השעון דופק ובעוד ארבע עשרה שעות, פחות או יותר, אני אצא לכיוון חיפה, להעביר דברים מהדירה הישנה לדירה החדשה. לצורך המבצע גויסה אחותי התועמלנית בעלת הרכב (אני חייב להודות שלמרות הפיכתי לאדם למוד מכוניות בשנה שעברה, כשבכל נסיעה לים נסעתי במכונית אחרת, שכללו בין השאר מאזדה 3 ו-6, התרשמתי לטובה מהיונדאי Elantra) ומחר נאזור עוז וננסה לראות כמה זמן יקח לה לגמוא את המרחק שג'ינה עברה בעבר בשעה וחצי ואפילו פחות. אני חייב לציין שאחותי לא נהגה בצורה מופלאה מעולם, והעובדה שלא נהגה במשך שנים לפני שקיבלה את הרכב בטח לא מועילה. אבל, נחסך לי סנג'ור של נהגים צבאיים בעבר ואבות בהווה. מחר גם תינתן תשובה לשאלה עתיקת היומין: מה תהיה הפשרה בין פריק לפקצה בקשר למוזיקה באוטו אם הם חייבים לחלוק אותו במשך נסיעה ארוכה?
תשובה תינתן בשבוע הבא, כשאני אחזור, בעזרת השם ישתבח שמו.
ביום ראשון יתקיים יום מכוון בטכניון, יום אחד לפני הלימודים. אז גם תיפתח מחדש ההרשמה לקורסים, מה שאומר שמצפה לי יום עמוס. בנוסף, צפוי גשם, וזה בכלל תענוג. יצא לי לחנוך את המרחק החדש מהדירה לטכניון ולבדוק כמה מים בפועל יהיה אפשר לסחוט ממני אחריה. המערכת כפי שתיראה אם הכל ילך כמתוכנן כוללת התחלה מאוחרת ביום ראשון ושני, יום שלישי שמסתיים בשבע וחצי בערב עם שעת חור באמצע, יום רביעי קצר (3 שעות) ויום חמישי מינימליסטי (שעה אחת בלבד). כמו שאני מכיר את עצמי, דברים לא ממש ילכו כמתוכנן, אבל אפשר לקוות. תקווה היא אכן דבר נפלא, תמיד תמכתי באמירה הזו. ובנימה אופטימית זו: Wish me Luck, I'm going to need it.
לא באמת הרבה קורה. ארוחת השבת אצל אבא שלי הלכה כמתוכנן ושוב חזרנו לדיון האינסופי על מקום המגורים של אחותי החורגת וארוסה, כלומר למה הוא כפר הס ולא חדרה, מעבר לעובדה שחדרה רחוקה בערך חצי שעה נוספת לא כולל פקקים ממקום עבודתם של השניים. בגלל שאני אכן בנו של אבא שלי, איכשהו הגיעה אלי השאלה "אתה היית רוצה לגור בחדרה?" עם התשובה הברורה "ממש לא", אבל החכמתי מעט בשיחה הזו, בא לידיעתי מידע חסר תועלת לחלוטין כעת, אבל יש לי הרגשה שיתגלה כמועיל ביותר בעתידי הרחוק. ובכלל, ארוחות משפחתיות הן בדרך כלל משעשעות, גם עם משפחות חורגות.
אם כן, השאלה הטבעית היא: האם אני מעדכן רק כדי להודיע לקהל מעריצי האסטרלי (מלשון astral. לא, אני מניח שאני לא ממש מצפה ממישהו לדעת מה המשמעות של המילה) למהדרין שאני לא עומד להיות באינטרנט בשבוע הקרוב או, רחמנא ליצלן, אפילו לעדכן במידע חסר תועלת? (ובדומה לשאלות ותהיות רבות העולות בראשי גם זו תישאר תלויה באוויר ותוחלף עד מהרה, אני מאמין, בתיאוריות חדו"א מרתקות - כבר אין חדו"א 1מ', עכשיו יש חדו"א 1 ת'! Joy!) וגם השאלה הנצחית: האם כבר הפכתי לפקצה, או לפחות התקרבתי צעד נוסף לתהום שתבשר את אובדן רוב ה-IQ הגבוה בהרבה מהממוצע שלי, כמו גם את טעמי המשובח במוזיקה, שלא לומר צניעותי? מסקרן, אבל לא מספיק בשביל להדיר שינה מעיני הלילה. הו, לא. הלילה, אני אשן כמו אדם שפוי.
וכדי לאשר שפקצה אני לא, לא אמרתי את זה. לא כאשר המצב היה טרי, ואני בהחלט לא עומד לומר זאת עכשיו. שלום!
נגמרים לי השירים התקשרים לפוסטים. אכן מצוקה קשה. עוד משהו שמאריך את הפוסטים הארוכים ממילא ושאפילו האנשים שקוראים את הפוסטים לא טורחים לקרוא (בכנות, אני לא מאשים אתבם, אבל על גימיקים צריך לשמור). הנה לכם:
Alice in Chains \ Head Creeps
no more time
just one more time
so crazy, beat the strain
too lazy, shake the gray
so, and she willed the rain
so let me be defamed
your redundancy stains
tired of infantile claims
like puppets on their strings
untangle you from me
time to call the doggies off
tired of the shadowin'
slide me too the side again
slapped in the face again
no more time
just one more time
your redundancy stains
tired of infantile claims
live puppets on a string
untangle you from me
chorus
one day my plane leaves
some way my head creeps
some day my head leads
some way my head creeps
empty room sets the scene
pick at me slow, pain fiend
suck me through barbed screen
anger becomes our queen
tongue whipping forked black
how long until you crack
surprised and set back
lackeys' loose talk for fact
chorus
one day my plane leaves
some way my head creeps
some day my way leads
some way my head creeps
so crazy feel the hate
yeah, I've got years to wait
I know it's not too late
leanding clean hands to fate
rise from the dirt I'm in
hide in another's skin
stick black dress doll with pin
your mouth takes on my grin
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: