| 8/2005
 גנבים קרית גתים נפשעים, אי השפיות כנראה עוברת במשפחה, וגם: האקסית מכה שוב
אני יושב על המיטה שלי בחדר, בוהה בגופה ששוכבת על הרצפה בלי ממש לראות אותה. המבט שלי עובר למברג שבידי ואני מניח אותו, מחליט שתועלת הוא כבר לא יביא לי. אני מביט שוב על הגוף חסר החיים, פצע פעור בצידו, ותוהה מה אני אמור לעשות עכשיו.
עוד באמצע השבוע אחותי התקשרה והודיעה שמשהו לא בסדר עם המחשב. כבר אז תיארתי לעצמי שזו אכן בעיה שלא נובעת מההבנה הלוקה בחסר של אחותי במחשבים, מה גם שהחבר החדש שלה בדרך לתואר שני בהנדסת אלקטרוניקה ומנהל צוות טכני בסלקום, אז הוא מבין יותר ממנה (וגם ממני, אם לומר את האמת). עוד באותו יום התקשרתי לרם ואמרתי לו שאני מאוד מעוניין שהוא יבוא, אבל שיהיה מודע שבשטן לא תהיה אפשרות לשחק, או במשחק האינטרנט השטני לא פחות שאני הכרתי לו לפני כמה שנים (שהוא כנראה גם הסיבה שאני משלם בסבל קארמי עד היום) וכיום הוא משחק ואני לא, מבחירה. בכל זמן נתון אני משתדל שיהיו לא יותר משלושה דברים שהם רשע טהור בחיי, והטכניון, השטן והאקסית ממלאים אותם בצורה יפה. עד אתמול כבר התחלתי לשקול חזרה, בגלל ההיעדרות (הברוכה) של מחשבות על האקסית בזמן האחרון, אבל עכשיו זה נגמר. המשך יבוא.
הוא אמר שכבר נמצא מה לעשות, ואני קיבלתי מידע על הופעה של 'בצפר' בבארבי בחמישי, אז נפגשנו בכל זאת. הוא הגיע קצת מאוחר ואני הייתי קצת עייף, מה גם שהבחורה איתה היינו אמורים ללכת הבריזה (זה תחביב ממכר, להברחז לי, כנראה) ולי אין מושג איפה הבארבי, ובלי מחשב ו-Emap למצוא את המקום היה דורש הסתובבות בת"א, שהיא אגב העיר השנואה עלי ביותר בארץ. ויתרנו. אז שקלנו את המוסד, אבל זה היה כבר אחרי חצות והטלתי וטו מחמת עייפות, היה לי יום ארוך. רם, מן הסתם, דאג להזכיר לי פעם בחצי שעה מאותו רגע שבגללי לא הלכנו למוסד. לקחונו את Ocean's Twelve בדי-וי-די, היה נחמד מאוד, למרות שפחות טוב מהראשון (אבל זה צפוי בכל סרט שאי פעם יצא).
יום שישי שוב לקחתי אותו לאבא שלי כמו בפעם הקודמת, הפעם בלחץ פיזי מתון גם גרמתי לו לצאת שבע, וזה קשה, כי הבחור אוכל הרבה. ראיתי את אחותי החורגת הגדולה יותר פעם ראשונה מאז ששמעתי שהיא מתחתנת ואפילו זכרתי לומר לה מזל טוב לגמרי בעצמי (טפיחה עצמית על השכם), חזרנו ויצאנו עם החברים שלי מהבית לסרט The Island. מומלץ בחום, נהניתי ממנו פלוס מינוס כמו שנהניתי מ-Sin City (שזה אומר, ממש ממש הרבה). החצי שעה הראשונה אמנם גרמה לי לחשוב שאני עומד להתאכזב, אבל אחרי החצי שעה הזו דברים התחילו לזוז (והבגדים של סקרלט ג'ונהסן התחילו להתדלדל בקצב הדרגתי), ואני אומר שוב, היה ממש טוב. סקירת החברים שלי בפעם השניה לימדה אותי שלרם יש שלוש קטגוריות אליהם הוא מסווג אנשים, והוא פשוט מסווג את החברים שלי באופן אקראי אליהן:
פעם שעברה פעם נוכחית
דן: בסדר סבבה
תאודור: סבבה סנוב
גיא: סנוב בסדר
ובכל זאת, כבר ציינתי שתמיד כיף להפגיש חברים מחלקים שונים של החיים שלי, זה נחמד וגורם לי להרגיש שאוהבים אותי, כי אני היחיד שכולם מכירים. אז אני אנוכי, זה חדש למישהו?
