איך חול יכול להיות מהיר?

שבו לפני שאתם קוראים את השורה הבאה: הפוסט הזה לא יכיל הרבה מידע על חיי הטכניון שלי, שקיומם אכן מוטל בספק. כלומר, אין הרבה בחיים שלי חוץ מהטכניון כרגע, וגם מה שאני עומד להזכיר מתקשר בצורה כזו או אחרת לטכניון כפועל יוצא מן העובדה הזו, אבל אין שום דבר שקשור לטכניון ורק לשבוע שעבר, כך שבכל זאת הדברים הללו שווים אזכור. עקבתם? אם כן, אשריכם, כי אני איבדתי את עצמי אחרי הפסיק השני במשפט הארוך הזה. בכל מקרה, הנה אני מתחיל:

כבר מספר שבועות אני בתיזוזים כדי להעביר את ג'ינה טסט. למעשה, אבא שלי נמצא בתיזוזים יותר ממני, אבל גם אני תורם את חלקי, מאז הפעם הזו לפני שבועיים כשהוא לקח את ג'ינה בפעם הראשונה לבדו לחדרה (השאיר את הפולו קלאסיק של העבודה חונה על הרחוב שלי ליום אחד) והחזיר אותה, אני חייב לציין, אחרי שטיפה חיצונית, פנימית, עם מיכל דלק מלא, אגרת טסט משולמת ובלי שום ליקוי פרט לאחד, שמנע מאיתנו להשלים את הטסט - מספר מנוע.

הבירוקרטיה הישראלית מחייבת שעל כל מנוע יוטבע מספר, פעם על ראש המנוע ופעם נוספת על חלק אחר. המנוע של ג'ינה חדש, והורכב עם מספר על ראש המנוע, אבל ללא אחד נוסף. מה שאומר שאת הטסט לא יכולנו לעבור. שבוע שעבר נסעתי לנתניה, משם למכון הרישוי בחולון להטבעת מספר, ואז שוב כל הדרך חזרה הביתה. השבוע השלמתי את הטסט, כשנסעתי בבוקר השכם לחדרה כדי להראות את המנוע המוטבע כפליים. שבוע הבא אני גם אלך לטיפול קצר נוסף בנתניה לחבר את הצ'וק, כי זה עסק מתיש להניע דייהטסו שנת 88' בערבים חורפיים קרים בלעדיו, וכנראה שכשהרכיבו את המנוע לא ממש חשבו על העניין לעומק. אבל לפחות עם הטסט סיימתי, ובעז"ה שנה הבאה לא יהיה כזה סיפור (איכשהו, אני מסופק. כל שנה יש בעיה אחרת).

הייתי במפגש מלא"ך ביום רביעי. פגשתי את היועצת, את הרכז היוצא ואת הרכזת הנכנסת, את החונכת שלי ועוד אחת. קובי, אגב, עזב מסיבה זו או אחרת בשלב כלשהו ולכן לא שמעתי ממנו מאז הפעם הקודמת. נקודות חשובות לציון במפגש הזה:

1) בהשוואה לאנשים אחרים במלא"ך, הסכם שלי לא רע בכלל.

2) איך שהיועצת ניסחה את זה: "קוראים לכם מלא"כים כי המטרה שלנו היא להעיף אותכם מהמסלול כמה שיותר מהר ולפקולטה אמיתית." רוב המפגש היה כדי לומר לנו כמה לא ריאליסטי מצידנו לצפות להתקבל לפקולטה שאנחנו רוצים (הממוצע המינימלי שאני צריך, תקשיבו טוב: שמונים ושבע.) וכמה יותר טוב יהיה אם פשוט נתקבל בינתיים לפקולטה אחרת ונמשיך משם (כי בכל שנה אפשר לעבור פקולטה על סמך ציונים.)

3) האפשרויות העומדות בפני: מכונות, אווירונאוטיקה וחלל, הנדסת תעשיה וניהול, או פשוט לצאת עם ממוצע 87 מקורסים כמו חדו"א 1 ת' ואלגברה 1 מ', ואם אני כבר בשוונג, לתפוס את אוסאמה בין לאדן ולהקים מזרח תיכון חדש.

תעשיה וניהול (הקרויה בפי רוב מעשיה וטיול או הנדסת הדשא) היא מין הכלאה מוזרה בין כלכלה למחשבים, לאלו מכם שלא מעורים בתחום. הלימודים בפקולטה הם מהיותר קלים בטכניון, אבל הכניסה לפקולטה לא כל כך קלה (הממוצע המשוקלל המעודכן של הבגרויות שלי הוא 102.5 והפסיכומטרי שלי הוא 673, ואני גבולי). הפקולטה יכולה להוות קרש קפיצה לחשמל, ולא פחות חשוב, להקנות מקצוע בהיי טק גם אם אני אשאר בה עד הסוף. B.Sc ולא B.A, ובסך הכל, פרט לעובדה שהיא נלעגת על ידי פקולטות אחרות, אין באמת יותר מדי בעיה איתה. אם ילעגו לי, אני אנסה למצוא כתף נשית לבכות עליה, מה שיהיה די קל בהתחשב בעובדה שיחס הנקבות\זכרים בתעשיה וניהול גבוה פי חמש או שש מאותו יחס במחשבים או חשמל.

כן, אז אני מנסה למצוא כל יתרון אפשרי. אתם יכולים להאשים אותי, בהתחשב בזה שעוד חצי שנה אני כבר אמנם אהיה סטודנט בדרך אמיתית לתואר בטכניון, אבל לא בדיוק לתואר אליו ציפיתי?

בכל מקרה, עדכונים יבואו אחרי שאני אנהל דיונים ארוכים עם הרכזת, היועצת, מנהל השמה בחברה שאמא שלי עובדת בה (שהאנשים אותם היא מעסיקה הם מהנדסי תעשיה וניהול רובם ככולם) והפקולטות הנוגעות בדבר. אם חשבתם שעד עכשיו דיברתי הרבה על הנושא, חכו חכו, עוד לא ראיתם כלום.

יום חמישי היה בוודאי אחד היותר גרועים שלי בטכניון. אחרי תכנון קפדני של מערכת שאפשר לי לסיים את יום חמישי ב-12:30 בצהריים תקעו לי את הבחן באלגברה באותו יום ב-17:30-19:30. מתי האוטובוס האחרון האקספרס שיוצא אלי בדרך הביתה, אתם שואלים? (בואו נניח ששאלתם, כי אני עומד להגיד את זה בכל מקרה) 20:40 מתחנה מרכזית חוף הכרמל. בהתחשב בעובדה שיש לי עוד אוטובוס עירוני לקחת, שהנסיעה בו אורכת בערך 25 דקות, ושהתחנה מרוחקת בערך רבע שעה הליכה (עם תיקים אני הולך יותר לאט, בכל זאת) מהדירה, וההליכה לדירה מהטכניון אורכת כמחצית השעה, זה משאיר לי בדיוק 00:00 דקות להכין תיק מהרגע שבו אני מגיע לדירה עד לרגע שאני חייה לצאת כדי להספיק. אדם נורמלי ושפוי היה מקבל את גורלו ונשאר יום חמישי בחיפה או משלים עם מר הגזירה שעליו לקחת את האוטובוס המאסף. אני לא נוטה לכיוון הזה (לא לקבל את גורלי, להשלים עם גזירות או באופן כללי לנורמליות או שפיות). הצלחתי, בעזרת פרצי ריצה מבוקרת, להגיע לתחנת האוטובוס העירוני ב-20:02, כשהוא היה אמור לעבור ב-20:00. אמור, כידוע, הוא שם של דג. אני לא ממש יודע מתי הוא עבר, אם קודם או או אחר כך, אבל העובדה היא שעברו עוד חמש עשרה דקות מאז שהגעתי לתחנה, מתנשף ומזיע במעיל העור שלי, עד שהגיע האוטובוס אותו הייתי צריך. 25 דקות נסיעה, כבר אמרתי? מהירי המחשבה ביניכם בטח הגיעו למסקנה שהגעתי לתחנה המרכזית ב-20:42. לאוטובוסים יש נטיה לאחר, אבל לא כשהם יוצאים מתחנה מרכזית.

שורה תחתונה: האוטובוס המאסף יצא 25 דקות יותר מאוחר, והנסיעה בו אורכת 35 דקות יותר מבאקספרס. למרות שאמא שלי באה לאסוף אותי מהתחנה המרכזית בה ירדתי, רק באחת עשרה וקצת עודף הגעתי הביתה. אה, כן, ועד אותו רגע פרט לסנדביצ'ים שלי לא אכלתי כלום במשך כל היום. ואם זה לא מספיק, גם הבחן אמצע האלגברה לא היה קל. נותר לי רק להתנחם בעובדה שאת האנשים שציוני בחני האמצע באמת מגינים על הציונים האמיתיים שלהם אפשר לספור על יד אחת.

התחלית להוריד קליפים של נייטוויש ופנתרה וכל מיני דברים מוזרים. בסדר, אין הרבה מוזר בדיסקוגרפיה השלמה של Roxette או של The Corrs, אבל כשמגיעים לדיסקים כמו A Tribute to the Four Horsemen, שהוא אלבום של שירי מטאליקה בביצועי להקות מטאל ידועות יותר ופחות, כבר יש אלמנט מוזרות בר קיימא בעליל. אבל באמת, זה ממש נחמד למצוא קאברים של שירים ידועים (אחד התחביבים הסוטים שלי) ודיסק שלם של כאלה הוא אכן נחמד. הקליפים, אגב, מאוד נחמדים, וגם קל לראות איך נייטוויש התקדמו מקליפ שכולל כמעט כלום פרט לצילומי נוף (מרהיבים, בכל זאת) של פינלנד ואת הסולנית, לקליפים מושקעים עם אפקטים בהם אפילו רואים את כל חברי הלהקה מנגנים.

נו, אז אני משועמם. לא באמת חשבתם שאני לומד כשאני בבית בסופי שבוע, נכון?

כמדי שבוע, נפתח בבדיחות טכניון:

אחרי שמישה הוסיף בטעות פסיק איפה לא צריך, מה ששינה את כל התשובה שהוא כתב: "פסיק אחד בפקינג יכול לשנות מרחבים וקטורים בצד השני של העולם."

רועי, בתרגול פיזיקה - "בא לי לטוס לוושינגטון Dc ל-dt." (אל תטרחו לנסות להבין אם אתם לא לומדים פיזיקה, יהיה מאמץ עקר).

שוב רועי, הפעם בהרצאת פיזיקה - "Ep קאי-יי, בן זונה."

ושיחה אפיינית בתרגול חדו"א:

- "למה כל המתמטיקאים צרפתים?"

- "מה עוד יש לעשות בצרפת?"

- "להתקלח. או לשרוף יהודים."

והסגל:

הספארי - "זה שאני לא מצליח להוכיח את המשפט לא אומר שהוא לא נכון." אני מסכים אם זה, אם אתה מסכים שכשהמרצה לא מסוגל להוכיח משפט, ממוצע נכשל בקורס לא יהיה דבר מפתיע.

"ככל שאתם יותר אינטיליגנטים יותר קשה לכם לקבל את מה שאני אומר." ומה, לדעתך, זה אומר על הקורס?!

"מי לא מבין כלום? זה מעכשיו, או מתחילת הסמסטר?"

אמיתי - "המבחן מורכב מארבע שאלות פתוחות, שזה טוב לכם ורע לנו." אני עשיתי את הבוחן, תסמכו עלי- זה רע גם לנו.

"רגע, זה נכון, מה שאני אומר?" עד לשיעור הזה הייתי גאה שיש לי מתרגל שכנראה לא בא לשיעור דלוק. אז טעיתי.

אלכס - "אני מסביר את מה שרציתי להוכיח, כי אם לא, משלמים את המשכורת שלי למישהו אחר, ואנחנו מנסים להימנע מהמצב הזה." 'אנחנו' זה אתה ואישיות המפוצלת שלך?

 "אנחנו נבחן שאלה שהרבה סטודנטים נתקלים בה בשלב מוקדם מדי בחייהם - "

- "מה אני עושה פה?"

"לא, בזה בדרך כלל נתקלים בשלב מאוחר מדי בחייהם."

"תרומתו העירית של מרקיז דה לופיטל הייתה שהוא כתב ספר מהשיעורים הפרטיים בעל פה שהוא קיבל מברנולי, שזה בוודאי יותר טוב מלראות הרצאות בוידאו."

נ, ני, ניר קציר - "אני אומר לכם כבר עכשיו, שבהרצאה הזו לא תבינו כלום, בבאה, לעומת זאת, לא תבינו שום דבר, בשלישית תבינו מה אתם לא מבינים, שזה הכל, ורק הרביעית תתחילו להבין." רגע... לא הבנתי.

"אני לא עושה דוגמאות כמו בחוברת, כי הבטחתי שלא תבינו כלום מההרצאה ואני רוצה לקיים את ההבטחות שלי."

"לפעמים בסוף ההרצאה אני רואה אחד או שניים שמתביישים להגיד שהבינו, אז אני מהר מהר מכניס עוד איזה שני משפטים, כדי שאף אחד לא יבין."

בקשה: "אתה יכול לחזור על זה?"

"למה, את רוצה להבין? סיכמנו שלא מבינים את ההרצאה!"

השבוא חולקו שאלונים להערכת מרצים, מתרגלים וקורסים בזמן מספר שיעורים, הנה תגובות של כמה מחברי הסגל:

אסף - "לא להעתיק!"  אפילו את ההערכה בחדו"א אף אחד לא יודע לפתור לבד.

"זהו, אחרי השאלון אפשר סוף סוף להתחיל להתאכזר אליכם."  ועד עכשיו מה שעשית לא היה אכזרי?

אלכס - "זה לא בוחן, אתם לא חייבים להשקיע את כל הידע שלכם בזה." לא שאם היינו משקיעים, זה היה ממש משנה...

"אתם בתקופת מבחנים, רואים משהו עם משבצות שצריך לסמן וישר נלחצים."

ניר קציר - כשהבחור עם הטפסים נכנס (ההרצאה היא למעל 200 איש) - "עכשיו אתם יודעים למה לא תבינו, כי לא ישאר זמן להסביר."

"איזה טיימינג, נכנסת בדיוק אחרי שאמרתי להם שבארבע הרצאות הקרובות הם לא עומדים להבין את החומר."

וזהו. הנה קאבר של להקה בשם Primal Fear (רק בגלל השם מגיע להם יצוג) לשיר של מטאליקה:

Primal Fear \ Seek And Destroy

We are scanning the scene
in the city tonight
We are looking for you
to start up a fight
There is an evil feeling
in our brains
But it is nothing new
you know it drives us insane

Running,
On our way
Hiding,
You will pay
Dying,
One thousand deaths
Running,
On our way
Hiding,
You will pay
Dying,
One thousand deaths
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy

There is no escape
and that is for sure
This is the end we won't take any more
Say goodbye
to the world you live in
You have always been taking
but now you're giving

Running,
On our way
Hiding,
You will pay
Dying,
One thousand deaths
Running,
On our way
Hiding,
You will pay
Dying,
One thousand deaths
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy

Our brains are on fire
with the feeling to kill
And it will not go away
until our dreams are fulfilled
There is only one thing
on our minds
Don't try running away
`cause you're the one we will find

Running,
On our way
Hiding,
You will pay
Dying,
One thousand deaths
Running,
On our way
Hiding,
You will pay
Dying,
One thousand deaths
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy
Searching,
Seek and Destroy