איך חול יכול להיות מהיר?

והנה אני שוב, בסמיכות כמעט מטרידה לפוסט הקודם, מפרסם עוד פוסט. הפעם, יש לו מטרה רצינית (או, כן, זה עוד פוסט רציני). בנוסף למטרה הזו שלשמה אני כותב את הפוסט הזה, הוא יגרום גם להרבה אנשים, מפורסמים יותר ופחות, שאני מעריך יותר ופחות, לכעוס עלי, אני מאמין. שוב, זו לא המטרה שלי, ואני בכלל חושב שאני בלוגר שולי שאף אחד לא צריך להתרגש ממה שהוא אומר, אבל ככה זה.

זה כבר כמה שבועות שהפוסט הזה נשקל אצלי בראש, פחות או יותר מהפוסט הראשון שיצא במשחטה. אני מאמין שפחות או יותר ארבעה קוראים מכל חמישה מכירים את הדבר הזה (ואני אומר "דבר" for a lack of a better word), ומסתבר שיש מספיק והותר אנשים ש"קוראים", שימו לב למרכאות, אותו, כי הוא היה בראש טבלת הפעילים אחרי פחות משבוע לקיומו, ודי ריסק את השיא, שאני חושב שעד לאותו רגע הוחזק ע"י חרוטון למספר שיא של תגובות בפוסט ראשון. הוא ממש לא עלה לרשת בקול ענות חלושה, הוא פורסם ביותר בלוגים ממה שאני יכול לספור, ובלוגים מפורסמים, ככה שהכניסה אליו הייתה בלתי נמנעת. גם אני חטאתי, בפוסט הראשון, ועוד פעמיים שלוש לאחר מכן, כשהוא פורסם בלי זיהוי (כשמישהו שם לינק "תיכנסו לכאן", ואני מסקרנותי החתולית הטבעית בדקתי לאן הלינק מוביל).

בפוסט הראשון גם הגבתי, ואני חושב שהתגובה הזו שלי ממצה את מה שאני חושב לא רע בכלל. מאז לא נכנסתי מרצוני למחשטה, עד לפני רגע, כשנכנסתי כדי להשיג לינק לאותה תגובה ממקודם ולבלוג עצמו.

אני לא מכיר את סתם בחור, אמנם הייתי מודע לקיומו גם בשמו הקודם, אבל אף פעם לא יצא לנו לשוחח באופן רציני, והאמת היא, שאם הרגשתי קצת חסר בהתחלה, כל הערכה שאולי הייתה לי כלפיו למרות אי ההיכרות בינינו דעכה אחרי שהבלוג הזה עלה לאויר. העובדה שחבורת האנשים ששומרים על קיומו עוד מנסים להצדיק את קיומו באמתלות שונות ומשונות לא משנה את העובדה, שהעסק כולו מכוער, ואם תסלחו לי על השימוש במילה, מטריד ביותר.

אם אני לא טועה, מחקתי שניים אם לא שלושה בלוגים מרשימת הקבועים שלי אחרי דיון קצר עם בעליהם על הסיבה שבגללה הם קוראים את הבלוג, שלא לומר מגיבים שם באופן קבוע או נמנים על הצוות. לא מצאתי סיבה בעצמי לתת יד לזבל הזה, ולא, גם לא התגובות של חרוטון, שהבנתי שהן משעשעות כמו הבחור עצמו הן לא סיבה. מה לעשות, קשה לי לקרוא אנשים שאני לא מעריך. אחרים אני עדיין קורא, אבל ממעט להגיב או לבקר. כשהוא, בחור שהכרתי בחיים עוד לפני הבלוג ומאוד הערכתי בזמן עבר, נתן את התמונות שלו לבלוג אני די הרמתי ידיים.

הרבה ניסו להסביר לי, אולי זה רק אני שלא יכול להבין למה אנשים שאני מחשיב כאינטיליגנטים קוראים שם. העובדה שהבלוג הזה הגיע לראש טבלת הפעילים חושפת את הגועל נפש שהולך בישרא, אני לא אתיימר להגיד "בזמן האחרון" כי גם אני לא כאן יותר מדי זמן, וכבר כשאני הייתי פה הלכו דברים כאלה, רק שאז הם היו יותר חבויים מתחת לפני השטח של הביצה, ולא התנוססו כמו דגלים שמאפיינים את האוכלוסיה הזו.

כמו שצ'ר אמרה לי עוד אז, "ישרא זו ביצה עכורה מאוד."

אין לי שום דבר אישי נגד הנביא, גם אותו לא קראתי ואינני מתיימר להכיר או לרצות להכיר, אני מביא אותו רק בתור דוגמה לסעיף הבא בפוסט. אני פשוט לא מבין מה העניין בטבעות דוגמת "מחפשת נבואות" או "המלאכיות של הרווק", או מה לכל הרוחות המחשבה מאחורי ההצטרפות לטבעת כזו. עם כל הרוח הלוחמנית של הפוסט, אני לא אציין מה אני חושב שהן מסמלות לאור המין השולט בהן, כי בכל זאת קוראים פה אנשים. מעט, אבל קוראים. אני בטוח שמי שמכיר אותי יודע למה אני מתכוון.

אתם רוצים לעשות בלוגריות? אדרבא, אין לי שום דבר נגד זה. אני אישית מעולם לא התנגדתי לאפשרות בעצמי. זו ההתעסקות המוגזמת הזו, שלא לומר ויכוחים בתגובות של פוסטים על מספר הבלוגריות שעשיתם. יש מצב שאני מיושן, אבל לי זה מאוד חורה.

כמו שאמרתי, הנביא הוא רק דוגמה, ומה שבאמת סתם את הגולל על הפוסט הזה הוא דברים כאלה (גם כאן דוגמה נוספת). אנשים פשוט מציעים את עצמם למכירה, ובזול, אני חייב לציין. יש לי עוד דוגמאות של אנשים שטיפה יותר אכפת לי מהם שאותן אני לא אפרסם. אלו פשוט האחרונות שקל לי להגיע אליהן.

אני לא חושב שאני צדקן. לא יותר מכל בחור לא-בדיוק-ממוצע אחר כמוני. והיו רבים שהסכימו איתי בנוגע לרעיון הכללי של הפוסט הזה אפילו לפני שגמרתי אומר לכתוב אותו בכלל. אבל אם כבר כתבתי פוסט בנוגע למריבות בישרא אני פשוט לוקח את זה צעד אחד קדימה, ואומר מה מטריד אותי בקשר לבלוגים שלא עשו לי כל רע.

אין לי זכות להגיד לכם מה לכתוב, לאף אחד אין, ישרא היא בכל זאת קהילה פתוחה לחלוטין, אולי פתוחה מדי. יש לי זכות מלאה לא לאהוב את מה שהולך כאן בדיוק כמו שלכל אחד יש זכות מלאה לחשוב שאני יהיר, מתנשא ועוד כמה שמות תואר נהדרים שכוניתי בהם בעבר. אז למה, אתם שואלים, בכלל בזבזתי את הזמן הזה על כתיבת הפוסט? פה אני מגיע לשורה התחתונה.

אני לא יודע אם אני מסוגל או מוכן להישאר במקום הזה עוד, לא במצב שהוא נמצא בו עכשיו, ולא, אני לא באמת מאמין שהוא עומד להשתפר. אם כבר, להיפך. רק צריך מבט חטוף בטבלת הפעילים כדי להבין. מה לעשות שהטבלה הזו משקפת את כל ישרא.

מי שקורא אותי, יודע, אני לא מהאנשים ששוקלים פרישה על דפי הבלוג כדי לקבל חיזוקים חיוביים, הודעות "אל תלך" או כל דבר אחר. אני אשקול את החיובי והשלילי בעצמי, לבדי, ואחליט. כי עם כל תחושת הקבס שהמקום הזה התחיל להעלות בי בזמן האחרון, במשך מעל לשנה הוא היה לי מקום מפלט, הביא לחיי יותר חברים ממה שהייתי רוצה לספור פה, אבל אני סופר מדי פעם בלב כדי להרגיש טוב עם עצמי (ואתם יודעים מי אתם, אני אוהב את כולכם), ובאופן כללי סיפק לי תעסוקה ואפילו עזר לי בזמנים קשים. כרגע רע לי מאוד להיות פה.

אבל השקילה של הסיום לא אומרת שאני אשבור מסורת שהתחלתי. והפעם צ'ופר: משורר בריטי מת כותב פואמה על משורר בריטי אחר שמת לפניו. אותו אחד שהשיר שלו כיבד את הפוסט הקודם. (Grimald) אני לא ידע כמה שמתם לב בעבר, אבל ניסיתי להתאים את השירים לרוח הפוסט. אם פספסתם בעבר, לפחות הפעם אני בטוח שתוכלו להעריך.

,Behold this fleeting world, how all things fade

,How everything doth pass and wear away

Each state of life by commom course and trade

.Abides no time but hath a passing day

For look, as Life, that pleasant dame, hath brought

,the pleasant years and days of lustiness

,So Death, our foe, consumeth all no naught

,Envying these, with dart doth us oppress

,And that which is the greatest grief of all

,The greedy gripe doth no estate respect

,But where he comes he makes then down to fall

.Nor stays he at the high, sharp-witted sect

,For if that wit or worthy eloquence

,Or learning deep, could move him to forbear

O Grimald, then thou hadst not yet gone hence

.But here hadst seen full many an aged year

,Nor had the Muses lost so fine a flower

;Nor had Minerva wept to leave thee so

,If wisdom might have fled the fatal hour

;Thou hadst not yet been suffered for to go

,A thousand doltish geese we might have spared

A thousand witless heads Death might have found

,And taken them, for whom no man had cared

.And laid them low in deep, oblivious ground

,But fortune favors fools, and old men say

.And lets them live, and takes the wise away

"Barnabe Googe, "An Epitaph of the Death of Nichola Grimald -

תקראו, זה בשבילכם, לי כבר יש את זה בספר, אין לי צורך לכתוב את זה פה אם לא בשבילכם.