| 7/2005
 הנזיר שמכר את הדייהטסו, וגם: My first real rant post
כן. היו לי פוסט או שניים שהיו חיוביים מדי, מה שאומר שלפחות לשם האיזון אני צריך לכתוב פוסט במצב רוח שבו אני נמצא עכשיו. אז למה לא.
יצאתי לדייט אתמול, ולא, אין טעם לשאול איפה פגשתי את הבחורה אלא אם כן זה הביקור הראשון שלכם בבלוג. אם הגעתם עד לכאן אתם יכולים להתאמץ עוד קצת ואז לנחש. היה דווקא פוטנציאל, בחורה שניהלתי איתה שיחות של שעות בטלפון במשך שבוע, תחומי עניין פחות או יותר דומים, גם נראית טוב. צעירה, אבל חוקית. במבט לאחור הייתי צריך לדעת שזה טוב מדי מכדי להיות אמיתי.
כדי להסביר את המצב האבסורדי קצת, וגם כדי לקוות בכל זאת לפגוש אותה עוד פעם בתור ידידה למרות שעשיתי טעות פטאלית ונתתי לה ברגע של חולשה את הכתובת של הבלוג, תנו לי לסכם את הדייט במשפט אחד: אני הייתי בטוח שזה דייט, היא לא, וגיליתי את זה רק יום אחרי. רותם, אני מקווה שאת לא קוראת את זה, אבל למקרה שכן, את יכולה לדבר איתי על זה, אני מוכן לערוך כל דבר שאני רושם אם זה פוגע באנשים, או לפחות באנשים שאכפת לי מהם, ותהיי גאה, את נמצאת ברשימה הזו.
ולפירוט:
התרגלתי שאנשים עונים לטלפונים בדייטים (או פגישות ראשונות), כי אני אדם סבלן, וזה שאני לא עושה את זה לא אומר שאני צריך לכפות את זה על אף אחד או אחת. כשאנשים מבלים את מחצית הפגישה בתכנון של היציאה שתבוא יותר מאוחר והתלבטויות, זה כבר מוגזם. זה לא חייב להיות דייט. את נמצאת עם מישהו בפעם הראשונה, לפחות תנסי להפגין התעניינות.
אולי בגלל זה, אולי סתם בגלל המצב הכללי (אני אחרי בגרות, היא אחרי עבודה), ואולי בגלל שהיינו במקום קצת המוני (והיא לא אוהבת מקומות כאלה, שוב דבר שלמדתי רק לאחר מכן, תזכורת לעצמי: כשבחורה אומרת לי לבחור מקום, לסרב בתוקף או לתמרן אותה לבחור בעצמה) הרגשתי די מהר שמשהו לא בסדר. פשוט היה נראה שהיא לא ממש נהנית, וכשבן אדם אחד לא נהנה במופגן בדייט, אני חושב שזה מוקרן גם על השני. שוב, אני מדגיש שכל הזמן הזה אני אכן בטוח שמדובר בדייט. המצב היה הרבה פחות חמור אם הייתי מודע לעובדה שזה לא מלכתחילה.
היא לא הסכימה שאני אשלם עליה. אין לי מושג מה קורה לבנות בימינו. תבינו, שה שאנחנו רוצים לשלם עליכן לא אומר שאנחנו חושבים שאתן חלשות, לא מסוגלות לשלם על עצמכן, או לא עובדות בשביל הכסף שאתן מרויחות. אף אחד מהדברים האלה. זה פשוט נהוג. אני לא מבין איך בן אדם יכול להיפגע מזה שמשלמים עליו. פשוט לא מובן לי איך אלמנטים של ג'נטלמניות הפכו לשוביניזם, מאצ'ואיזם, ועוד כמה -יזמ-ים ומתי זה קרה. אם גבר מתעקש לשלם עליכן, תסכימו, בשביל ההרגשה שלכן שמישהו מחשיב אתכן מספיק כדי לבזבז עליכן כסף לפני שאתם בכלל מכירים אם לא בשביל ההרגשה שלו. כסף קטן לא היה לה, אז הטיפ היה עלי. לפחות זה (ואני אומר "לפחות זה" כמו בן אדם שנופל מצוק ורואה שהוא עומד לפגוע בסלע שטוח ולא משונן).
