איך חול יכול להיות מהיר?

תקופת הצבא אכן בחנה אותי הנושאים האלה שוב ושוב – מכונת גילוח, מטען לסלולרי או הסלולרי עצמו נשכחו בבית פעמים אינספור, כמו גם החוגר, הכומתה, הדיסקית, הנעליים הצבאיות (ואני אפילו לא אתחיל לספר איך הגעתי לזה!) ושאר ירקות. אתם מתחילים להבין את התמונה הכללית? עד שהשגתי אריזה נוחה לפק"ל כיסים שלי לפחות חלק ממנו נשכח כל שבוע, וכשהשגתי אריזה, הוא עדיין נשכח לפעמים, אבל אז פשוט או ששכחתי את כולו או שלא שכחתי כלום.

האבטחה בחנה שוב את כישרוני, כי בהרבה דברים, אחרי הכול, האווירה (ומספר הדברים השונים שהייתי צריך לקחת כל בוקר בשש וחצי לפני שאפילו הספקתי לשתות קפה או להתעורר לחלוטין) דומה לצבא בהרבה מובנים. כובע אבטחה, פונדה (זה המקום לאחסן מחסנית נוספת לאקדח, על החגורה), פנקס אבטחה, ועוד דברים שלא באמת צריך אלא אם כן באים לבדוק אותך, כמו גם האקדח עצמו. כן, אני רציני לחלוטין, ויש לי עדים (דן בא אלי לעמדה, לקח את המפתחות לבית שלי, הלך אלי וחזר כשהוא מביא לי את הנשק).

הפוסט, בלי עין הרע, כבר מספיק ארוך, ולכן אני אצמצם את הנושאים ואת הכמות שלהם:

מאיר בנאי, צהרי יום ד', היה מעולה – ציינתי כבר בעבר מה אני חושב על מאיר בנאי, וציינתי את זה שוב בפני כל מי שרצה או לא רצה לשמוע ביום רביעי הזה. אוצר המילים שלי רש מכדי להעביר את התחושות שלי לגבי גרסת סולו הקלידים של "גשם" או הביצוע של "שער הרחמים".

כרטיס סטודנט, או יותר נכון, חסרונו – מסתבר שכנראה המכתב עם הפרטים שלי אבד אי שם במסעו דרך צינורות הדואר. מזל שזה הטכניון ויש להם שירות די יעיל של צילום והנפקת תעודה במקום, אותו אני מתכוון לנצל ביום ראשון הקרוב, או אולי שני.

עליזה מאלק – המתרגלת הכול-כך נחשבת של אלגברה העבירה לנו תרגול כי עמיתי היה חולה. לא התלהבתי יותר מדי ממנה. באמת שלא. אולי פשוט שני שיעורים זה לא מספיק להתלהב, או אולי היא באמת לא כזאת מדהימה. הייתי די מרוצה מהמתרגל המקורי שלי, ונשארתי מרוצה.

חלק II

ציטוטי השבוע... ניר קציר היה מתחיק כהרגלו, אבל הפעם הוא עירב הרבה מאוד דברים מוחשיים יותר שאני לא יכול להעביר לכתב, וחבל... בכל מקרה, הנה הם:

אסף - "אני מבין שכל מי שלומד אצל דניאלה הלך וכל מי שאצל מישה נשאר" (אחרי שחצי מהכיתה קמה ויצאה כדי לתפוס מקום בכיתה המקבילה של אלגברה, ישר אחרי חדו"א).

"אם אני יורה לפונקציה צרורות של- בואו נגיד אלקטרונים, שלא יהיה מיליטריסטי מדי-"

"אסור לאכול באולם הזה. טוב, כל השורה כבר לקחה, אז קח גם אתה."

"בדרך כלל בשיעורים של 12:30-14:30 נכנס באמצע סטודנט עם איזה בגט גדול, וזה לא נעים, כי גם אני רעב."

ויטלי - "אומרים אם המשתנה "משכורת" גדול ממליון, כלומר מישהו שהוא לא מרצה בטכניון -"

"גם זה פתרון נכון, אבל אני מעדיף את הראשון, כי זה מה שכתוב בשקף, ואני זה שהכין אותו, אחרי הכל."

"אם אתם רוצים דוגמאות למספרים ראשוניים תחשבו על האוטובוסים שמגיעים לטכניון - 11,17,19,31..."

אלכס, אלכס התותח - "המ, לא זה חסר סיכוי (בזמן מעבר על החומר של השיעור).

הערה בזמן התרגול: "בדרך כלל מציינים גבול באות גדולה."

"אז תסמן בגדולה, אני אסמן בקטנה."

אחרי סדרת שאלות: "אפשר שאלה אחרונה?"

"כן, אבל אני אזכור לך את זה!"

ומנת העידוד השבועית של הקורס - אני מציע לקחת את הסילבוס ולהתחיל לרשום דפי סיכום, עד הבוחן, תלוי בגודל הכתב שלכם, צריכים להיות לכם שבעה עד עשרה כאלה."

עליזה - "אתה יודע לכפול מטריצות, זה לא שייך לענייננו, אבל אני שמחה שאתה יודע."

שיעור פיזיקה, מדברים על כוחות מדומים. הגלאי עשן מתחיל לצפצף.

אורי - "מישהו פה מריח עשן?"

רועי, חבר מהמכינה - "זה עשן מדומה."

נאסר, המרצה החלופי שלי של פיזיקה (יש לי שעה חופשית בזמן ההרצאה שלו), בזמן כתיבת משוואה: "זה נורא משעמם, אבל אין מה לעשות."

וגם: "You are the man!" לכל מי שעונה תשובה נכונה.

ניר קציר מכה שוב - אחרי מטאפורה לנושא הנלמד- "אתם מחכים לפואנטה? אני אגיד לכם מה, כל אחד יכתוב שתי שורות סיום לסיפור ונבחר בסוף מנצח."

"אתם רואים את האדום? לא? טוב, אז תדעו שהצבא שאתם לא רואים מסמן את האופציה השניה."

"אתם צריכים לזכור שזאת ההרצאה שלי, ולפתח אינסטינקט שמה שנדמה לכם שנכון הוא כנראה בדיוק להיפך."

"אני אומר שדפקו לנו את החשיבה בבי"ס. נתנו לנו רק נתונים חיוניים. אם היו אומרים לכם 'רכב נוסע מחיפה לת"א' לא היו מוסיפים 'הרכב הוא BMW' או 'המהירות המקסימלית שלו היא 180 קמ"ש', והתרגלנו."

"אנחנו התחייבנו שבגלל שזה קורס של סמסטר א', הוא יכיל רק שתי ספרות, ובהמשך דרככם בטכניון אולי נוסיף לכם עוד ספרות."

"שימו לב, אני מוסיף עוד סימן - זה עוד 50% תוספת לחומר!"

25 דקות אחרי תחילת השיעור: "מה סיכמנו, עם או בלי הפסקה? עם? אמרתם, אמרתם. עוד שעה ורבע הפסקה." (האורך של שני השיעורים יחד הוא שעה וארבעים דקות).

"סטודנט שלמד אצלי אמר לי שכל הזמן הוא חוזר הביתה ואשתו כבר יודעת את כל החומר, כל הזמן אומרת לו "אפס אחד!""

"מה שכתוב בחוברת זה שמונים נקודות במבחן. תקשיבו לי, תקבלו לפחות שישים."

מישה - "אתם צריכים לדעת זה, כי תשובה נכון שווה נקודות במבחן."

ישי - התרגיל הראשון אכזרי במיוחד, אז בואו נעשה אותו."

בדיחות טכניון לא מצחיקות -

"איך רושמים "בלה בלה בלה" במבחן?"

"ב,ל,ה בצורה מחזורית."

"חח"ע - חשיש חומר ענק"

"בטח אסף לוקח חח"ע"

"מקנא?"

"חופשי מקנא."

אכן, דברים קשים נשמעים בטכניון.

ולסיום, השיר טחון, אני יודע, אבל הנה הדרך שלי להתנצל:

Radiohead / Creep