| 8/2005
 תשעה באב, או: על מה באמת אני מתאבל היום
חגים ומועדים בדת היהודית נעשו מעורפלים יותר ויותר בשבילי מאז הצבא, אף פעם לא התחברתי לדת, ובצבא, כשרק מספר מועדים נבחרים ממש מצוינים בצורה מורגשת (כלומר, חופש) קל לא להרגיש אותם בכלל. מה לעשות, כשאתה עומד עם אפוד במגדל שמירה קשה לך להרגיש כשפורים מגיע, ובטח שקשה להרבות בשמחה.
גם מאז השחרור, וסימן השנתיים וחצי מאז מתקרב בצעדי ענק, לא יצא לי יותר מדי לציין חגים. בתור מאבטח שעובד בידיעה שהוא יצטרך לשלם בעצמו על מספר שנות תואר, עבדתי מתי שרק יכולתי. אני חושב שהבוס שלי זכר אותי לטובה בתור אחד האנשים היחידים שעבד מרצון כמעט בכל חג ושבת.
אז הגענו לזמן הנוכחי, לאחר מעל חמש שנים שבהן לא ממש יצא לי לציין שום חג יהודי, וימים כמו היום, שבהם אני מגלה שתשעה באב רק תוך כדי שיחה עם קאי, שבמקרה צמה. במשפחה שלי השיחה על העניין הסתכמה ב:
אני לאחותי: מיה, ידעת שהיום תשעה באב?
אחות יקרה: כן. בתאבון! (הייתי בתהליכים להכין פיצה)
מה לעשות, אני מכבד אנשים מאמינים, באמת, ואני לא אפריע לאף אחד שצם בכוונה תחילה, אבל זה פשוט לא אני. לי יש דברים אחרים להתאבל עליהם היום, כמו לדוגמה הטעות הגדולה ביותר שנעשתה על ידי שרון מאז הפלאנגות של סברה ושתילה. בעצם, מאז ומעולם.
כן, נו, זה עוד פוסט שחוזר להתנתקות. כמה מתאים שהיא מתחילה רשמית בתשעה באב. אולי שרון פשוט מנסה להמעיט מערך הסבל שהוא גורם ועוד יגרום לאנשים כשהוא מפנה אותם ביום של חורבן בית המקדש.
אני מקווה, באמת, שזה יהיה הפוסט האחרון שלי על ההתנתקות. אם, כנגד כל פרשן צבאי, רמטכ"ל ויודע דבר, ההתנתקות תשים קץ לפצמ"רים, קסאמים, פיגועים ושאר ירקות, לא תהיה לי שום סיבה לחזור לנושא. אם כן, אני ארגיש חובה לצטט שוב את מה שאני אומר כאן: אסון, טעות, יום עצוב לתושבי גוש קטיף בפרט, ולחברה הישראלית כולה בכלל. תושבי אשקלון, הכינו את המטריות. הולך לרדת גשם כבד החורף.
ממה שנראה בחדשות, התושבים נראים נחושים להראות התנגדות פסיבית. מסוג ההתנגדות שמקובלת וגם רצויה לדעתי. אני מפציר בכל תומכי ההתנתקות להפסיק לרגע להסתכל מהצד על התושבים כאילו הם חיות קרקס, ולחשוב מה אתם הייתם עושים אם חיילים היו באים לפנות אתכם מביתכם. אם הייתם יודעים שבקרוב, הקברים של הילדים שלכם ישמשו יסודות למסגדים. אם כל העבודה הקשה, כל מה שהשקעתם באדמה ובבית שלכם יורד לטמיון ואין לכם מה לעשות בנידון.
אני אגיד שוב, אין לי שום קשר לדת. אבל מהיום, אני יודע שתשעה באב תשס"ה יהיה תאריך הרבה יותר סמלי בשבילי. יום אבל חילוני לחלוטין. אני בטח אזכור כל שנה את היום בתור ארבעה עשר לאוגוסט, אבל המשמעות היא אותה משמעות. מאוחר מדי לעצור את זה עכשיו, וכשכדור השלג הזה ירמוס דברים בדרך שלו, כל מי שיגיד "ידעתי שזה מה שיקרה" יראה לא אנושי. אז אני אומר את זה מבעוד מועד. כולנו, כל מתנגדי ההתנתקות, יודעים בדיוק מה עומד לקרות.
תסלחו לי, אני עומד לשאול את אמא שלי איפה היא שמה את "כרוניקה של מוות ידוע מראש." אין דבר יותר מתאים לקרוא בימים אלה.
Metallica / Blitzkrieg
Let us have peace, let us have life,
Let us escape the cruel night.
Let us have time, let the sun shine,
Let us beware the deadly sign.
The day is coming, armageddon's near,
Inferno's coming, can we survive the blitzkrieg.
The blitzkrieg, the blitzkrieg.
Save us from fate, save us from hate,
Save ourselves before it's too late.
Come to our need, hear our plea,
Save ourselves before the earth bleeds.
The day is dawning, the time is near,
Aliens calling, can we survive the blitzkrieg
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: