איך חול יכול להיות מהיר?

הקטע הבא נכתב בבוקר שאחרי לילה הזוי במיוחד בו בתעוררתי לפחות פעמיים באמצע הלילה אחרי סיוטים. חיכיתי עד שיהיה לי משהו נוסף לכתוב בבלוג, בגלל שיש לי משהו עקרוני נגד פוסטים קצרים (Quality over Quantity), ועכשיו יש לי. אבל קודם כל, הקטע, כפי שנכתב ונשמר בוורד, מעט אחרי שהתעוררתי, לא נגעתי בו או ערכתי אותו בשום צורה:

"ממש בפעם הראשונה מאז שנפתח הבלוג הזה אני מרגיש שאני חייב לעדכן. אתמול חלף עבר לו סימן השבועיים עד תחילת הלימודים, ומסתבר שכל מה שהיה צריך כדי להכניס את התת-מודע שלי לורטיגו הייתה שיחה קצרה עם חיילת בלוגרית וצפייה נוסטלגית בקליפ של אהוד בנאי ("בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון, ולא הכנתי שיעורים"), ממש במקרה כי הטלוויזיה הייתה על ערוץ 24 כשהדלקתי אותה והקליפ הזה היה ישר אחרי שיר של עברי לידר. אולי גם הקריאה בבלוג של שיקה על הסיוטים הפרטיים שלה בקשר לתחילת הלימודים. ארורים תהיו כולכם, אהוד בנאים, חיילות בלוגריות ושיקות למיניהן!

אפילו אם נתעלם מהפרטים ההזויים שיש בכל אחד מהחלומות שלי, שהפעם כללו את העובדה שנשאתי אקדח, כמו גם הרבה אנשים מסביבי, משום מה, ושהיה לי קעקוע של איזה טרייבל שכיסה את רוב הזרוע וכתף ימין שלי (ושמתי לב אליו בגלל שלא לבשתי חולצה, משום מה), הסיוטים האלה היו מספיק מטרידי מנוחה. העובדה שהתעוררתי באמצע, שהיא גם הסיבה היחידה שאני זוכר בכלל כל כך הרבה מכל הסיפור, צריכה להעיד על זה, כי, כידוע, אותי לא מעירים באמצע. לא כי לא מנסים, פשוט כי זה כמעט בלתי אפשרי.

בדומה להרבה חלומות שלי, גם אלו הכילו דמויות מכל מיני שלבים בחיים שלי. תיכון, צבא, מכינה, עבודה, אנשים שאני ממש לא עומד לראות יותר בחיים שלי אלא אם כן במקרה, ובכל זאת הם אוהבים לפקוד את החלומות שלי מפעם לפעם. בגלל האופי של החלומות הם קטועים על ידי התעוררות בזיעה קרה ודופק ברמה מקבילה לסיום ריצה, אבל כל מה שאני ממש זוכר מהם עכשיו הייתה מן הרגשה כזאת של חוסר אונים. אני זוכר שהגעתי לשיעור ופשוט לא יכולתי להישאר ער, מה שלא ממש קרה לי מעולם. הייתי עייף בכל מיני שיעורים בעבר, בצבא ואפילו במכינה, אבל במקרה הזה פשוט הראש שלי היה מונח על השולחן ולא הצלחתי להרים אותו למרות שניסיתי. אחת ההרגשות השנואות עלי, והמפחידות ביותר, הן חוסר אונים. גם החוסר אונים שהיה לי באותו חלום לעשות שיעורים ולחזור על החומר אחרי שנגמר היום. פשוט חזרתי לדירה שלי ונרדמתי עד למחרת בבוקר, שזה דווקא קרה לי בעבר, בערך כל יום ראשון במכינה, ואני מקווה להפסיק עם ההרגל המגונה הזה השנה במלא"ך. תקווה זה דבר חשוב, זה מה שאני תמיד אומר. כמו לדוגמה התקווה שהחלומות האלה הם לא דברים שיתגשמו. הקעקוע הזה באמת היה סתם מכוער.

אה, כן, וגם הכישלון בלימודים לא היה כיף במיוחד. "

כן, חברים, המצב קשה. אני יודע שאמרתי את זה כבר בעבר, אבל עכשיו אני באמת מתכוון לזה. הסיוט שהוא שנת לימודים בטכניון, במסלול לימודים אקדמי כללי (שכנראה יהיה מייסר וחסר תוצאות), הקרוי מלא"ך (מו"ת) עומד להתחיל בקרוב, ומסתבר שהוא בחר להקדים את בואו ולהופיע בחלומות שלי. כאילו הם לא היו מספיק גרועים עוד קודם.

לא, זו לא התחלה של בדיחה. אכן, פולני, רומני ועיראקי חיפשו דירה יחד ביום רביעי האחרון, כלומר טיטוס, דן ועבדכם הנאמן. הכל דווקא נראה מבטיח בהתחלה, וכמו הפעמיים הקודמות שבהן חיפשתי דירה, בסוף העדפתי את הראשונה שראיתי על כל השאר. במקרה זו גם הייתה הדירה שבה דן התגורר בשנה שעברה, אותה אחת שויתרתי עליה בגלל המחיר המוגזם (220$ לחודש). מסתבר שבמשך מספר החודשים האחרונים דן לא הצליח למצוא שותף המעוניין בעיקול נכסיו בגלל בזבוז כל כספו על שכ"ד, ואחרי שיחה קצרה עם בעל הדירה הצלחנו להוריד אותו ל-200$, שזו במקרה גם הייתה התקרה שהייתי מוכן לשלם. לגמרי במקרה גיליתי שבחיפה, לא כמו בנשר, יש מין תוכנית שמפחיתה את תשלום הארנונה במידה מאוד משמעותית לסטודנטים, או סתם לכל אדם ללא הכנסה קבועה, מה שאומר שההבדל בתשלום לא יהיה משמעותי, אחרי הכל. רק אחרי שכבר חזרתי הביתה דיברתי עם טיטוס, שנותר ללא מימון הורים ולכן לא יכל להצטרף אלינו לדירה, אז אנחנו כעת נמצאים בחיפושים אחרי שותף נוסף, או במקרה הטוב שותפה.

יתרונות: הדירה יותר גדולה, יותר מרוהטת, והרבה יותר שמורה מהדירה שלי בנשר. בחדר שאותו בחרתי יש שטיח מקיר לקיר, for crying out loud! ודן דאג להביא מיקרוגל. עדיין לא ערכנו ניסוי, אבל התנור נראה כאילו הוא עובד, מה שמעלה את האפשרות לניסויים מעניינים בשיפור איכות וגיוון הבישול שלי במהלך השנה. וכמובן, אני נמצא עם שותף שהוא במקרה חבר שלי מכיתה ו'. בעל הבית נשמע הרבה יותר מבטיח מבעלת הבית הקודמת, שלדעתה, אם המקרר בדירה מתקלקל, שני אנשים יכולים להסתדר עם מקרר משרדי קטן אם לא בא לה להשקיע באחד גדול באותו רגע.

חסרונות: שכר הדירה, כמו שציינתי. הדוד הוא חשמלי ללא קולט שמש, מה שמבטיח גם חשבון חשמל גדול יותר. הדירה מחוברת לכבלים. אנשים אחרים אולי היו מחשיבים את זה כיתרון, אבל זה ממש לא. זה רק אומר שיהיה עוד משהו שיסיח את דעתי מהלימודים. אני שוקל בכובד ראש כלל לא להביא טלויזיה, אבל נראה לי שניתוק מוחלט מהעולם הוא בכל זאת דבר יותר מדי מוגזם, אפילו לסטודנטים בטכניון. הדירה גם יותר רחוקה מהטכניון, מרחק רבע שעה הליכה בערך, כך נמסר לי ממקורות יודעי דבר, ואני בטוח שלעשות את זה בגשם לא יהיה נחמד בכלל.

שורה תחתונה: כולי מלא תקווה שהדירה הזו תשרת אותי יותר טוב מהקודמת, בסופו של דבר, ותרשה לי להפנות את תשומת ליבי ללימודים בצורה מוחלטת. אולי ככה אני אצליח להפיק תועלת משנה זו, יותר ממה שהפקתי משנת המכינה.

בדרך חזרה, בגלל שהגעתי בדיוק בזמן לפספס את האוטובוס, ניצלתי את הזמן ללכת לחנות טאוור רקורדס בתחנה המרכזית בחיפה. אני חייב לעדי מתנת יום הולדת כבר מלפני חודש בערך, ולא משנה שהיא אמרה לי לא לקנות לה כלום, וחשבתי שהדיסק החדש של הBlack Eyed Peas ימצא חן בעיניה. הוא לא היה במלאי, ובזמן שבחנתי את המדפים, עלו בראשי ההמלצות של מספר אנשים בראש. שקלתי לקנות את אחד הדיסקים הישנים של מטאליקה (להרגיש ששילמתי לפחות מעט על שעות ההנאה הרבות של ההקשבה להם) או אפילו Dream Theater או פנתרה, אבל אז ראיתי את המפריד של Within Temptation.

"תשמע את זה." אמר רם בראשי "אתה תאהב אותם, הם כמו Nightwish בערך."

"תשמע את זה." אמרה לירז בראשי, כמו בערב שקדם לאותו יום. "הם טובים."

"תשמע אותם." אמרה טלי בראשי. "אני די אוהבת אותם."

וכמו תמיד כשמתחילים להופיע לי קולות בראש, הקשבתי להם. כן, ממש שילמתי על דיסק, אם אפשר לקרוא לשימוש בכרטיס ה-cash money של טאואר רקורדס שאחותי הביאה לי ליום ההולדת האחרון בשם תשלום. תאמינו לי, אף אחד מכם לא יכול להיות מופתע יותר ממני.

המוכר הסתכל בצורה מוזרה על הבחור שלפני רגע ביקש להקת R&B מיינסטרימית וכרגע הושיט לו דיסק של להקת מטאל, עד שהסברתי לו שהראשון היה מיועד כמתנה וזה מיועד לי. כשהגעתי הביתה, שמעתי, ואהבתי. להקה טובה. Nightwish הם לא, וחוץ מזה מטרידה אותי הגיטרה המיותרת שיש להם, שרק מדגישה את המחסור המוחלט בסולואים בשירים שלהם, אבל בהחלט נהניתי מהדיסק. עכשיו רק נותר לפתוח את הקובץ שכולל גם את כל שאר הדיסקים שלהם, שסיימתי להוריד בבוקר למחרת היום בו קניתי את הדיסק. עוד עובדה נחמדה: גיליתי שלDream יש דיסק חדש. גם הוא נמצא מכווץ כעת ורק מחכה שאני אפנה מקום על הכונן בשבילו.

המ. כן, נראה לי שארוך מספיק. אני אסכם בשיר שאהבתי מהדיסק הראשון שקניתי מזה חמש, אם לא יותר, שנים:

Within Temptation / See Who I Am

Is it true what they say
Are we too blind to find a way
Fear of the unknown
Cloud our hearts today

Come into my world
See through my eyes
Try to understand
Don't wanna lose what we have

We've been dreaming
For who can't deny
It's the best way of living
Between the truth and the lies

[Chorus:]
See who I am
Break through the surface
Reach for my hand
And shout out that we can
Free your mind and find a way
The world is in our hands
This is not the end

Fear is withering the soul
At the point of no return
We must be the change we wish to see

I'll come into your world
See through your eyes
I'll try to understand
Before we lose what we have

We just can't stop believing
Because we have to try
We can rise above the truth and the lies

[Chorus:]
See who I am
Break through the surface
Reach for my hand
And shout out that we can
Free your mind and find a way
The world is in our hands

See who I am
Break through the surface
Reach for my hand
And shout out that we can
Free your mind and find a way
The world is in our hands

This is not the end

Hear the silence
Reach out my blame
Will our strength remain?
If the power rise

[Chorus:]
See who I am
Break through the surface
Reach for my hand
And shout out that we can
Free your mind and find a way
The world is in our hands

See who I am
Break through the surface
Reach for my hand
And shout out that we can
Free your mind and find a way
The world is in our hands

This is not the end