איך חול יכול להיות מהיר?

אני שונא את ישרא-בלוג.

מי שקרא אותי יותר מפעם אחת יודע שהפוסטים שלי הם לא מהקצרים ביותר, בלשון המעטה, ולכן עובר הרבה זמן מהרגע שאני מתחיל לכתוב אותם עד הרגע שבו אני מפרסם אותם. הזמן הזה, מסתבר, עובר את גבול הזמן שאתה יכול לשבת בדף העריכה ושהמערכת עדיין תזהה אותך כשתנסה לעדכן. הפעם, ניסיתי לא להעתיק ולהדביק, אלא פשוט לעדכן באמצע הכתיבה ואז לעדכן מחדש עם הסיום, אבל כמובן שכבר היה מאוחר מדי. אז אני כותב עכשיו בוורד, ואני אנסה לשחזר את שאבד.

הפוסט שוב יחולק לחלקים, כי כמו תמיד, הוא עומד להיות ארוך. הקוראים הנמושות חסרי כוח הרצון מביניכם שלא מסוגלים לקרוא עד הסוף מוזמנים לחלק את הפוסט למטלה שבועית. בחיי, מה שאני עושה בשבילכם...

למדתי הרבה דברים חשובים השבוע, וכשאני אומר חשובים אני לא מתכוון למשפטים בחדו"א, קודים לזיהוי שגיאות, מטריצות או אפילו קלט ופלט ב- , רחמנא ליצלן, אלא לדברים חשובים באמת, לקחי חיים שילוו אותי גם הרבה אחרי סוף הסמסטר, בניגוד לחומר הנלמד. ולהלן הרשימה:

אם נותנים לך חוברת עם 18 תרגילים באלגברה, תוודא האם באמת מצפים ממך להגיש את כולם, או, נניח, בצורה היפותטית לחלוטין, רק 8 מהם

אכן. זה מה שגיליתי בזמן שביקשתי עזרה של חבר באיזו שאלה במרוכבים וגילית שלא תריך לעשות לא אותה, ולא עוד 9 שאלות אחרות. למזלי גיליתי את בעובדה הזאת לפני שטרחתי להכין את כל החוברת, אבל זה עדיין היה מתסכל. מסקנה: לקרוא את האותיות הקטנות לפני שמכינים את השיעורים.

אם מישהו שואל 'איפה איתי', ועונים לו 'הוא עשה על עצמו XOR ונעלם' וזה לא משעשע אותך, כנראה שאתה לא בטכניון

או לפחות לא לוקח קורס במערכות ספרתיות. סימני הציטוט, אגב, הם לא ליופי. אלו אכן ציטוטים ישירים של חברים שלי, וכולנו, חבורה של חמישה אנשים, צחקנו מהבדיחה, מה שמוכיח שזה לא רק אני, גם כל החברים שלי חנונים כמוני. אגב, אם תשאלו אותם, אף אחד לא יודה באמת שזה מצחיק אותו, ובצדק. אני פשוט כבר הקרבתי מזמן את הכבוד העצמי שלי על מזבח הרייטינג.

גם מרצה משעשע יכול להיות מייגע אם ההרצאה שלו היא בין חמש וחצי לשבע וחצי בערב

השבוע הכרנו את ניר קציר, שעד השבוע היה בחו"ל והוחלף על ידי מרצים אחרים במערכות ספרתיות, מרצים, שאגב, כמעט הרגו אותנו. ניר קציר הוא מרצה שנון, מהיר מחשבה ומשעשע עד ממש מצחיק, ואנשים כאלה ישר קונים אותי. הבעיה היא שחלק מהאנשים שעוברים את אותה הרצאה איתי מתחילים את היום שלהם בשמונה וחצי בבוקר ולא בשתים עשרה וחצי כמוני, וקצת קשה להיות משועשע מסיפורים על טבריה כשאתה מחוק מעייפות. יש לי הרגשה ששבוע הבא אני אעבור את ההרצאה עם הרבה פחות מהחברים שלי.

נ.ב. - מציטוטי ניר קציר - בסוף הפוסט.

ומצד שני, מרצה לר משעשע יכול להיות מייגע גם בשמונה וחצי בבוקר

כן, מישה שלנו עדיין דורש דירבון כדי שהמילים הראשונות שהוא יאמר בכניסה לכיתה יהיו "בוקר טוב" ולא "מטריצה סקלרית", ולמרות שהוא לפעמים משעשע, זה לא בגלל שהוא מנסה, אלא בגלל שהמאבק שלו בשפה העברית הוא ממש מחזה גרוטסקי. מזל שהמתרגל, למרות שגם אינו משעשע, עוזר להבין את החומר בצורה הרבה יותר טובה. בינתיים, אין אבדות לכוחותינו.

ובאותו נושא, לימה (lema) זה מינוח של משפט במתמטיקה, ולא פשוט עיוות של מילת השאלה בעברית על ידי מרצה רוסי עם מבטא כבד

ותתפלאו כמה זמן לקח לנו להבין את זה.

מספר הדרכים לכתוב מ.ש.ל שווה בערך לכמות המרצים והמתרגלים השונים שלי, כמו גם לפחות למספר הפירושים שהוצמדו לשלושת האותיות הללו

מי שזוכר אפילו מעט מהתיכון בוודאי זוכר את שלושת האותיות האלו ממתמטיקה, שבאות אחרי שהראנו את מה שצריך להוכיח. בשבוע האחרון הכרתי עוד ארבע דרכים לכתוב את אותו דבר בדיוק, ועוד היד נטויה. את הפירושים שהומצאו בטכניון אני מכיר חלקית ("מה שנדמה לך", "מה שעשינו לאחותך" וכד'), אבל כבר מספר הדרכים לייצג הוכחה השתווה אליהם. הבעיה היא רק להבחין מתי כל מיני צורות גיאומטריות או אותיות קיריליות מייצגות את ההוכחה.

לגור עם שותך שהוא חבר שלך מכיתה ו' זה לא חלום, זה סרט

זה נשמע כמו רעיון טוב, במקור. באמת. ויש יתרונות מסוימים לעובדה שאני מכיר את דן כל כך הרבה זמן, שאנחנו יכלים לדבר אחד עם השני על הכל בערך, ואם יש איזושהי בעיה בקשר לדירה או למה שקורה אין לאף אחד מאיתנו בעיה להעיר לשני, אבל לפעמים אני פשוט מרגיש שאני רואה את הבחור יותר מדי. גם העובדה של ההערכה הלא קיימת הזו לכסף פשוט הורגת אותי לפעמים. חשבתי שזה סתם הוא, פעם. עכשיו אני מבין שזה חינוך מהבית. אני מבין שלהתאמן ב-Holmes' Place זה קלאסה והרבה יותר כיף מבטכניון, אבל זה גם עולה כל חודש פי שתיים מכמה שמנוי בטכניון עולה לכל השנה. אני גם מבין שהוא לא ממש מסוגל להכין לעצמו אפילו סלט לבד (זה לא שהוא לא מסוגל כמו העובדה שהוא אף פעם לא ניסה), אבל לשלם 24 שקל כל יום על סלט, לא כולל משלוח?

אני לא מקנא, באמת. ברור שהיה נחמד אם היה לי את הכסף לעמוד בהוצאות האלה, אבל אפילו אם היה לי אותו, הייתי משתמש בכלים שיש לי לחסוך אותו. ולא כי אני קמצן, אלא פשוט בגלל שבזבוז כל כך מוחלט פשוט מפריע לי ברמה תת-הכרתית עמוקה. זה, והעקשנות של הבן אדם (הצעתי לו לבוא איתי לקניות, לראות אין אני מכין לו את אותו סלט בדיוק בשבריר מהמחיר שהוא משלם עליו, אבל הוא פשוט לא מעוניין).

אני תוהה אם הוא ימשיך עם זה כשהוא יצטרך לעבוד בשביל הכסף שלו. זה נושא מעניין למחקר.

ישנם מספר דברים שאני רק חושד בהם, עדיין אין לי הוכחות מספיקות או עובדות מוגמרות, אבל אלו דברים ששווה להפריך או לאשש בתקופה הקרובה, עם שיהותי המוגזמת בטכניון. הנה ראשי הפרקים של "אני חושד ש-"

- הקורס חדו"א 1 ת' מסובסד על ידי חברות ליצור נייר, דיו, ואולי גם חודים חעפרונות מכניים ומחקים.

- אני מתבלגר בצורה הרסנית (שורה זו נכתבה בעת צהרי יום ד', שעתיים חופשיות שבהם אני אמור להסתובב בשמש כאילו יש לי חיים, אבל אמור זה שם של דג).

- כל יום רביעי (היום היחיד בו אני מתחיל בשמונה וחצי) אני אתחבט מחדש בשאלה מה עדיף: להירדם בשיעור או להפסיד חצי ממנו בגלל כאב בטן (דברים שנגרמים בגלל אי שתיית או שתיית חצי ליטר קפה הבוקר שלי, בהתאמה)

- בקרוב מאוד דברים כמו נשים שמתקשרות אלי (אפילו אם הם בנות משפחה) יהפכו להיות ה-highlight של כל שבוע שלי.

- שפיות המרצה היא ביחס הפוך לעניין שמעוררת ההרצאה.

- אחת מזכויות המרצים הטכניון היא אספקת קססה באופן קבוע.

- עד סוף הקורס ואולי גם אחריו, אני אמשיך לקרוא לו בטעות "מערכות מספריות" במקום "ספרתיות".

עדכון בקשר לחשדות שלי עוד יבוא בשבועות הקרובים.

כן, הגענו לחלק שכולם הכי אהבו בשני הפוסטים הקודמים, עם או בלי קשר לעובדה שלא קראתם את השאר. ציטוטים, שהפעם נשלטים רובם כמעט לחלוטין על ידי ניר קציר:

רג'ה , המתרגל של מבוא למדעי המחשב ח' - "עדיף לכתוב את התכנה בצורה ברורה. זה גם יותר טוב לכם, גם יותר טוב למי שבודק וגם יותר טוב לציון שלכם."

אסף, המרצה בחדו"א (אני צריך לעשות רשימה של הסגל שלי) - "לכלל הסנדביץ' לאינסוף יש רק פרוסה אחת, לכן אפשר לקרוא לו כלל הפיצה."

ובשיעור שלאחר מכן, אחרי ששאל שאלה: "אני מחפש מילה אחת. נכון, פיצה!"

ובאותו שיעור, בקשר לדרך הוכחה: "הכי טוב זה לקבל סתירה." (תקראו את זה בקול, אם לא הבנתם).

שאלה שנשאלה: "לא צריך להגיד שהסדרה עולה ממש?"

- "לא ממש".

אלכס המלך - "אנחנו בונים את הקורס הזה על טווח זיכרון של שבוע וחצי, זה לא עובד אחרת." (למישהו ששכח חומר של שבוע שעבר)

- "עזוב, חכה חצי דקה, זה יעבור לך." (למישהו שנתקע באמצע שאילת שאלה)

עמיתי, המתרגל באלגברה (אז מה אם אמרתי שהוא לא משעשע) - "הפעולה לא תקפה כאשר i=1 או l=n, אבל מה אכפת לי?"

מישה , אלגברה - "נניח שזו מטריצה 2X2, אין לו כוח לרשום שוב מטריצה 7X7"

וגם, עברית קשה שפה: "A מטריצה אלכסונית ומרוכבית" (אהמ. מרוכבת).

ניר קציר, קבלו אותו:

- "יש שאלות? זה שלא הבנתם את ההרצאה הקודמת זה בסדר, כי גם את זאת לא תבינו."

- "המטרה שלנו בקורס זה לצאת מפה עם ממוצע כיתתי 100. כלומר, כל אחד יכול לקבל כמה שבא לו, כל עוד הוא לא דופק את הממוצע."

-"היתרון בקורס הזה הוא שאי אפשר לטעות הרבה, כי התוצאה היא או 0 או 1, ושני המספרים די קרובים אחד לשני."

-"זה בריא קצת לא לדעת את החומר."

-"אני אומר לכם את זה בצורה הזאת כי כבר התקשרו אלי סטודנטים באמצע הלילה - סטודנטים, לא סטודנטיות, אחרת לא היה לי אכפת."

-"בקורס הזה קל לזהות אם אתה בכיתה הנכונה, אתה מסתכל על הלוח ואם אתה רואה משהו חוץ מ-0 או 1- אתה יוצא."

ויש לו משהו כנראה מאוד עקרוני נגד הפסקה ביו השיעורים (נהוגה הפסקה של עשר דקות, אבל היא מבזבזת זמן):

-"אני מציע לכם בלי הפסקה, כי ככה נוכל להישאר, וללמוד בכל זאת עד שבע וחצי - נרויח פעמיים."

-"אה, יש פה מעשנים וכאלה? חבל, לא בריא."

-"המרצים האחרים נתנו לכם הפסקה? טוב, בשביל הגיוון אני לא אתן, ננסה ואז נחליט."

ישי, המתרגל המסטול של ספרתיות - "אתם לא צריכים לכתוב את זה, הכל כתוב בחוברת. כלומר, זה ספציפית לא, אבל חוץ מזה כן."

 וגם לישראלים עברית קשה שפה - "ניקח שני מילות - אה, שני מילים, אה- שתי מילים."

דבר אחרון: שיחת טלפון הזויה מלפני שבוע:

אני בדרך להדיג אישור לימודים להופעה של פורטיס וסחרוף , הטלפון מצלצל. "רכבת לילה לקהיר", כלומר מספר בלתי מזוהה. אני עונה בכל זאת:

- "הלו."

- "Quicksand?"

- "חיובי."

- "מדבר קובי, אני החונך שלך בפרויקט מלא"ך."

- "אתה ה-מה שלי?"

- "החונך שלך."

- "יש כזה דבר?"

- "כן, רציתי להזמין אותך לפגישת יעוץ, לראות מה אפשר לעשות כדי לעזור לך להתקבל לפקולטה שאתה רוצה."

- "אוקי..."

- "לאיזו פקולטה אתה מעוניין לעבור?"

- "חשמל."

- "א-הה." (א-הה שאומר הכל). "טוב, נקבע ליום רביעי הבא, בשעה שתיים."

- "אוקי..."

שבוע לאחר מכן, חיכיתי מחוץ למשרד עם עוד בחור ובחורה, שניים וחצי רוסים עומדים ומצפים לקובי. הוא לא נמצא. מסתבר שהוא שלח יום קודם באי מייל ביטול לפגישה. מזל שלבחורה היה את הטלפון שלו, אז חיכינו "רק" בערך שעה. הוא אמר שהוא יקבע לנו מועד חדש. בינתיים מאוד מסקרן אותי מה הוא יוכל להגיד לי שאני לא יודע כבר.

כשהלכתי לחפש את הערעור של טיטוס בצהרי יום ד', פגשתי שני אנשים שהיו איתנו בקורס קדם לפני המכינה, ונמצאים עכשיו במכינה. דיברנו קצת, הם שמעו קצת מהתרשמותי הכל-כך חיובית (סרקאזם, אנשים, סרקאזם) מהמכינה ועל זה שאני עכשיו במלא"ך. הם לא ידעו שקיים כזה מסלול בכלל, ולדבריהם, אם הם היו יודעים, הם לא היו נרשמים למכינה מלכתחילה. טוב, נו, אמרתי להם שאם הם היו מדברים איתי קודם הייתי אומר להם לא להירשם למכינה ויהי מה, אבל לא משנה. הם אמרו שבינתיים לא קשה, אמרתי להם שזה רק בגלל שזה הטרימסטר הראשון, ושאם הם מתכוונים להצליח שיקנו כיסר לימודים נוח, כי הם עומדים לשבת הרבה. דיכאתי אותם קצת, והלכתי. נבדוק איך הולך להם בעתיד, אני בטח מאחל להם הצלחה גדולה יותר משלי.

אחרי שבוע חלש, פתאום התחילו לצוץ שיעורים מכל מקום אפשרי. כבר כל הקורסים הספיקו לתת שיעורים, חדו"א נתנו את החדשים עוד לפני תאריך ההגשה של הישנים, אלגברה ישר דאגו שתהיה לנו עבודה חדשה אחרי הגשת הקודמת, וגם ספרתיות, פיזיקה ומדעי במחשב לקחו חלק במכבש הלחצים הזה. עכשיו תסלחו לי, יש לי סיכומים למרקר. אני אשאיר אתם עם Iron Maiden, בלי קשר (ואולי עם) לעובדה שזה מכשיר עינויים מימי הביניים:

Iron Maiden \ Chains of Misery

There's a madman in the corner of your eye
He likes to pry-into your sunlight
He whants to burst into the street with you and I
A world of shadows and of rain
He's seen what love is...
He wants to pay you back with guilt...

[Chorus:]
He lies to you he won't let you be
He's got your Chains of misery
He won't be still till he's turned your key
He holds your Chains of misery

There's prophet in the gutter in the street
He say "You're damned !" - and you believe him...
He's got a vision but it shines out through your eyes
A world of hatred and fear...
He's felt what love means...
He whants to pay you back with pain

[Chorus:]

It's only love that holds the key to our hearts... only love...