טוב, כבר עבר כמעט שבוע מאז העדכון, לא? והפעם אין לי מי שישאיר אותי ער בנסיעה ביום ראשון על הבוקר לחיפה חוץ מ-Tarja Toruunen (הסולנית לשעבר של Nighwish) ואולי James LaBrie (הסולן הנוכחי של Dream Theater), אז חשבתי למה לא לעדכן היום, ולישון כמו בן אדם שפוי ביום שבת. זה לא כאילו אני יוצא היום או משהו, רחמנא ליצלן.
למרות מה שנאמר, זה כבר הסופ"ש השני ברציפות שאני ממש לא מרגיש שמתבזבז לי, אפילו קצת. אני מקווה שאתם יושבים כשאתם קוראים את זה. אמנם הקצב ירד מאז הקודם, אבל בכל זאת אני מרגיש... עסוק. כן, כן, זה עדיין אני, Your friendly neighbourhood Quicksand, לא נחטפתי על ידי חייזרים או משהו.
כבר ביום שלישי, וכן, שמתי לב שזה אמצע השבוע, לקחתי אותה ל"דב" במרכז הכרמל. יש לי משהו מאוד עקרוני בעד חינוך בחורות בשלושה דברים: מוזיקה, אלכוהול וצפיה בסדרות\סרטים, ובלי עין הרע, היא זקוקה לכל השלושה. לא יודע מה אתכם, אבל כשאני שומע על מישהי שמעולם לא ניסתה "גינס" זה פשוט מפתח אצלי רפלקס של גרירת אותה מישהי לפאב בהקדם האפשרי על מנת לתקן את המחדל החמור הזה. אז עכשיו היא כבר יודעת מה הטעם של "גינס". ושל מרגריטה. וגם דאקירי (שניהם תות). קוקטילים בחורתיים למהדרין, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. הם טעימים, זה בטוח. הבוחן שהיה לי במבוא להנדסת תעשיה למחרת בבוקר היה הזוי לחלוטין, זה אפילו עוד יותר בטוח.
בתכנית לפעם הבאה: "פינק פלויד", "פינק סקווירל" ואולי אפילו להרשות לה לשלם על יותר מרק הטיפ.
נ.ב. בהתאם להמלצה שלה, ניסינו את "עטיני הדובה." להזמין דבר שנקרא ככה לצד האלכוהול פשוט דורש משחקי מילים משעשעים לאורך כל הערב. חוויה חיובית בהחלט. מה שבטוח, היה טעים.
אתמול עבר עלי בסיור משעשע בעיר בדרום-מרכז הארץ, כולל נסיעות הכל הסתכם באחת עשרה שעות, ארוחת ערב אחת ממנה חששתי רבות בתחילה עד שגיליתי שהדבר הכי מוזר בה היה סלט טונה וביצה, (במקרה בדיוק אותו סלט אותו אני מכין בחיפה כל הזמן ושם בסנדביצ'ים שלי, כך שאני יותר מרגיל אליו, הוא ממש טעים לי) וגלידה, שכמה שאני מנסה אני לא מצליח לזכור מתי בפעם האחרונה אכלתי מחוץ לבית. הזכרון שלי די טוב בדרך כלל, מה שאומר שבוודאי עברו מאז כמה שנים טובות. גם למדתי את משחק ה"זה מצחיק אותך?" והוכחתי שממש אין צורך להיות שיכור כדי לשחק בו. בסך הכל, היום נוצל כהלכה. אז לא ממש דאגתי לסידורים שלי, אני סומך על זה שתמיד יהיו לי סופ"שים אחרים חסרי מעש.
היום היה משעשע בהחלט בארוחת שבת אצל אבא שלי. היינו שבעה (אבא שלי, אשתו, זוג חברים שלהם, אחותי החורגת, חבר שלה ואנוכי), ובדרך כלל בארוחות האלה הכלל the more the merrier שולט ביד רמה. כשהזוג הספציפי הזה מבקר, שולט גם החוק the more vodka the merrier. למרות שהאליטיסטיות שהשתלטה עלי בזמן האחרון קצת הפריעה לי כששתו פילנדיה בכוסות של אבסולוט, אני הסתפקתי בעובדה שאבא שלי היה עסוק מדי בהורדת שוטים נקיים מכדי לשים לב כמה בירה אני שותה (לא ששתיתי הרבה, אבל לאבא שלי יש בעיה שאני אפילו אגיע לחצי ליטר בדרך כלל). המצב רוח היה בהחלט מרומם בנקודה מסוימת, כולל דיונים מעמיקים על אנשים שאוכלים וודקה, לא שותים אותה (אנשים שלדברי אשתו של אבא שלי, הסיבה היחידה שלהם לקום בבוקר היא כדי ללכת לקנות וודקה), האם יש זווית מסוימת בה נדרש להחזיק את הבקבוק של הפינלנדיה כדי למזוג, וכמובן, האם העובדה שאבא שלי, עיראקי אסלי, צועק על הכלב של השכנים "טיחה סבאקה!" באמת גורמת לו לשתוק (הרוב המכריע קבע שכן. וכן, זה משעשע כמו שזה נשמע).
מחר יוקדש שוב לחזרה של Forbidden Fruit. מה לעשות, כשעד שהחברים בלהקה ישיגו פחות או יותר אלפיים שקל על מנת להקליט את השירים שלהם בגרסאות (ובהרכבים) החדשים מה שיש לי על המחשב לא מספק? שלא לציין שלפגוש את החבר'ה האלה זה באמת נחמד (ומצדיק אפילו נסיעה לחולון. כן, אפילו לשם). ננסה לסחוט נג'וני איזושהי התחייבות לגבי שיעורי הבס העתידיים שלי. כן, אני באמת מתכוון לנסות ללמוד (אני יודע שאין לי חוש מוזיקלי בשיט, אבל אל תגלו לו).
פינת ה"אני מוכיח שאני גבר" להיום: בזמן הליכה בדרך לגן האקולוגי בטכניון איתו, עברנו במגרש חניה שמעולם לא עברתי בו בעבר, וראיתי בו משהו שגם אותו לא ראיתי מעולם בעבר (זה החלק שבו הבחורות יגלגלו עיניים והמתעניינים ישאירו את הסמן קצת על התמונות כדי לראות במה מדובר ורק אז יגלגלו עיניים):
On a side note: ראיתי אותה בהתחלה וישר קלטתי אותה. היא הייתה יפהפיה. ידעתי שאני רוצה, לא, חייב שהיא תהיה שלי. צילמתי אותה, פשוט הייתי חייב שתישאר לי עדות לקיומה כשהיא תלך ממני, תמונה לבהות בה בלילות חורפיים וקרים כשאני מרגיש לבד. הראיתי אותה לחברים, למרות שידעתי שמתחת לחזות האגרסיבית שלה היא בכל זאת די ביישנית. הזמן עבר, וההחלטה התגבשה. הפכתי את הגישושים שלי אחריה ליותר ברורים, לא להשאיר מקום לספק. ולאט לאט, הבנתי את העובדה הזו בעצמי.
אני מאוהב.
דוריס, את שלי לנצח.
,Alas, of that sort I may be by right
;For to withstand her look I am not able
,Yet can I not hide me in no dark place
,Remembrance so followeth me of that face
,So that with teary eyen swollen and unstable
;My destiny to behold her doth me lead
*Yet do I know I run into the glede
"Sir Thomas Wyatt, "some fouls there be-
* - גחלים לוחשות
(אמרתי לכם שיהיו פה משוררים בריטים מתים sooner or later)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: