לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך חול יכול להיות מהיר?


קוקטייל "חול טובעני": יחס של 1:1:1:0.5 של שנון : אינטיליגנט : מטורף : Nice guy. לדלל בהרבה ציניות או הומור עצמי, לנער בשייקר ולהגיש קר.

Avatarכינוי: 

בן: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    




הוסף מסר

2/2006

די כבר, אי אפשר, וגם:הרבה זמן לא היה פה פוסט פוליטי


אני מודה, אני לא ממש מחובר למציאות במימד הטכניון. אני די מנותק, וזה לגמרי מבחירה. שמעתי מילה פה ושם על פינוי עמונה, ואז אתמול חזרתי הביתה למרכז ופתחתי את הטלויזיה, לראות את המשחק. קצת הקדמתי. את המשחק כבר לא ראיתי.

 

את חצי השעה האחרונה ביליתי הקריאת התגובות לפוסט של הפייה. אין ספק שהיא עצבנה אותי מספיק והותר ויותר מזה בפוסטים שלה מהעבר הלא רחוק, וגם הפעם היא הציגה את המבט החד צדדי שלה, אבל כמו תמיד, התגובות הוכיחו יותר מהפוסט עצמו עד כמה נחושים האנשים שמנסים, כך נראה, להוביל את הארץ הזן לאבדון.  אספתי ממיטב הציטוטים, לשקף את מה שאני מרגיש. ההערות שלי באות אחרי הציטוטים, ללא הדגשה.

 

"דמוקראטיה היא *לא* החלטה של 10% מתושבי יהודה ושומרון על השימוש שבא להם לעשות בשטח שלה. דמוקרטיה זה דיון והחלטה של כל התושבים עם כבר ישראלים ופלסטינאים."

 

ודמוקרטיה היא גם, מסתבר, להכות נערים באלות, לדרוס אותם עם סוסים ולאשפז אותם בבתי חולים.

 


 

 "זה אצילי בעינייך? ליידות אבנים לעבר חיילים? זה נורא יפה, הרי, נכון?"

 

לא, החלק האצילי הוא להיכנס לבית בו אנשים יושבים ומחזיקים ידיים והתחיל להפליא בהם מכות בלי הבחנה.

 


 

"ולמה האנשים בעמונה עכשיו הולכים מכות עם השוטרים? כי כולם חייבים לתת להם להישאר שם? אבל החליטו, בג"ץ החליט, שלא ישארו שם! אז למה?"

 

לכל מי שאומר דברים כאלה, יש לי רק דבר אחד להגיד: שנה הבאה אני עובר לגור בשייח' מוניס. כשבג"ץ יחליט לפנות אותי, אני בהחלט לא עומד ללכת בשקט, ואם שוטר ירים עלי אלה, אני ארים עליו אבן.  It's as simple as that.

 


 

"בנוגע ל"אכזריות" המשטרה, הפעם אני דווקא בצד שלהם (לא, אל תביני לא נכון, אני שונא את משטרת ישראל, עד אשר הסמים יהיו חוקיים ואוכל לנשוף, ואכן אנשוף, עשן על פניהם), כי הם הכריזו מראש שהפעם לא מדובר במקרה רגיל של "התנתקות", אלא בנחישות ואפס סובלנות."

 

וזה כמובן עושה את הכל בסדר, הם הרי הודיעו מראש שהם עומדים להתנהג בצורה לא אנושית. אה, עכשיו הכל ברור.


 

"בוודאי שאם רוב העם ירצה להרוג את הערבים, למשל, רק כי הם ערבים, אני לא רוצה לקחת בכך חלק. חיי אדם חשובים לי מקרקע, ואני מאמין, באמת, שפינוי התנחלויות הוא ברכה, לטווח הארוך, ולא הקללה שאנו חווים עכשיו."

 

ברור לי לחלוטין שאתה לא מוכן לקחת חלק בהרג ערבים. זה הרי לא באופנה. אבל לשבור עצמות למנתחלים? זה המעשה הנכון!

ואם להתייחס לחלק השני, אני באמת לא מבין. הקסאם הראשון על אשקלון לא הספיק לכם כדי להבין שאין שום ברכה בגירוש יהודים?

 


 

"אחרי שנפנה את כל השטחים של 67’ (סתם, בחירה כמו-אקראית, כמו שגבולות מדינות ארצות הברית משורטטים ישר על מפה), אני לא רואה עוד מקום לטענותיהם של הפלסטינים."

 

וזה, כמובן, יעצור את הטרור. או אולי צריך לתת להם קצת יותר. נניח, אריאל. ונתניה. ותל אביב. והרצליה פיתוח. לא ננוח עד שכל עיר בארף תהיה בטווח הקסאמים!

 


 

"אבל תפיסתי את המצב היא, שזה כאב הכרחי."

 

לזה פשוט אין לי מילים. באמת שלא.

 


 

"אבל היה פה אולי סימבוליזם ששיחק לכיוון ההפוך ממה שהם ניסו להביע: הם גילו שהמשטרה מסוגלת לכסח אותם, ואולי כשיפנו את שאר ההתנחלויות, הם כבר ילכו יותר בשקט."

 

כן, גם אני עצרתי לרגע בקטע הזה וניסיתי להיזכר אם אנחנו עדיין מדברים על בני אדם, אנשים חיים ונושמים.

 


 

"כל בתי המשפט בישראל קבעו שהפינוי חוקי למהדרין"

 

בהחלט, וזכותם. זכותם של השלטונות גם להתעלם לחלוטין מחוקי יסוד שנוגעים לכבוד האדם וחירותו. אה, רגע, בעצם זה לא.

 


 

"אז עכשיו עברנו לשאלה מי התחיל? השוטרים באו לאכוף את החוק והמתנחלים הם אלו שהפרו אותו, מבחינתי יש כאן רק צד אחד צודק, וזה לא הצד שזורק בלוקים."

 

ברור שלא. בלוקים זה הרבה יותר ברברי ופרימיטיבי מאלות.

 


 

"ישראל השלמה. לא ישראל השלמה פלוס אקסטרה שטח שיש בו ערבים שאפשר להתעלל בהם כי החוק בידינו והמשטרה המקומית לטובתנו".

 

ישראל השלמה פלוס שטח שאפשר לגרש ממנו יהודים למרות שהוא שייך להם, עדיף בעזרת אלות משטרה, מספיק טוב? כי את זה כבר יש.

 


 

"1. לדעתי, כל האנשים האלה ידעו מראש שלא משנה כמה מכות הם ילכו, לבסוף יפנו אותם. אז זה שהם בוחרים ללכת מכות עם שוטרים חמושים ואח"כ מגיעים לביה"ח - זו באמת בעיה שלהם. אלוהים שומר על מי שמתרחק מצרות, ולא מכניס את עצמו מרצון לצרות ידועות מראש."

 

ברור שהם ידעו. נניח אפילו שזו הייתה בחירה שלהם "ללכת מכות" עם האנשים הנחמדים והצדיקים על הסוסים עם האלות. את מגרשת אותם מהבית שלהם. נותר רק לומר "אל תשפוט אדם בעת צערו."

 


 

והנה כמה דברים שבאמת אין לי מה לומר עליהם, אני רק מרגיש צורך להזכיר שאלו ציטוטים ישירים, שאנושיות מהם והלאה:

 

"אני חושבת שהמתנחלים צריכים לחזור קצת על שיעורי אזרחות, ולהבין מה פירוש להיות מיעוט במדינה דמוקרטית. ואם הם לא רואים עצמם חלק מהמדינה, אז שלא יתפלאו ש"מדינת האויב" הזו מתייחסת אליהם ככה."

 

"אם את ממקמת את עצמך בצד שלהם - דמך בראשך"

 

"די להתבכיין, מה כבר עשו לכם? שמו אותכם בגטו? המיתו אתכם בתאיי גזים? מה? עשו בכם פוגרום? אנסו את בנותכם? גייסו את בניכם בכוח לצבא האדום? איזו מן השוואה חסרת פרופורצייה זו? בסוף הפינוי חזרתם איש איש לביתו החמים והנעים, אל המחשב ואל הטלויזיה."

 

"עם זרנוקי מים היה צריך לנקות את עמונה מהמתנחלים, עם זרנוקי מים וגז מדמיע וכדורי גומי.  רק בכוח צריכה מדינת ישראל ללמד אותם מהי מדינת חוק וסדר."

 

"בני נוער יקרים? הם זבל, לא מגיע להם לחיות במדינה הזאת הם לא פחות גרועים ממחבלים והם הנאצים האמיתיים במדינה הזאת."

 

"לזרוק בלוקים על אנשים מהגג??? חבל שלא הביאו צלפים וירו בהם..."

 

רגע אחד. רק רגע...

 

"לזרוק בלוקים על אנשים מהגג??? חבל שלא הביאו צלפים וירו בהם..."

 


 

אני חושב שדי מיציתי. תקראו את הפוסט של הפייה אם אתם רוצים לראות עוד תגובות מעלות קבס שכאלה. אני כבר לא מסוגל. ובציטוט שהכי מתאים למצב, אחד שנאמר על ידי גדולים וחכמים ממני:

 

"מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים."

 

חברים, הסוף כבר כאן.

 

נכתב על ידי , 3/2/2006 12:37   בקטגוריות אקטואליה  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Quicksand ב-13/2/2006 20:13



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לQuicksand אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Quicksand ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)