| 9/2005
יותר מזל משכל, יש פעם ראשונה לכל דבר, וגם: Operation: makover תם ונשלם
דיברתי היום עם טינקרבל בטלפון פעם ראשונה, וזו באמת הסיבה היחידה שבגללה יצא לי לראות את ישראל משחקת (אם אפשר לקרוא לדבר הזה 'משחק') נגד שוויץ במוקדמות המונדיאל. לפני שדיברתי איתה לא הייתי מודע אפילו שהמשחק היום. אני לא ממש חובב כדורגל, טובים וחכמים ממני קראו למשחק הזה בעבר "עשרים ושניים חוליגנים רצים אחרי כדור" ואני תומך לחלוטין בהגדרה הזו בכל הנוגע לכדורגל ישראלי. אני מסתפק בלראות את המונדיאל, או את המשחקים המעטים בהם יש לנבחרת ישראל או לכל קבוצה ישראלית אחרת סיכוי ממשי להגיע להישג. אני רוצה להודות לנבחרת ישראל, שדאגה להזכיר לי היום למה אני לא צופה בכדורגל.
כבר הייתי בדרך לתדלוק לפני הנסיעה לחדרה לארוחת שבת אצל אבא שלי אתמול כשעצרתי בצד לבדוק את הרעש המוזר שג'ינה השמיעה. פתחתי את מכבה המנוע והכל נראה פחות או יותר במקום, ואז עוברת אורח הפנתה את תשומת ליבי לתקר בגלגל האחורי שלי.
עצבים החליפו די מהר את הבושה שלי (בכל זאת, שבחורה תעיר לי שפספסתי משהו כמו פנצ'ר, ועוד בצד הנהג), וצלצלתי לאבא שלי להודיע לו שאין מצב שאני אגיע לפני כניסת השבת ושיתחילו בלעדי. הייתי לבוש יותר מדי חגיגי, ולכן החלטתי לדחות את החלפת הגלגל להיום, אחרי שהתקשרתי לדן וגייסתי אותו לעזרה.
אני אציין שאם יש מישהו שאני תמיד מתקשר אליו ראשון לעזרה, בכל נושא, זה דן. הוא בחור קצת מתוסבך וקצת שרוט (ולא בצורה חיובית), אבל הוא בחור טוב בסך הכל. הוא גם פנוי, אם מישהי מעוניינת. הוא כמובן הסכים לבוא לעזור לי. זה לא כאילו מישהו מאיתנו באמת החליף פעם גלגל, אבל כנראה שהמנגנון שקיים אצל האחיות שלי, שקובע ש"משהו שלא עשיתי אף פעם = משהו שאני לא יודע לעשות" הוא לא גנטי. אצלי המשוואה היא משהו בסגנון "משהו שלא עשיתי אף פעם = משהו שאני אלמד לעשות תוך כדי נסיון, אולי עם מעט הדרכה".
דאגתי להאכיל אותו לפני העבודה, הבחור נטוש בבית כשההורים שלו בחו"ל וצריך שמישהו ידאג לו, אז אני התנדבתי. אח"כ הלכנו לטפל בג'ינה, שננטשה יום לפני במפרץ אוטובוסים הצופה על התיכון שלי לשעבר.
למדנו בדרך הקשה שצריך לשחרר קצת את האומים של הגלגל לפני שמרימים את האוטו, נו טוב, אבל בסך הכל המבצע הוכתר בהצלחה. מחר נוסעים למוסך הקרוב להחליף את הצמיג התקור, ובינתיים למדתי משהו חדש. איך אבא שלי ניסח את זה: פעם הבאה שאני אראה בחורה עם פנצ'ר בצד הדרך, אני אוכל לעצור ולהציע עזרה.
השלב השלישי של Operation: Makeover כלל הסתננות לחלקים הרבה פחות מזמינים בארץ משני חלקיו הקודמים (שכללו נסיעה לרמת אביב והרצליה), וביתר פירוט: שוק יפו. אני לא מחשיב את עצמי צפוני טיפוסי, אבל בכל זאת, ללכת קילומטר וחצי עם שקית של לחמניה שלקחתי לדרך ביד בגלל שאין פח לרפואה היא חוויה חדשה בשבילי. מה לעשות, בעיר שלי ללכת עשרים מטר בלי למצוא פח זה מקרה נדיר.
לענייננו. אחרי החלק הראשון של מסע הקניות שלי, שבו חיפשתי ולא מצאתי נעליים שלא דורשות משכנתא, אחותי העירה לי שיש חנות ביפו בשם Trak (זהירות, פרסומת סמויה) שבה אפשר להשיג נעליים טובות בזול. אתמול בחנתי את התאוריה הזו לעומק, והמסקנה - נעלי יציאה ונעלי יום יום\יציאה משניות בארבע מאות וחמישים שקלים סה"כ זה זול. זול יותר מזוג נעליים אחד בקניון רמת אביב, למען האמת. אם הן רק יוכיחו את עצמן במבחן הזמן (ואנשים שכבר קנו שם מעידים שכן), אפשר להכתיר את המבצע בהצלחה.
נזקים: ~1200 ש"ח, קרוב לחמש שעות נטו של הסתובבות בין חנויות.
רווחים: ג'ינס, שני זוגות מכנסיים, שבע חולצות, שני זוגות נעליים. מקדונלד'ס על חשבון אמא בקניון רמת אביב, בורגר קינג על חשבון אמא ב-outlet בהרצליה.
סיכום: היה טוב, וטוב שהיה.
לאחר תלאות מרובות, הדיסק המדובר בשביל האקסית (ובאותה מידה גם בשבילי) הושלם ונצרב. והנה רשימת השירים:
בנזין - חופשי זה לגמרי לבד
יהודה פוליקר - דברים שרציתי לומר
עברי לידר - לבד\כשאתה לבד
היהודים - עכשיו את
מאיר בנאי - אהבה קצרה
להחזיק חזק את הכסאות, הנה זה בא:
אריאל הורוביץ - יאללה ביי
נורית גלרון - להתראות מתוק
רמי קליינשטיין - תפוחים ותמרים
מירי מסיקה - נובמבר
עידן רייכל - יש בי עוד כח
כן, היה קשה, קשה למצוא שירי פרידה אופטימיים בעברית, והתחייבתי לעברית. אבל זהו, למרות שאחד-עשר שירים בעברית מהווים בערך ארבעים וחמש דקות של מוזיקה ולא שעה ורבע כמו שירים בלועזית, נסתפק בזה. עבדתי מספיק קשה גם ככה. עכשיו רק צריך למצור דרך להעביר את הדיסק לאקסית.
עדכון: המזגן תוקן! גם הגלגל שהחלפתי תוקן, ובסך הכל היום חיובי בהחלט.
ובנוסף, כדי להימנע מחתכים עמוקים בפעם הבאה שאני אבקר בקריית גת, הייתי יומיים אצל רם. לא, בקריית גת אין מה לעשות, אבל מזל שאשקלון נמצאת במרחק של פחות או יותר 20 ק"מ משם (וגם 20 ק"מ פחות או יותר מעזה... coincidence? I think not...), אז הזדמן לי לבקר שם פעם אחרונה לפני שיהיה מסוכן מדי (מפאת הקסאמים וכל זה). בערב הראשון ראינו את "להציל את נמו" (פעם שניה בשבילי, אבל הסרט הובטח לחברה, ולא באמת היה אכפת לי לראות אותו שוב, הוא נחמד) ואת "אוצר לאומי" בDVD, ואני חייב לציין שניקולס קייג' כבר שיחק בסרטים הרבה יותר טובים. הוא לא היה לגמרי רע, בחלקים בהם הייתי ער, אבל עצם העובדה שנרדמתי למרות שלא הייתי עייף במיוחד צריכה להעיד על משהו (ואולי שני המרוקאים הישנים לידי על הספה השפיעו עלי). בערב השני הלכתי איתו ועם חברה שלו לראות בקולנוע את "משחק מכור", הסרט נחמד (גם אם נגמר בצורה יותר מדי נופת-צופים הוליוודית מתקתקה לטעמי, מישהו צריך ללמד את היוצרים של הסרטים האלה שלא תמיד החיים מסתדרים כל כך יפה), והערב איתו ועם החברה שלו מזה מעל שנתיים שכנע אותי שאולי אני לא באמת רוצה חברה. אה, היא ישנה גם בסרט הזה. שווה בדיקה: האם הבחורה הזאת באמת ראתה פעם סרט מההתחלה ועד הסוף.
אגב סוף, זה הסוף של הפוסט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: