| 7/2005
 כל הקשר ביני לבין המציאות מקרי בהחלט, וגם: משהו חייב להיעשות
ציינתי כבר בעבר שהקשר שלי לעולם האמיתי הוא לא דוגמה ומופת ליציבות. מוזר שאנשים חושבים אותי לאדם מאוד מחושב, עם רגליים על הקרקע, לפחות עד לנקודה שבה הם מכירים אותי. כדי להקדים את עיקר הפוסט הזה, אני ארחיב פעם אחת ולתמיד בקשר לסוגיית השינה המטורפת שלי:
בטירונות לא היה לי יותר מדי זמן לישון. אם מורידים את זמן השמירה כל לילה, אפשר להגיע לחמש שעות נטו פלוס מינוס, וגם הן לא ברצף. תמיד אהבתי לישון, אבל הגוף האנושי מסתגל לשעות שינה, כמו כמעט לכל מצב אחר (כולל התמכרות לסמים קשים: ההתמכרות הפיזית מסתיימת אחרי שבועיים, זה הנפשית שבעייתית) די מהר, וכך קרה שהייתי ישן מעט מאוד גם בסופ"שים. זה במקרה גם התאים לי, כי למרות שהייתי יחסית מצטיין (כן, אני, מצטיין. המפקד שלי אפילו נתן לי את הכומתה שלו בסוף הטירונות) וקיבלתי צ'ופרים שכללו יציאות הביתה אפילו תכופות יותר מהיציאות הרגילות של מחלקת קורסים שבה הייתי, עדיין העדפתי לנצל את היציאות שלי כמה שיותר.
אחר כך היה קורס, עם יציאות שכמותן לא היו לי מעולם אחר כך בזמן השירות חוץ מבקורס מש"קים, ובכלל השינה בבה"ד 7 הייתה הרבה יותר אנושית ממביסל"ש, מה שגרם לי להתרגל שוב לשעות שינה נורמליות, אבל סופי השבוע עדיין כללו לא יותר מחמש שעות שינה בלילה, ובזמן השירות הסדיר התחילה תקופת הדיסקוטקים שלי, כמו כל דבר אחר, מאוחר יותר מאצל אנשים אחרים, אבל לפחות היא הייתה קיימת. כיוון שהמשכתי לישון במשך שלושת ימי הסופ"ש מספיק שעות בערך ליומיים, יום ראשון, שכלל חזרה מאוחרת לבסיס בכל מקרה, כלל אצלי גם שינה מטורפת, במשך כל הנסיעה לבסיס (סה"כ מעל ארבע שעות) וישר אחרי המסדר חזרה עד למחרת בבוקר.
אמא שלי תמיד אמרה שעדר פילים לא היה מעיר אותי כשאני ישן, אבל הצבא חידד את הכשרון הזה לכדי רמה פלאית. עד יומי האחרון בצבא זכרו אותי בתור האדם שישן תוך כדי שארבעה אנשים נושאים אותו עם המיטה מתוך החדר החוצה ומשאירים אותו הרחבת הפלוגה, זה שישן כשאוהל שתים עשרה נפל עליו בנבי מוסא (והמשיך לישון).
עכשיו, כשהייתי צריך, הייתי יכול להישאר ער, ומבחינה תיאורטית, אני בטוח שאני עדיין מסוגל לזה. בזמן התראו"ג הראשון שלי, שהיה ארבעה ימים ושלושה לילות, ישנתי תשע שעות סך הכל, נשען בנינוחות על קיטבגים בתוך נגמ"ש פיקוד מרווח, ולמי שלא היה לו את העונג המפוקפק לעשות את זה פעם, כן, המשפט הזה נוטף סרקאזם מזוקק. כלומר, כנראה שאני יכול, ואולי אני אעבוד על להוכיח את זה אמפירית בשלב מסוים.
זה הביא אותי להרגל שלי כיום, שאמנם הוא כבר לא קבוע, אבל הוא קורה מספיק, שאני ישן הרבה מאוד שעות ביום ראשון. עלי להסביר: אני לא ישן באמת את כל השעות האלה, שמגיעות לפעמים לשש עשרה. אני מתעורר לפחות פעמיים באמצע, בגלל מספר סיבות אפשריות, ואני אפרט אותן בצד השעה האופיינית:
1) 21:00 - השעון המעורר שלי, שמכוון באופן תמידי, בדיוק למטרה זו, שאם אני מרגיש שישנתי מספיק בתשע אני אקום ואולי אוכל משהו אפילו.
2) 18:30 - אמא שלי, שמתקשרת לבדוק שאני עדיין חי.
3) 2:00-4:00 האקסית מתקשרת\שולחת הודעה. תודה לאל, זה לא קרה כבר הרבה זמן, ועכשיו כשהיא מגוייסת, לא סביר שזה גם יקרה.
4) 20:00 - השותף שלי מגיע הביתה, בדרך כלל בלווית אנשים, וההגדרות של "שקט" או "התחשבות" כנראה לא מוכרות לו לחלוטין.
5) 1:00 - הגוף שלי מודיע לי שהוא נח מספיק מבחינתו, ודואג להעיר אותי למקרה שיש משהו חשוב שאני צריך לעשות באמצע הלילה.
אחד הכשרונות שלי, שמסב לי גאווה רבה, הוא היכולת לחזור לישון אחרי שמעירים אותי בלי יותר מדי בעיה, כך שכל פעם כשאני מתעורר, אם אני מחליט שאני חוזר לישון בכל זאת, הזמן שאני ער כנראה לא עובר את רף חמש עשרה הדקות. אבל עצם העובדה שאני מתעורר גורמת לי לזכור כל מיני חלומות, וחלומות הם תמיד מוזרים. כמו בהרבה דברים אחרים, אבל, שלי נמצאים בליגה אחרת מזו של רוב האנשים, ואני לא מתגאה. הלוואי שזה לא היה ככה. ככה אני חולם על השטן, האקסית, המורים שלי במכינה, בכל מיני הקשרים מאוד, אבל *מאוד* מוזרים.
לענייננו. ביום שלישי חגגנו יום הולדת לחבר מהמכינה, שוב באייריש האוס בחיפה, מקום שמתחבב עלי מחדש בכל פעם שאני שם שוב. היינו בערך שתים עשרה איש, כולל המורה שלנו לאלגברה והחברה שלו (נשמע ביזארי, אני יודע, אבל מורה שקורה לכל התלמידים "אחי" ומספר בדיחות גסות בשיעורים הוא אחד שדווקא מאוד נחמד להזמין אותו לימי הולדת). שתיתי את ליטר הגינס הטקסי שלי ועוד עודפים מאנשים שלא גמרו את שלהם מסביבי. אני לא זוכר בדיוק כמה שתיתי, אבל זה ביחד עם שלושת משולשי הפיצה שאכלתי קודם לכן והנרגילה שהשותף שלי השאיר לי לעשן לגמרי לבד אחרי שתי שאכטות (הוא הדליק נרגילה כל יום, ראשון עד שלישי, אני מתחיל לחבב אותו בעל כורחי), ביחד עם הנסיון החוזר והנשנה שלי להוכיח את הטענה של חבר שלי מתקופת האבטחה שאפשר לתפוס קצת ראש גם מנרגילה רגילה לחלוטין אם אתה עושה את זה בצורה הנכונה, טענה שאותה הוכחתי אמפירית באותו ערב, אגב, והשעה היחסית מאוחרת לכל בדעות בה חזרנו, כל הסיבות גרמו לי לישון את אחד ממרתוני השינה שלי, כולל, כמובן, ההתעוררויות באמצע, הפעם בגלל טיטוס ששלח הודעה לוודא שאני חי ואמא שלי ששלחה לי SMS מחו"ל. כבר הזכרתי בבלוג הזה כמה מהחלומות היותר מוזרים שלי, וכל פעם חשבתי שהגעתי לשיא, וזהו, אני כבר תלוש מהמציאות לחלוטין, אבל אני שובר שיאים כל פעם מחדש. והפעם, מבית היותר של המוח המעוות שלי, חלום על זה שטיטוס משדך לי דייט עם בלוגרית.
המצב קשה. המצב באמת, באמת, קשה. אם מישהו מכיר תרופה ללא מרשם שיכולה לעזור במקרים כאלה, אני נואש. יש לי את ג'ינה לתמוך בי, ואני תמיד יכול לדבר עם אחד הגיבורים מהסיפורים שלי, הוא עבר אימונים קשים ולכן תמיד יכול לעודד אותי או לפחות לרסן אותי בשיטת ריסון פצועים גאלומירית (בעיטה רצינית במקום כואב), אבל אנשים סביבי ממשיכים לטעון שלמכונית לא אמורה להיות אישיות ושקאליסטור (הגיבר שאיתו אני מדבר באופן קבוע) הוא לא בן אדם אמיתי. בחיי, בגאלומיריה הוא היה מזמין אותם לדו קרב עד המוות בשביל טענה כזו. אולי זה מה שאני צריך לעשות.
אני לא זוכר אם כבר שמתי את המילים של השיר הזה כבר פעם, אבל בתרגום חופשי, "קצות השפיות הרופפים" לא יכול להתאים יותר לשום מצב אחר חוץ ממה שאני נמצא בו עכשיו.
Metallica/ The Frayed Ends Of Sanity
Never Hunger
Never Prosper
I Have Fallen Prey to Failure
Struggle Within
Triggered Again
Now the Candle Burns at Both Ends
Twisting under Schizophrenia
Falling Deep into Dementia
Old Habits Reappear
Fighting the Fear of Fear
Growing Conspiracy
Everyone's after Me
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Hear Them Calling Me
Birth of Terror
Death of Much More
I'm the Slave of Fear,my Captor
Never Warnings
Spreading its Wings
As I Wait for the Horror She Brings
Loss of Interest,question,wonder
Waves of Fear They Pull Me under
Old Habits Reappear
Fighting the Fear of Fear
Growing Conspiracy
Everyone's after Me
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Hear Them Calling Me
Into Ruin
I Am Sinking
Hostage of this Nameless Feeling
Hell Is Set Free
Flooded I'll Be
Feel the Undertow Inside Me
Height,hell,time,haste,terror,tension
Life,death,want,waste,mass Depression
Old Habbits Reappear
Fighting the Fear of Fear
Growing Conspiracy
Myself Is after Me
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Hear Them Calling Me
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: