איך חול יכול להיות מהיר?

בשקט בשקט, הפוסט הזה הגיע ל-171 תגובות, הרבה יותר מהשיא הקודם שלי, שהיה 128 בפוסט יום ההולדת.

פקאצה? לא. זונת צומי? Yes, and damn proud of it!

ואם אנחנו כבר בעניין הזה, אני לא זוכר מתי עלה לי הרעיון בדיוק, אני אפילו לא זוכר בשיחה עם מי, אבל הוצע לי, אני מאמין שבצחוק, שאני אוציא כפתור בשביל הבחורות שהשקעתי בחינוך שלהן.

חה. זה ילמד אתכם לא להציע לי דברים כאלה.

הקרדיט של מציאת התמונה מגיע לי. הקרדיט של העבודה האמיתית מגיעה לה, ורק לה, כי אני קורבן מועדף של הרפיות.

בדיחה פרטית, עזבו.

בכל מקרה, התלמידה הנאמנה הזו יודעת קצת פוטושופ, והיא עיצבה את הכפתור, בגלל שאנשים גנבו את הקודם שלי הפעם יש בו גם את מספר הבלוג שלי ושלה. כן, אני מודע לזה שזה לא ממש יכול למנוע מאנשים לחמוס את הכפתור, אבל נראה לי שהסיכוי שירצו לגנוב אותו אפילו יותר קלוש מאת הקודם, גם אם הוא מעוצב בהרבה יותר כשרון.

בינתיים הוא מתנוסס ברשימות הכפתורים של שלושה בלוגים, אבל אנ עובד על להשיג עוד as we speak.

נ.ב.: לא, הרשימה של בחורות שחינכתי לא מסתכמת בשלוש. ממש לא.

אני יודע שזה לא באמת מעניין אף אחד, זאת אחת הסיבות שהחלטתי להפסק עם ההתיחסות המוגזמת שלי לטכניון בבלוג מעבר לעובדה שדשדוש בבוץ הזה לא עושה לי טוב בכלל, אבל הנה דברים שלמדתי השבוע בטכניון:

1) מבחן הסיום בקורס "כלכלה ומימון למהנדסים" הוא עם חומר פתוח... תסלחו לי, אבל פאקינג שיט, חומר פתוח! חוברת התרגילים שלנו מכילה תרגילים מבחינות!

2) מבחן הסיום במבוא להנדסת תעשיה, לעומת זאת, בוטל לחלוטין. בוטל. כלומר, כל הציון של הקורס הוא 33% הפרויקט שאם לא נקבל עליו משהו כמו 30 מ-33 הנקודות אני באמת אשתמש בידע שלי ביצירת נפאלם, עוד 33% שהם בחנים שיש כל שיעור שאמנם כמה מהם היו קטסטרופליים משהו, אבל אלו שבהם קיבלתי 100 עגול צריכים לכפר עליהם, שלא לומר שהמרצה החליט מעכשיו לתת שאלת בונוס מתמטית של 20 נקודות בכל בוחן כזה, והמשפט הזה כבר ארוך מספיק, לא?

בכל מקרה, ה-33% האחרונים הם עבודה של ניהול של מפעל וירטואלי שגם בהם אני מאמין שאני והשותפה נקבל ציון מספק. שורה תחתונה? אלו שני קורסים שאני לא חושב שלקוות ל-85 בהם זה דבר כל כך far fetched. כן, אני עדיין בטכניון, תאמינו לי, בדקתי.

בתוספת שני קורסי הבחירה שלי, ששניהם גם כן חסרי בחינת סיום ובעלי ממוצע 90 בערך, זה משאיר לי את חדו"א, אויבתי הותיקה. אולי זה הזמן לציין שאחד השותפים שלי לפרויקט במבוא להנדסת תעשיה עובד באס"ט בתור מורה פרטי, הוא מכין אנשים למבחנים בחדו"א. הוא גם טוען שהממוצע של האנשים שהוא מכין הוא בסביבות ה-80.

מספיק טכניון.

ארוחת שבועות היום הייתה בהחלט מספיק טובה כדי שאציין אותה פה. אמא שלי החליטה לעשות לזניה שרק מחיר החומרים שלה היה מעל 80 ש"ח, מה שאמור ללמד על איכות הגבינה. אכלתי כבר לזניות במסעדות לא פעם ולא פעמיים, "ספגטים" וגם "טאבולה" בהרצליה פיתוח שהיא באמת מפוארת יחסית. בחיים שלי לא אכלתי לזניה כמו שאכלתי היום. מיאו.

ראיתי את אחותי האובדת שוב, הגיע הזמן שהיא תיזכר שיש לה משפחה גם לא מהצד של חבר שלה באמת, אבל אני מריר? מה פתאום. העיקר שהיא עברה לגור איתו והשאירה את המערכת שלה בבית. כרגע יש לי ארבעה רמקולים מחוברים למערכת. אני חייב לציין שזה היה אחד הרעיונות הטובים שהיה לי בזמן האחרון.

ומחר? מחר אני הולך לאכול קרם שניט אצל אבא שלי. ושימותו הקנאים.

שבוע שעבר ראיתי את "Monty Python's "Life of Brian. זה ממש לא פלא שכבר שבוע שלם מה שרץ לי בראש זה:

If life seems jolly rotten

There's something you've forgotten

And that's to smile and laugh and dance and sing

If you're feeling in the dumps

Don't be silly chumps

!Just purse your lips and whistle, that's the thing

השבוע יש את The Meaning of Life. כן, עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הסרטים האלו. יותר מדי.

"?Crusifixion" -

".Yes" -

".Good. Out that door, line on the left, one cross each" -

"?Crusifixion" -

".No, freedom" -

"?I beg your pardon" -

".Freedom. They said I didn't do anything, so I can go off and live on an island" -

".Oh. Jolly good" -

".Nah, I'm just kidding, it's crusifixion" -

"Monty Python, "Life of Brian -