איך חול יכול להיות מהיר?

אז אחרי שכל העולם ולהקתו כבר היו ב"טעם העיר", גם אני הלכתי, ולא, ממש לא מעניין אותי מה אתם חושבים על זה. הלכתי בגלל שתי סיבות עיקריות: חברה נשית וסידורים שבכל מקרה היו לי בת"א, ועל כך בהמשך.

באמת שציפיתי שיהיה יותר זול. אם אני גם ככה הולך להוציא כמה עשרות שקלים על אוכל (וגם זה רק כי אני לא אוכל הרבה ומלכתחילה לא הייתי כזה רעב) אני יכול כבר לעשות את זה במסעדה, איפה שאני יכול לשבת על כסאות ולאכול על שולחן עם סכו"ם שעשוי ממתכת. טוב, נו.

האליטיסטיות הזאת עוד תהרוג אותי יום אחד, I just know it.

נקודות מעניינות:

1) שוב נוכחתי שהחברים של אליאנורה הם ממש לטעמי, ולא ישנו שום אזהרות חוזרות ונשנות שלה.

2) אנחנו מנסים להסביר לסקאי מה זה דקרון ומגיעים למסקנה שזה בד ש-60% מבודד חום, ו-40% מבודד קור...

3) אני מגלה שזיהוי הטעם שלי בפירות הדר לוקה בחסר (נו, באמת לא הרגשתי שום אשכולית במרגריטה הזו!)

4) מעכשיו, בכל פעם שאני נוסע בת"א, מה שכנראה עומד לקרות הרבה לנוכח העובדה שאני עומד לגור שם עוד חדשיים, אני מתקשר לאמא שלי קודם לוודא איך אני מגיע. זה חסך הרבה זמן וכאב ראש, שלא לומר עצבים.

5) אחותי גם כן הייתה שם, למרות שלמדתי את זה רק בדיעבד... היא גם טענה שהיו בערך חצי מהאנשים שהיו בשנים קודמות.

6) בכל פעם שאני חושב שאני מתקדם לאנשהו בחינוך שלה, אני מגלה דברים חדשים ומעוררי פלצות. פאק, איזו בחורה בת 19 מעולם לא הייתה בסנטר בת"א?! ובמרינה בהרצליה?! המצב קשה, ויש הרבה עבודה שצריכה להיעשות...

בגדול, שני אגרולים קוריאנים (עם בשר) שקיבלתי ממשה דץ (אל תשאלו למה אלא אם אתם באמת רוצים לדעת), חצי מצלחת האנטריקוט והצ'וריסוס של אליאנורה ועודפים מהאמפאנדס של סקאי, ביחד עם התותים בקצפת שאכלנו בהתחלה די עשו את העבודה שלהם כמו שצריך.

עוד לפני כן, ואם ציפיתם לרצף כרונולוגי הגיוני אתם בבלוג הלא נכון (ואם גיליתם את זה רק עכשיו אני מקווה שלא שילמתם בעצמכם על כל האלכוהול ששתיתם), נסענו לדיזינגוף סנטר, ל"פסיכו קעקועים" (זהירות, פרסומת ממש-לא-סמויה) כדי לבדוק מה נצטרך לשנות בדוריס כדי שאני אוכל לשאת אותה בגאווה על החזה שלי לעולמי עולמים. והרי הנזקים נכון לעכשיו:

1) השיניים של העז והדרקון לא יעלו בכלל. כן, כן, אני תופס איך זה נשמע, דרקון חסר שיניים, אבל הפנתר חסר השיניים שעל הזרוע השמאלית שלי מוכיח שיש לזה טעם עדיין.

2) הקרניים של הדרקון יצטרכו להשתנות.

3) גם של העז, ככל הנראה, כי הנקודה שבה הן עוברות מאחורי האזניים של ראש הלביאה יכולה להימרח עם הזמן.

4) החיבור של צוואר העז יפושט.

כרגע זהו, אבל זה אפילו לפני שהמקעקע עצמו אמר את דברו. השארתי להם את הטלפון שלי. הם לא ממש חזרו אלי, ביום ראשון נבדוק מה קורה. אני מאוד מקווה שהעריכה הסופית לא תהיה הרסנית מדי.

טל בבית שתי שבתות ברציפות, surprisongly enough, ולכן נכפר על החזרה שפספסתי פעם קודמת מחר, נקווה שהוא יביא איתו את צ'רנובוג ושהנקבה החדשה שלו לא תביית אותו כמו שקרה לסולן. הלהקה הזו ממש מפתחת לה עדת מעריצים, והאמת, אם אתם שואלים אותי, די בצדק.

עוד דברים למחר: צופן דה-וינצ'י בקולנוע (אני מכין את שק החבטות שלי. לא שאני מצפה שאישזהו סרט יהיה טוב כמו הספר, אבל בכל זאת), "בריאן כוכב עליון" ב-DVD. אם הזמן יאפשר, גם עוד קצת אנימה. בסה"כ, יום עמוס. כן, אני יודע, סופי השבוע שלי באמת נראים לא אופיניים בזמן האחרון.

On a side note: אם אבא שלי לא יפסיק להגיד את דעתו על כל דבר ולהיות בטוח שהוא צודק והוא יודע הכי טוב, תוך כדי הערת הערות שהן ממש, אבל ממש לא במקום, יש מצב שהביקורים שלי אצלו יתמעטו באופן דרסטי. ישר אחרי שבוע הבא, כי אשתו עושה קרם-שניט ואני אצטרך לבוא כדי לסגוד לה ולחטוף הרעלת סוכר.

"The current Patrician, head of the extremely rich an powerful Vetinary family, was thin, tall, and apparently as cold-blooded as a dead penguin. Just by looking at him you could tell he was the sort of man you'd expect to keep a white cat, and caress it idly while sntencing people to death in a pirahna tank; and you'd hazard for good measure that he probably collected rare thin porcelain, turning it over and over in his blue-white fingers while while distant screams echoed from the depths of hte dungeons. You wouldn't put it past him to use the word 'exquisite' and have thin lips. He looked the kind of person who, when they blink, you mark it off on   "the calendar

"Terry Prachette, "Sourcery

(נו, באמת. הוא בריטי, והוא סופר, והוא מספיק גאון כדי שנעריך אותו גם אחרי שיצטרף לאבותיו, ומי יתן ויאריך בשנים. אז אני מצטט אותו.)