הפגשתי אותו גם עם עדי במוצאי שבת, אני פשוט צריך לראות אותה מדי פעם סתם כדי להעלות את המצב רוח שלי, והפעם הבאתי אותו ויצא שערכנו פשיטה שלא הייתה מביישת את ה-ATF על המקרר שלה. אני באופן כללי לא אוכל הרבה, אבל רם אוכל מספיק בשביל שנינו פלוס עז אחרי צום גדליה. השגתי ממנה גם הבטחה לבוא איתי לארחות שבת אצל אבא שבוע הבא, מה שאומר שכשהיא תבריז לי אני אוכל לשחק לה על המצפון.
הגענו די ברגע האחרון לרכבת של חמישה לעשר (הראשונה שיוצאת מהרצליה לקרית גת במוצ"ש) ומזל, כי אחרת החברה שלו, מרוקאית שלמה, הייתה רוצחת את שנינו באכזריות, אבל קוצר הזמן גרם לו לקחת את התיק ביחד עם הדיסקמן MP3 שלי שהיה אצלו, ושישאר אצלו ככל הנראה עד הפעם הבאה שניפגש. בן בליעל קרית גתי, קללה ומארה על ראשך!
החבר של אחותי החליט עוד באמצע השבוע שהבעיה במחשב היא כנראה בספק, ואחותי היקרה קנתה מכספה ספק חדש (66 ש"ח כולל מע"מ כי יש לי גם אמא יקרה שעובדת בחברת מחשבים). במוצ"ש החבר (היקר) שלה סידר בערך כל בעיה חשמלית בבית שלי ובדרך התקין את הספק החדש, שלמרות שאני הרכבתי את המחשב לבד מחלקים קנויים בזמנו, העדפתי לא להתעסק עם דברים שאני לא סגור עליהם, כמו מה קורה אם מתקינים ספק של 400 וואט במקום אחד של 300. זה סידר את הבעיה, והוא גם בדרך סידר לי בעיה שהייתה לי כבר בערך שנתיים עם כרטיס הקול שמעולם לא הצלחתי לסדר לגמרי, אבל הצלחתי באופן זמני כל פעם לדאוג שכן יהיה לי סאונד.
תזכורת לעצמי: לא לתת לאחותי להיפרד מהחבר החדש שלה. להחזיק בו בכל מחיר. אם יהיה צורך, גם נאיים על חייו כשהיא תתחיל לחשוב על חתונה.
אותה אחות יקרה החליטה לפני קצת זמן שמה שבעצם הנינג'ה צריכה זה גבר בחייה כדי להירגע, איכשהו ככה ההגיון עובד במשפחה שלי, אף אחד מאיתנו לא היה אי פעם שפוי, כנראה. לכן אנחנו בתהליכים להשיג חתול כרגע, חרף העובדה שאמא שלי אלרגית לשערות חתול. פספסנו צ'אנס להשיג הימלאיה מסורס בן שנה וחצי (מחיר של גור הוא 3,500 ש"ח. זה מין זן של חתול שניתן לאילוף כמו כלב, רגוע וגם ממש יפה, ונדיר בצורה מטורפת) ועכשיו אנחנו בתהליכי חיפוש אחרי רוסי כחול (מחיר גור: מעל ל-1,000 ש"ח) או סתם פרסי כלשהו שיהיה מספיק יפה כדי שהחתולה לא תאפיל עליו עם הפרווה הלבנה המדהימה שלה. אם למישהו יש חתול פרסי, לאו דווקא גזעי, אבל עם פרווה ארוכה, זכר, מסורס ובן שנה עד שנתיים למסירה, אתם מוזמנים לפנות.
ראיתי את האקסית במסנג'ר אתמול, בצורה מאוד אירונית בזמן שאני עורך רשימת שירים לדיסק ה-closure שלי איתה (עם שירים כמו "כשאתה לבד" של עברי לידר ו"עכשיו את" של היהודים) אחרי שלא דיברנו אפילו וירטואלית מעל לחודש, ושוחחנו קצת, ואז היא ביקשה שאני אתקשר אליה, מה שלמרות העובדה שאנחנו כבר מעל לשבעה חודשים ממש לא ביחד, עדיין מעורר בי רפלקס שליחת יד לטלפון בחדר שלי שאני צריך לדכא. סיימתי את השיחה עם קאי (שבאמת הגיע הזמן שתוסיף אותי כבר למסנג'ר שלה) לפני שהיא ממש הבינה למה בדיוק אני צריך להתקשר לאקסית אם היא מבקשת ממני, אבל זה בסדר, אם אני לא מבין אני לא מצפה מאף אחד אחר להבין, והתקשרתי. כמו תמיד, הכשרון שלה להכניס אותי לסרטים בזמן הכי גרוע האפשרי הוכיח את עצמו. טיטוס אמר לי פעם מה הדרישות של אקסית כדי שתהיה מיתולוגית, ומסתבר שהיא אולי לא מיתולוגית שלי, אבל אני מיתולוגי שלה, לפי הקריטריונים האלה (גרמתי נזק לקשרים חדשים שהיו לה). יופי לי. אני לא אחלוק את כל מה שקרה בשיחה הזאת, אני רוצה לשכוח מזה עד הפעם הבאה שנדבר בצורה רצינית, שזה עוד שבועיים, אחרי המבחן האחרון שלי במכינה. לפחות היה לי מספיק שכל להגיד לה שאני ממש לא רוצה לחשוב על שום דבר חוץ מסיום המכינה כרגע, כי גיליתי שממוצע 70 בפיזיקה יפטור אותי מקורס קיץ.
שורה תחתונה: לא, עדיין לא צרבתי את הדיסק.
טיטוס, אני עדיין לא סגור על אם אתה קורא את הבלוג הזה או לא, אבל למקרה שכן, שב בשקט. כן, אני יודע שאקסיות זה השטן, ואם באמת הייתי רוצה לשמוע משהו שאמור להיות עצה ודומה יותר להצלפת לשון צינית, הייתי מספר לך את זה בצורה אישית.
אז זהו. בס"ד אני נרשם למלא"ך לשנה הבאה בפעם הבאה שאהיה בטכניון (יום חמישי, כדי להיבחן בפיזיקה), מה ששוב מעיד שאני גם לא ממש שפוי וגם ממש לא לומד מטעויות. נו, טוב. תאחלו לי בהצלחה, אני אזדקק לה.
Papa Roach לפעמים סתם מרעישים, ולפעמים יש להם שירים טובים. ככל שהם צורחים פחות ומנגנים יותר השירים שלהם נשמעים פחות כמו רעש ויותר כמו מוזיקה. בנאמנות אין קץ למסורת שלי לשים בסוף הפוסט את השיר הראשון שמתאים להרגשה שלי, קבלו אותם:
זאת פעם ראשונה שאני ממש קורא את כל המילים, ועכשיו פתאום קלטתי מה הוא שר, אז ליתר בטחון, לא, אין צורך לדווח עלי למשטרה, אני לא באמת מישהו שיתאבד.
Papa Roach / Last Resort
Cut my life into pieces
I've reached my last resort, suffocation, no breathing
Don't give a fuck if I cut my arms bleeding
Do you even care if I die bleeding
Would it be wrong, would it be right
If I took my life tonight, chance are that I might
Mutilation out of sight and I'm contemplating suicide
Cause I'm losing my sight, losing my mind
Wish somebody would tell me I'm fine
Nothing's alright, nothing is fine
I'm running and I'm crying
I never realized I was spread too thin
Till it was too late and I was empty within
Hungry, feeding on chaos and living in sin
Downward spiral, where do I begin
It all started when I lost my mother
No love for myself and no love for another
Searching to find a love upon a higher level
Finding nothing but questions and devils
Cause I'm losing my sight, losing my mind
Wish somebody would tell me I'm fine
Nothing's alright, nothing is fine
I'm running and I'm crying
I can't go on living this way
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: