבחנים אנחנו לא נראה שיפור (וזה משהו שכל אדיוט אמור להיות מסוגל להבין, חוץ מהגברת לימור לבנת) אבל ברמת הביניים שרוצה לקבל ציון טוב, שלא לדבר על הרמה השטחית שרוצה להתקבל להנדסת חשמל במוסד האקדמי הטוב ביותר בארץ, ממש לא.
משום מה, ככה דברים תמיד הולכים אצלי. ברגע האחרון ובלחץ, ואני ממש לא מצפה בכליון עיניים ליום שבו הכל יחזור אלי כמו בומרנג. עד עכשיו (חמסה חמסה שום בצל שום בצל) הלך לי.
באותו יום, כמעט ישר מהבגרות, למעשה, נסעתי ליום הסטודנט של אוניברסיטת חיפה. שימו לב לרשימת האמנים: משינה, היהודים, ברי סחרוף, הדג נחש, אביב גפן ויזהר אשדות. במילים אחרות, כל אמן או להקה ישראלית שאני אוהב (חלק יותר מאחרים) שלא הופיעו ביום הסטודנט בטכניון. הפעם אין לי תמונות. פרשתי אחרי שתי הופעות, של משינה (שהיו על רקע השקיעה ושום תמונה לא יצאה כמו שצריך) ושל היהודים (שבגלל לחץ חברתי לא תפסתי מקום קרוב לבמה, ליד הבחורות עם הקולרים והניטים, מה שהשאיר אותי רחוק מדי בשביל לצלם תמונות שוות, ולא נראה לי כאילו החיפאים האלה היו מוכנים נפשית לפוגו, מה גם שהייתי צריך לדרוס בנות, ועדיין לא הלכתי מכות עם שום בחורה בחיים שלי חוץ מהאקסית, והיא לא דוגמה). הייתי באמת הרוג, אחרי הבגרות וההופעה של היהודים (היה ע-נ-ק, דרך אגב), ההופעה של ברי התעכבה, רציתי לחזור באותו יום הביתה, וזה שילוב מספיק בשביל לגרום לי לפרישה מוקדמת. אז לקחתי את ג'ינה ונסעתי. הגעתי בסביבות אחת בלילה, אבל חפיף. אני שמח לומר שפרשתי בשיא (אין מצב שברי והדג נחש ביחד היו מרימים הופעה טובה כמו היהודים).
הסופ"ש עד עכשיו היה הרבה פחות מלהיב. יאמר לזכותי שלפחות לא שיחקתי בשטן בכלל.
ביום שישי אבא שלי אסף אותי, נסענו לבקר את סבא וסבתא שלי, וככל הנראה נפל לי הפלאפון בבית הקברות. העובדה הזו נקלטה אצלי רק אחרי שכבר חזרתי, ואז עוד הייתי בטוח שהשארתי את הפלאפון אצל אבא שלי באוטו, אז הייתי רגוע, כי ידעתי שאני בכל מקרה נוסע אליו יותר מאוחר. נסעתי אליו לארוחת שבת, ואז גם חיפשנו את הפלאפון והבנו שהוא לא באוטו. היום נסעתי לבית הקברות ולא מצאתי אותו, התקשרתי לפלא-פון, אמרתי להם שאני רוצה לנתק את הקו ושלוש שעות אח"כ כבר הייתי בתחנת שירות בקניון וקניתי אחד חדש.
אגב, ידעתם שכבר לא קיימים טלפונים סלולריים לא צבעוניים? כל פעם שהחלפתי פלא-פון זה היה בעל כורחי (כי נגנב לי או שבק חיים הקודם), וכל פעם ביקשתי במיוחד את הדגם הכי פשוט, ציינתי במפורש שכל מה שאני רוצה זה לשלוח הודעות ולדבר, והפעם הביאו לי טלפון צבעוני עם איכות קול של 32 פולי.
אני מודע לזה שאם מישהו עם טלפון מצלמה דור שלישי קורא את זה בטח מגחך לעצמו, אבל במקרה הזה אני לא זה שראוי לרחמים בינינו, אלא עבדי הטכנולוגיה שלא מבינים שטלפון זה טלפון, מחשב כף יד זה מחשב כף יד, ומצלמה דיגיטלית זה מצלמה דיגיטלית, ולקנות את שלושתם בנפרד בסופו של דבר רק מקנה יותר איכות (כי כל מכשיר משולב, בכל תחום שהוא, הוא פחות טוב משני מכשירים נפרדים, ע"ע DVD+רסיבר) בפחות כסף.
כן, אמרתי פחות כסף. אם תבדקו בשורה התחתונה כמה עולה אחד מטלפוני הרשע האלה, ואני לא מדבר על ההחזר הכספי שאתם מקבלים אם אתם מדברים במעל ל-200 ש"ח בחודש, כי זה לא באמת עולה לכם פחות, אתם פשוט משלמים יותר על שיחות ופחות על המכשיר עצמו ומשיגים את אותה תוצאה בדיוק, תגלו שהיה לכם הרבה יותר משתלם להשקיע בנפרד, ואז תבינו שאתם עבדים של המערכת.
טוב, המחשבות האנרכיסטיות האלה שהתחילו לי אומרות שהשעה כבר די מאוחרת, ויש לי מחר נסיעה ויום לימודים, אז התמונות מיום הסטודנט יגיעו באיחור די רציני, בהזדמנות הבאה שאני אהיה בבית, אחרי מבחן גמר בכתיבה מדעית ואולי עם ההנג-אובר הרציני הראשון שלי בחיים (אני וטיטוס החלטנו שאין דרך יותר טובה לעשות מבחן בכתיבה מדעית, ועל אחת כמה וכמה אחד שתקעו לנו ביום שישי, מאשר כשאתה שיכור. אנחנו מתכוונים לבחון את התיאוריה הזו השבוע).
עד אז, ברכת שלום רגועה שלום מלהקה רגועה במיוחד:
Beyond the Embrace/ Weak and the Wounded
Closed eyes that walk among us,
building castles in the air
Lost in degeneration, absence in all you know
Shed skin to hide reflection
leaving no trail behind
Neck deep in contradiction
Forked tongue behind the smile
Making its way in the dark about
About to decide which way to go
A life of disdain, a world left unchanged
Condemned to swim against the grain
The sun sets on existence,
as one drowns in the flow
The bending sea forever circles around us all
We've built a culture where ignorance is bliss
Brought unto this world human inflicted
Why should we fall to the masses each day?
Why did we come this far to just turn back anyway?
We're auditioning for our own demise,
and immune to the screaming
So tie me up alone, far from the system hold
I feel no patience, I see no cure
Evolved in reverse
Rise, fall...it's your choice
How did it all, did all come to this???
I want to know why...
Why should we fall to the masses each day?
Why did we come this far to just turn back anyway?
We're existing for our own demise,
and immune to the screaming
So tie me up alone, far from the system hold
I feel no patience, I see no cure
Evolved in reverse
Rise, fall...it's your choice
Closed eyes that walk among us...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: