איך חול יכול להיות מהיר?

טוב, בערך כל מי שקרא את הפוסט הקודם (שזה לא אומר הרבה) הגיב במשהו שנע בין עלבון לכעס, אז רק כדי לישר את ההדורים:

1) אם אני מדבר עם נשים באמצע הלילה זה לגמרי מבחירה. באמת שאין לי שום בעיה להגיד שאני עייף ורוצה לישון לשום אישה, וזה שעדיין לא עשיתי את זה אף פעם לא מוכיח כלום.

2) אני יודע שיש לי עוד אפשרויות, ואני יודע שבסופו של דבר אני אצליח, אם לא בטכניון אז במקום אחר. התסכול שלי נבע מהזמן היקר שכבר בזבזתי ואני עוד עומד לבזבז בטכניון אם המצב לא ישתנה (והוא לא ישתנה אלא אם אני אשנה אותו).

מסקנה חשובה: הפוסט היה קצר בהרבה מכל הפוסטים האחרונים שלי ונקרא (וגם קיבל תגובות) הכי פחות. כלומר, the longer the post, the better. אל תבכו, אתם קבעתם את זה בעצמכם.

צמצמתי מעט את רשימת האנשים שאני צריך לפגוש אתמול, אולי אני אעלה אותה כאן משמאל בשלב מסוים, פעם אחרונה שספרתי כמה אנשים אני מכיר מהאינטרנט ועדיין לא פגשתי (ואני רוצה ומתכוון לפגוש) הפסקתי כשהגעתי לשתי ספרות כי התחלתי להרגיש ממש מעורר רחמים. בכל מקרה, אתמול זו הייתה אליאנורה, הקצינה בעבר והסמי-בלוגרית בהווה שבין השאר השיגה לי פיסת נייר ששווה לי 7,308 ש"ח אחרי מס. כן, אנשים, נגררת השירות שלי כעת בידי, ועכשיו אני רק צריך לבדוק איפה שאר המסמכים שיכריחו את המוסד לביטוח לאומי לתת לי את הכסף שמגיע לי כבר הרבה מאוד זמן.

אמרו את זה לפני: אליאנורה המלכה.

לענייננו. מה שגרר את הפגישה אתמול היה במקור השחרור של הקצינה הנ"ל, והחלטתי שאם משהו יכול לשנות את מצב הרוח העגום שלי, זה יציאה בסילבסטר עם חבורה של אנשים שהובטח לי מספר פעמים שאי השפיות שאני מכיר מהטכניון ממש תתגמד לעומתם, ביניהם גם טיטוס, אותו לא ראינו מאז שהשתעבד לכוחות הרשע. כדי להבטיח את איכות (שלא לומר כמות) השתיה שלי שוב סינג'רתי הכרכרה של הרומאי, לזכותו יאמר שהוא לא הפגין יותר מדי התנגדות (מי אמר שלא לומדים מטעויות?).

המקום היה ה-Mate, בר תל אביבי די טיפוסי. האנשים היו חברים של אליאנורה, וכללו בין השאר פריקים של רוקי, מאנגה ואנימה, ובאפי. באמת, מה עוד צריך? שלושה וחצי פיינטים של גינס מצידי הבטיחו כל מיני שיחות רבות משמעות ומעניינות למפרע, כמו שיטות למדידת גודל החזיה בעזרת הקפצת עצמים על החזה, עד כמה הסרט "דברי ימי נארניה" מטיף להתנצרות, ואיפה בארה"ב נישואים חד-מיניים חוקיים או לחילופין, נישואים בכלל הם לא חוקיים. טיטוס, לרוע המזל, נאלץ לפרוש מוקדם, מה שהשאיר לי את הבחירה בין ללכת מוקדם כשאני מרגיש שהערב ממש לא מוצה, לבין להישאר ולהפקיר את עצמי לחסדי סידורי שינה מפוקפקים קמעה. אני ממש, אבל ממש לא מצטער שנשארתי.

בין דיונים על באפי, אי שפיות, והאם הטעם של המרגריטה של הבחורה לידנו דומה לאשכולית אדומה, כמו גם איזה הורים כלים קוראים לילדות שלהן Melody ו-Jade, בין קריאות של "Quicksand, you have officially hit rock bottom" בגלל שהתחלנו לאכול חמאה בגושים ישר מהצלחת וכמעט-הפיכה של השולחן שלידו ישבנו (שבזמנו הכיל רק כוסות ריקות, למזלנו, שלא לומר למזלן של הבחורות שישבו לצד אותו שולחן) הבנו ששתינו מספיק, או לפחות מספיק בשביל לילה אותו אנחנו עומדים לבלות בבית זר עם אנשים זרים, ולא משנה שאנשים הבטיחו לנו שהכל בגלל שהשולחן לא יציב, ולא אנחנו. הטכניון, מיותר לומר, ממש לא היה קיים בשבילנו אחרי נקודה מסוימת אתמול.

פרשנו בסביבות שתיים וחצי, וסידור השינה המפוקפק שלנו (במיטה זוגית עם הומו שטוען שהוא מונגמי לחלוטין) התגלה כפחות מפוקפק מהצפוי(המיטה הזוגית הייתה בעתם שתי מיטות יחידות נפרדות). העייפות הכללית שלנו והכשרון שלנו להירדם בכל מצב, כל ביגוד וכל מקום, שלא לומר האלכוהול, תרמו להירדמות מהירה. למרבה הפלא, קמנו אחרי שמונה שעות לגמרי בעצמנו. כמה אירוני זה, שכשאנחנו בחיפה ושמים שעון שיעיר אותנו אחרי תשע שעות אנחנו לא מתעוררים וכשאין לנו שום דרישה לקום בשעה נורמלית אחרי לילה של שתיה אנחנו לא ישנים דקה יותר משמונה.

נקודה חשובה לציון: כשיש את השיר "always look on the bright side of life" וכל השולחן שר ומזיז את הראש מצד לצד סטייל סצנת האנשים הצלובים של Monty Python, זה סימן שאתם נמצאים בחברה טובה.

And now for something completely different:

הפוסט הקודם לא הכיל שום דבר מהדברים המשעשים שעברו עלי בטכניון בשבוע שחלף, אז אני אנצל את היום החופשי הנוסף הזה כדי לפרסם אותם עכשיו:

בדיחות טכניון (הבנתי שלציין שהן לא מצחיקות זה בדיוק כמו לציין שאדם מת לא נושם- ולהיפך):

"הציונים בחדו"א, הם מעל R(שדה המספרים הממשיים) או מעל C(שדה המספרים המרוכבים)?"

אורי - "ניום אין שעת קבלה." (הוא דתי)

רועי - "זכר ליוונים, להם לא היו שעות קבלה."

אורי מדגים תנע זויתי של מרכז מסה בעזרת סביבון. רועי: "זה תנע זויתי מעופרת יצוקה."

ושוב רועי : "בואנה, Quicksand, אם לא הייתי אני, הייתי רוצה להיות אתה."

אני, לעמית: "הפעם הורדתי את ההרצאה של ספרתיות." (התכוונתי להגיד שהדפסתי אותה)

עמית: "וואלה, גם אני, הורדתי אותה במכות, דקרתי אותה עם מקל של ארטיק."

ניר קציר מצייר משהו על הלוח, אני ועמית איבדנו אותו ממזמן (מכונת הקפה לא עבדה! שערוריה!)

אני: "מה הוא עושה עכשיו?"

עמית: "בונה מכונת קפוצ'ינו."

כן, הומור בריא לחלוטין יש בטכניון, זה מה שאני תמיד אומר. ככה זה כשאלו המרצים שלך:

ויטלי - "אל תקשיבו למה שהוא אמר!" (על מישהו שהעיר משהו שמקדים את החומר הנלמד).

אלכס - "למי שלמד Pascal לפני C, פיתוח טילור מתחיל מ-0, לא מ-1." בבקשה, תגידו לי שלמדתם קצת תכנות ואל תאלצו אותי להסביר.

שאלה: "זה 2 או 2 עצרת?"

 "שתיים זה שתיים עצרת! אלה עובדות החיים!" אז אלה עובדות החיים!

"טור טיילור לא עושים בתרגיל הזה כי עוד לא למדנו, ולופיטל לא עושים כי אחרי שעושים פעם ראשונה ממש לא מתחשק לעשות פעם שניה."

"הסימן הפוך, למה אף אחד לא אמר כלום? כי אף אחד לא עוקב." סומכים עליך שתעקוב, אם בארזים וכל זה...

"את הדבר הבא אני לא עומד לכתוב, כדי שלא תשתמשו בזה במבחן ותאשימו אותי, או יותר נכון, שלא יהיו לכם ראיות מרשיעות."

אסף - "אתם יודעים למה כל כך גרוע למחוק את הלוח עם היד? היה כתוב בקולי (עיתון הטכניון) שצריך להרוג את המרצים האלה."

"אני לא יכול לחשוב בחום הזה, בינתיים אני רק מתבלבל, עוד מעט ישרף לי רכיב או משהו." כן, ממש לא מרגישים שהוא מהנדס חשמל במקור ולא מתמטיקאי.

אמיתי - "זה חומר קצת מתוסבך, אתם עוד תלמדו את זה בהרצאות, אבל גם אז זה לא יהיה יותר ברור."

"מה שיפה פה - זה באמת יפה, אני רק מקווה שזה נכון." עכשיו הכל ברור: בשבועות הראשונים פשוט היה לו מחסור זמני של מריחואנה.

ניר קציר - "אני מדי פעם אביא לכם שאלות, כאלה שרק אני יודע לפתור, כי את אלו שאני לא יודע אני שומר לבחינה, ככה שנה הבאה אני אדע לפתור גם אותן."

"מתי התחילה ההפסקה? לפני חמש דקות? מצטער, פספסתם."

"תנו לי רק לסיים את זה ותצאו, זה לוקח בדיוק שעה."

"ניחוש אינטיליגנטי זה 'אני אינטיליגנט, מכיר את השאלה מהרצאות קודמות, אז אני יודע את התשובה'". 

לסיום מעט אופטימי, לשם שינוי:

Dream Theater \ Hollow Years

He's just the kind of man
You hear about
Who leaves his family
For an easy out
They never saw the signs
He never said a word
He couldn't take another day

Carry me to the shoreline
Bury me in the sand
Walk me across the water
And maybe you'll understand

Once the stone
You're crawling under
Is lifted off your shoulders
Once the cloud that's raining
Over you head disappears
The noise that you'll hear
Is the crashing down of hollow years

She's not the kind of girl
You hear about
She'll never want another
She'll never be without
She'll give you all the signs
She'll tell you everything
Then turn around and walk away

Carry me to the shoreline
Bury me in the sand
Walk me across the water
And maybe you'll understand

Once the stone
You're crawling under
Is lifted off your shoulders
Once the cloud that's raining
Over you head disappears
The noise that you'll hear
Is the crashing down of hollow years

Carry me to the shoreline
Bury me in the sand
Walk me across the water
And maybe you'll understand

Once the stone
You're crawling under
Is lifted off your shoulders
Once the cloud that's raining
Over you head disappears
The noise that you'll hear
Is the crashing down of hollow years