החזרתי אותה לעיר המרכזית שלה כבר במצב רוח לא מאוד מרומם, בשלב מסוים היה סיכוי שהיא תצא למוסד ועוד הצעתי שאני אבוא גם כן, אבל אחר כך ויתרתי גם על זה. ביציאה חזרה מהעיר הגנתי בהצלחה על התואר שלי כאלוף מחמיצי הפניות הישראלי ונסיעה של חצי שעה בדוחק לקחה לי יותר מפי שתיים מהזמן. היה סיום מושלם ליום מושלם, שהתחיל בבגרות מועד ב' במתמטיקה (שלא הלכה לי ממש טוב, יהיה מאוד משעשע אם אני אקבל מעל 90, שזה בערך מה שאני צריך ורוצה).
אה, אמרתי סיום. זו לא הייתה הכוונה שלי. הסיום היה מתישהו באמצע הלילה, כשחלמתי על האקסית. זה היה המסמר האחרון בארון הקבורה של היום הזה. אני לעיתים רחוקות זוכר חלומות, ולעזאזל, הייתי ממש רוצה לשכוח את זה.
אני סיימתי את הקשר. עברו כבר כמה חודשים טובים. ההגיון אומר שאני לא אחשוב על זה יותר. אבל הקשר ביני לבין ההגיון התרופף ממזמן, ואתמול ניתק כליל.
הנזירים הבודהיסטים יודעים מה הם עושים, תאמינו לי. להם אין בעיות עם אקסיות, דייטים שלא יודעות שהן דייטים, או כאלה שסתם נעלמות אחרי אחד. אני לא נמשך לגברים, אז הפתרון היחיד הוא להתנזר. אני אולי לא אשיג על ג'ינה הרבה כסף, אבל זה לא כאילו אני אצטרך כסף בתור נזיר. אני בטוח שהגלימות הכתומות לא עולות הרבה כסף, וגם אם כן, אני אוכל פשוט לנסוע לדרום ולאסוף כמה סרטים כדי לתפור אותן לבד.
במחשבה שניה, ג'ינה היא הנקבה היחידה מחוץ למעגל המשפחה שאני יכול תמיד להיות בטוח שהיא תהיה שם בשבילי. אז אולי זה לא רעיון טוב.
ובעניין אחר לגמרי, הורדתי את האוסף של מאיר בנאי לפני הרבה זמן, אבל היום ממש שמעתי את כולו בפעם הראשונה. אני בחדר עם הדלת פתוחה כשהמזגן בסלון פועל, ומיה אחותי מתנחלת בבית ולומדת (משעשע שהיא בעד ההתנתקות. אולי אני אציע לה פיצוי כדי שהיא תתפנה), אז אם אני רוצה לנשום אני לא יכול לשמוע את המוזיקה הרגילה שלי, מה שמגביל אותי לדברים יותר רכים וישראליים. את מאיר בנאי אפילו היא אוהבת, ולדעתי הוא אחד האמנים עם היחסי הערכה\כשרון הנמוכים ביותר בארץ. שמעתי את "שער הרחמים" בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן, וכמו בפעם הראשונה, עברה בי צמרמורת מהפריטה הראשונה על הגיטרה ועמדו לי דמעות בעיניים מהמילה הראשונה. אחד השירים החזקים ביותר ששמעתי מעולם. הוא גם מעט דכאוני, אז אני אחתום את הפוסט הזה בחגיגיות תואמת לפני שאני אלך לשחק בשטן עם מאט, החבר האמריקאי שלי, במקום לצאת כמו אנשים עם חיים.
שער הרחמים \ מאיר בנאי
מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר,
מכיר כבר את דרכי
הדרך אל שער הרחמים
לא מביט סביב,לא מקשיב
איש חולם אני וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר,
מכיר כבר את דרכי
הדרך אל שער הרחמים
חי פעם,רק פעם
יש טעם,אין טעם
עם כוח,בלי כוח
שער הרחמים
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את גם ,את חלק
משער הרחמים
השלטים מעל החנויות
משקיפים על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים
חי פעם,רק פעם
יש טעם,אין טעם
עם כוח,בלי כוח
שער הרחמים
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את גם ,את חלק
משער הרחמים
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את גם ,את חלק
משער הרחמים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: