| 8/2005
ידע הוא כוח, אני? שופינג? וגם: התנתקות? איזו התנתקות?
כתבתי את כל מה שיש לי לומר על ההתנתקות, והבטחתי לעצמי שאני לא אעשה את זה יותר. מה גם שהפייה אמרה את זה טוב יותר ממני (גם אם יותר קיצוני). אז רק מילה אחרונה: כשאני מתחיל שיחות עם אנשים תל אביבים (שברובם תומכי התנתקות) בשאלה "אז איך זה לגור בהתנחלות?" (ע"ע שייח' מוניס) זה אומר שההתנתקות השפיעה עלי עמוקות. החכמתי, וגם דעתי שונה עכשיו מעט ממה שהייתה בהתחלה, למרות שהשינוי הוא יותר ניואנסי ממהותי.
די, זהו, נגמר. No more.
מצבי עגום, כמו שהעדתי בפני טיטוס כשעוד טרחתי להגיע לטכניון מדי פעם, מאז שהבחורה הראשונה פנתה אלי בעקבות הבלוג. במקום להילחם בזה, החלטתי לזרום. וכך הגענו למצב שחשבתי שאמנע ממנו לעולמי עולמים, בו נפגשתי עם קאי.
עוד כשהיא שאלה את טיטוס בתגובות בבלוג את השאלה הגורלית "מי זה החבר שלך עם הקעקוע?" הרגשתי חובה לבדוק את הבלוג שלה, מרגל שכמותי, והמסנג'ר לא איחר לבוא. תמונות האנימה בבלוג שלה גררו אותי לשאול אותה, מעריץ אנימה נלהב שכמוני אילו סדרות היא רואה, ותארו את תדהמתי כשהיא אמרה שהיא מעולם לא ראתה. עכשיו, היא כבר לא מסוגלת לומר את זה, כי את שאר הפרקים (אלו שהיא לא ראתה אצלי) מהעונה הראשונה של סדרת אנימה קומית צרבתי לה.
היה נחמד, עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הסדרה בפעם האחרונה, ואם אתם שואלים אותי, היה שווה להיפגש רק בשביל המבטא הארגנטינאי המגניב הזה. אני מוכן להיפגש שוב anytime.
הייתי בקניון רמת אביב, אחותי החליטה שאני צריך בגדים ואמרתי לה שברגע שיש לה זמן אני מוכן ללכת איתה כדי שתעזור לי (לא, אני לא מסוגל לקנות בגדים לבד, או כמו שאמרתי למי שהביע גיחוך: עשרים וארבע שנים לא קרה מצב שקניתי לעצמי לבד בגדים, אני לא מתכוון להתחיל עכשיו). גייסנו את אמא יקרה למבצע, בו למדתי כמה דברים:
1) יש לי טעם יקר.
2) אם על משהו אין מבצע, הוא נראה יותר יפה בעיני גם אם אני עדיין לא מודע לעובדה הזו.
3) בRockport יש נעליים שעולות יותר מג'ינה, והספקנו לראות כמה מהן לפני שביצענו נסיגה אסטרטגית החוצה.
יצאנו במצב יחסית סביר (500 ש"ח פלוס מינוס) וחוץ מזה אכלנו במקדונלדס, אז כשאני אזכה בג'יפ סוזוקי המעפן הזה, אני ארגיש שזה היה שווה. כן, בטח.
דבר נוסף שלמדתי הוא שקשה למצוא עבודה לא מבזה שאפשר לעבוד בה חודשיים עד שמתחילים הלימודים שוב. עבדתי שנה וארגהע חודשים בתור מאבטח, הספיק לי, thank you very much, ואם העובדה שאני לא אעבוד בעבודה הזו לעולם תכריח אותי לקחת הלוואה מהבנק עוד שנה ומשהו כשהכסף יגמר, אני מוכן. וחשוב לזכור שאני תמיד יכול לצמצם קורסים כדי לעבוד בזמן הלימודים. הבטחתי לעצמי לא להגיע לגיל 30 בלי תואר ועבודה נורמלית, אבל זה עדיין משאיר לי בערך חמש וחצי שנים במקום הארבע שנדרשות לתואר שאני מעוניין בו.
גם הספקתי ללמוד שלגשת לבגרות במתמטיקה בלי הכנה כשאתה במכינה מקפיץ לך את הממוצע בגרויות המשוקלל בחמש נקודות בערך, ואת הסכם בשתיים וחצי. אז אני עכשיו בעליו הגאה של ממוצע בגרויות שעובר את ה-100 סוף סוף, והסכם שלי צמצם את הפער המטורף בינו לבין הנדרש להנדסת חשמל בטכניון. לא, זה לא מספיק, ולא יספיק גם אם אני אעשה בגרות בפיזיקה מחדש ואקבל 90. אז אולי אחרי הכל אני כן אאלץ לעשות פסיכומטרי מחדש. וחשבתי שסיום המכינה מספיק כדי שאומר את תפילת הגומל.
קיבלתי מחמאה על הבלוג, שימו לב: "הוא מעניין וכתוב יפה" מה שמלמד אותנו על ירידת סטנדרטים בארץ, ועל כך שיש אנשים ממש, אבל ממש משועממים.
אחד הדברים הבאמת חשובים: למדתי שאקסיות לא משתנות, ושעשיתי בחוכמה כשעזבתי אותה ואמרתי לה שאם היא באמת רוצה שנחזור, שתמצא זמן בלו"ז העמוס שלה כדי שניפגש ונדבר על זה. כן, היא בצבא, אבל היא כל יום בבית.
אז זה פרק נוסף שנסגר, אני אפילו לא אנסה לומר שוב שזה האחרון, אבל לעת עתה אני בסדר.
לסיכום, החכמתי הרבה בשבוע האחרון. אז זה הופך אותי לפחות טיפש? מעצם ההגדרה, לא יותר.
רציתי לשים את "The Four Horsemen" של מטאליקה כתרומה למה שאני חושב שהולך במדינה הזו בזמן האחרון, אבל הבטחתי שאני לא אדבר על הדבר הזה לעולם שוב, אני הנה משהו לא קשור בכלל, אבל יפה שאני שומע עכשיו:
Metallica/The Outlaw Torn
And now I wait my whole lifetime
For you
And now I wait my whole lifetime
For you
I ride the dirt, I ride the tide
For you
I search the outside, search inside
For you
To take back what you left me
I know I'll always burn to be
The one who seeks so I may find
And now I wait my whole lifetime
My outlaw torn
My outlaw torn
And I'm torn
So on I wait my whole lifetime
For you
So on I wait my whole lifetime
For you
The more I search, the more my need
For you
The more I bless, the more I bleed
For you
You make me smash the clock and feel
I'd rather die behind the wheel
Time was never on my side
So on I wait my whole lifetime
My outlaw torn
My outlaw torn
My outlaw torn
And I'm torn
Hear me
And if close my mind in fear
Please pry it open
See me
And if my face becomes sincere
Beware
Hold me
And when I start to come undone
Stitch me together
Save me
And when you see me strut
Remind me of what left this outlaw torn
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: