איך חול יכול להיות מהיר?

אוקי, כבר מאז ה-14 לפברואר לא היו לי ארבעה ימים רצופים בלי עדכון. האם נכנעתי סופית תחת הלחץ החברתי לקצר את הפוסטים, או שאולי אני פשוט מתכונן לשנה הבאה בפקולטה (להנדסת מעשיה וטיול) הבנויה, ששעות רבות ממנה אני פשוט אבלה על הדשא בטכניון או באיזשהו "גן" או "פלאזה" בטכניון. כן, אין מדשאות בטכניון. יש "גנים" ו"פלאזות", ו"כפרים". כבר מיצינו את אי השפיות העוטפת את המקום כמו בועה בלתי חדירה, לא?

איפה הייתי? אה, כן, התירוצים הלא משכנעים שלי לעדכונים תכופים. וחוץ מזה, קורים לי הרבה דברים בחיים, וזה דורש עדכון.

אוי, נו, זה כבר ממש מופרך. נו, טוב, אני בטכניון ואתם לא! מווווהאהאהאהאהא! או בעצם, אוי ויי...

דברים הזויים שאני חייב לחלוק:

1) בדרך ליציאה מהטכניון (הרצתי את ג'ינה קצת אתמול, היא נראתה לי לא רגועה כשהיא עומדת ברחוב בלי תזוזה כבר כמה ימים, אבל עדיין הייתי חייב לחנות מחוץ לטכניון, אני אולי מפרנס את הרשע בשכר לימוד, אבל עדיין לא התדרדרתי מספיק כדי לשלם על תו חניה בנוסף. נבלות.) עברתי ליד המרגות העולות ל"כפר ריפקין" (אמרתי לכם שהכל כפרים?), המעונות שנראים פחות טוב מרוב חלקי רמאללה שהיה לי העונג המפוקפק לראות, ואני מדבר על אחרי שעברו הטנקים בכל הרחובות והכבישים היו הרבה יותר פודרה מאספלט. ליד המדרגות, חנתה מרצדס E- Class חדשה למדי.

תראו, אני רואה הרבה מרצדסים בסביבת מגורי המרכזניקית ואפילו בחיפה, אבל זאת הגזמה. E- Class, למידע כללי, מתחילה בקטגוריית מחיר של כמה מאות אלפי שקלים ונגמרת בהרבה יותר מאות אלפי שקלים, אבל זה כבר לא מדיר שינה מעיני. העובדה שהיא נמצאת בחניה מול המדרגות של מעונות ריפקין, הידועים יותר בשמם "מעונות עזה", וחודשיים של מגורים שם הספיקו לי כדי לאמת את השם, זה הזוי לגמרי. המגורים עולים 370 שקלים חדשים לחודש, וניתנים לפי מצב סוציו-אקונומי. המחיר של מרצדס כזאת אפשר לשכור חדר בריפקין לתשעים שנה לפחות. תאמינו לי, אני מספיק לא שפוי כדי לחשב את זה. איך מרצדס תואמת את מעונות עזה? אל תשאלו אותי.

2) ישבתי לי בחוות המחשבים באולמן כהרגלי, מוקף בדפי הכנה למבחן בספרתיות...

אוי, אני צריך להפסיק עם אי האמינות הזאת, זלזול בשפיות של הקוראים שלי זה דבר אחד, אבל זלזול בוטה באינטיליגנציה זה דבר אחר לגמרי.

נתחיל מחדש- ישבתי לי בחוות המחשבים באולמן והגבתי לכמה בלוגים, נגיד שלה ושלו, והקשבתי לפנדורה כהרגלי. תחנת Nightwish שלי מתחילה להתעצב לתחנת מטאל פרוגרסיבי\סימפוני\ווקאלי\משולב כלי מיתר לא רעה בכלל, אני חייב להודות, ואני כבר לא מוטרד מהדברים המוזרים שלפעמים קופצים לי. ואז קפצה לי להקה בשם, get this: Ramallah

I- Kid- You- Not.

גיגלתי אותם, אלא מה? והנה מה שקיבלתי. הזוי, כבר אמרתי?

3) ל-Tool, חבר'ה טובים גם הם מהצד הפרוגאסיבי של המטאל, יש שיר בשם Parabola. ומה שהכי מטריד הוא, שהוא אחד הטובים שלהם. גררר. המתמטיקה הזו תרדוף אותי לעולמי עולמים.

4) בחורה בשם אירינה פנתה אליי באיי סי. יהודיה. מבלארוס. הייתה בארץ ושוקלת לחזור. בחיי, אחרי הסיפור עם ג'ודי (השבדית) כבר שום דבר לא מפתיע אותי. Quicksand מכה שנית. אני עוד אביא את העליה הראשונה של האלף השלישי, ואם בדרך נשים יעברו דרך החדר שלי, אני בטח לא אתלונן.

מאז שהייתי קטן תמיד אמרתי שים-יבשה זה משחק חסר טעם. כן, הייתי ילד כאפות, אם אתם חייבים לשאול. בכל מקרה, כדי לפצות על זה, התחלתי לשחק ים-ים. אולי פחות מרתק, אבל הרבה, הרבה יותר כיף. שבוע שעבר עוד הלכתי עם צ'ר (הלכתי לים, והלכנו מכות, same same), עכשיו אני עסוק בחיפוש אחרי חברה חדשה. נו, כבר סיכמנו שהחיים שלי סובבים סביב דבר אחד, אתם באמת צריכים לשאול איזו סוג חברה? אני צריך להפנות את תשומת לבכם לעובדה שהיו שתי פגישות שהתבטלו שבוע שעבר, או ששוב תהיו עסוקים רק בשבדיות וקבלות לטכניון? One track minds, כולכם...

to make a long story short, הנה צ'ר (היא התפשטה בקור כלבים בשביל התמונות האלה, אז לפחו נראה אותן):

נקבת הבית שלנו. היא תפרסם הודעות SMS, אני אפרסם תמונות בבגדי ים. הא לך!

צ'ר מנסה להיות אומנותית (או: אני מנסה לסדר את התאורה בתמונה כדי שיראו משהו):

וכמובן, איך כמו תמונה כדי לתרץ חיבוק, במיוחד בקור כזה (זה מה שקורה כשיוצאים עם נקבה לים: מגיעים בארבע אחרי הצהריים, בפברואר. היא נראתה מספיק מסכנה כדי שאני ארחם עליה ואל אזרוק אותה למים, אפילו, וזה אומר הרבה).

זהו, הטרדתי אתכם מספיק, לא?