| 7/2005
oh my gov, וגם: השרוף
היה סופ"ש ארוך, שהתחיל למעשה ביום שלישי, אבל החלק שאותו ניצלתי היה רק הסוף, כלומר יום שישי, כשנסעתי לעדי לישון אצלה, ויום שבת, כשנסענו ביחד עם עוד ארבע חברות שלה לים. העובדה שלשנינו יש DVD (עם או בלי מערכת קולנוע ביתי) גרמה לנו לעמוד בערך חצי שעה ליד במכונה של בלוקבסטר בנסיון למצוא משהו שאף אחד מאיתנו לא ראה ואנחנו גם רוצים לראות. התפשרנו (במילים אחרות, היא החליטה) על Closer. אני התנחמתי בנטלי פורטמן, וביליתי את החלק של הסרט שבו עדיין הייתי ער בתכנונים איך לפגוש אותה "לגמרי במקרה" בפעם הבאה שהיא באה לארץ לעשות מבחן.
אף אחד מאיתנו לא ראה את הסוף של הסרט, רק התחלנו לראות אותו בסביבות ארבע בבוקר, היא הייתה אחרי יום ארוך וגם אני, אז בשלב כלשהו שנינו נרדמנו. התכנון של החברות שלה היה לצאת בעשר. מזל שהן בחורות, ויצאנו בשתים עשרה, אז לפחות שש שעות מטכ"ליות קיבלתי.
אני חייב לציין שבאופן עקרוני לא אכפת לי להיות ברכב שנוהגות בו בנות. עדי גם לא נוהגת כמו בחורה טיפוסית, והתרגלתי. אז זהו, שעד שבת בבוקר לא פגשתי את החברה שלה שנהגה. כמו שאמרנו אז, אחרי שסיימנו את "תפילת הגומל", לפחות בסוף הגענו.
אני לא שוביניסט, באופן כללי. יש לנו כבר טייסות, ואני בטוח שיש גם הרבה נהגות טובות. אבל, מיי גאד, זאת לא הייתה חויה נעימה לנסוע מאחור, ועוד כשבמושב האמצעי לא הייתה חגורת בטיחות. מזל שהצבא לימד אותי לצחוק על דברים כאלה (ע"ע עמוד אנטנה שנופל במרחק ס"מ מראש של חבר לפלוגה), שלא באמת מצחיקים אנשים שפויים.
היינו בים איזה שש שעות. היה די צפוי שנשרפתי, למרות שבאתי מצויד. גם עדי נשרפה, והיא חצי מרוקאית חצי תימניה, אז מה יגידו אזובי הקיר? בכל מקרה, מקלחת קרה וחצי צנצנת אלוורה מחוללים פלאים.
אתמול לא הלכתי למכינה, עדיין לא הייתי מסוגל ללבוש חולצה, ואני לא בטוח איך הייתי מתקבל במכינה אם הייתי בא בלי. אני בטוח איך לא הייתי מתקבל, וזה בעין יפה. גם הייתי צריך להירשם לשתי יחידות הנותרות של הבגרות במתמטיקה שתהיה ביום חמישי. נחמד מאוד שהם נותנים להירשם דרך האינטרנט, היה יותר נחמד אם תהליך ההרשמה היה ברור, אבל בסופו של דבר הצלחתי וזה מה שחשוב. אני יוצא עוד מעט, יום שלישי יש מעבדה, מה שאומר שאם אני לא אגיע היום בשביל לעשות את הדוח, טיטוס יצלוב אותי וישא אותי בתור באנר לפני הלגיון שלו או יאכיל אותי לדרקון שלו, ויש לי סיכוי טוב להצליח בבגרות, אז הייתי מעדיף שלא, בינתיים.
הסיבה השניה ואולי העיקרית לפוסט הזה היא פשוט לדחוק מעט את הפוסט שלי על הפיגוע האנגליה למוטה יותר. זה עדיין מפריע לי, ואני עדיין עומד להקדיש פוסט לשמות הנרצחים ברגע שיפרסמו אותם, אבל צריך שמשהו אחר יהיה בכותרת עד הסופ"ש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: