איך חול יכול להיות מהיר?

טוב, חוץ מהעובדה שאין ממש יסורים שאני לא מאחל לאף פקצה.

אז כן, ישבתי, וכן, שקלתי את הבלוג לחיובי ולשלילי, ולפחות בינתיים השלילי ממש לא משתווה. אז עדיין אפשר להחשיב את הפוסטים שלי כתקופת נסיון שכזו, שבה אני מקווה שהמודעות שלי למה שהולך פה תפחת, כי אני לא מספיק נאיבי להאמין שיחול איזשהו שינוי מהותי בהוויה הבלוגרית. לא עכשיו, ואולי לעולם לא. מה שאתם כן יכולים להיות בטוחים בו הוא, שאם אני אכן כן אפרוש בסופו של דבר, אני לא אחזור. לא לכאן, לפחות, או לא במתכונתי הנוכחית.

ועכשיו לענייננו.

אני: "טוב, אולי מספיק?"

היא: "עדיין לא."

אני: "אולי נסיים להיום?"

היא: "נו, עוד פעם אחת."

אני: "את רצינית? כמה פעמים ברצף את יכולה לעשות את זה?"

היא: פעם אחרונה ודי?"

אני: "אני כבר מעורפל ממחסור במזון... תני לי ללכת הביתה..."

היא: "נו, אני רוצה לגמור היום."

אני: "את כבר גמרת אותי. אני לא מסוגל יותר."

היא: <מבט מאוכזב.>

אני נשבר: "טוב, אם את רוצה, נמשיך עם זה מחר."

שיחה ביני לבין ז'אנה, השותפה שלי לשני הפרויקטים במבוא להנדסת תעשיה. אתמול היינו יותר מעשר שעות ביחד. היא לקחה לי שעות שינה, שלא לומר זמן להתכונן לבוחן שהיה לפני זמן קצר. נו, שוין. לפחות הייתה לה את ההגינות לתת לי להעתיק בתמורה למה שהיא עשתה לי אתמול.

אני תמים! מיאו, I say! מיאו!

במרכז זיו ליד הטכניון יש איזשהו מרכול שלא שמתי לב אליו ברצינות עד שלשום. רשום עליו "דראגסטור 25 שעות." עשרים וחמש. מה שהעלה לי כמה שאלות:

- אמנם דראגסטור זה בדרך כלל "בית מרקחת", אבל הכתובת אכן מעלה את השאלה אם לזה הם אכן מתכוונים או שמי שיצר אותו באמת היה על משהו.

- אם אני אכנס ואשאל "איך 25 שעות ביממה?" הם יענו לי "אנחנו קמים שעה קודם?" והאם הם בכלל מכירים את הגשש?

- אם עברתי במרכז זיו פעמיים כל יום במשך שני סמסטרים, כמה מעופף אני צריך להיות כדי לא לשים לב לכזה דבר אף פעם? (ואת, אל תעני! אז עברתי לידכם בלי לראות אתכם, ביג דיל!)

בתור הקדמה, שבוע הבא הולך להיות היום הולדת שלה, במפגש בלוגרים שככל הנראה יאפיל על שלי די בקלות, אבל מצד שני באמת ידרוש אנשים עם תואר בלוגיסטיקה כדי לארגן. מעניין אותי גם מה תהיה ההשקעה הכספית, כי אני זוכר כמה שלי עלה ונראה כאילו בשלה יהיו בערך פי 2 אנשים.

אז לפני שאני אסטה לגמרי מהנושא, מזל טוב, ילדה!

לפוסט הקודם שלי הגיעו כמה וכמה אנשים חדשים, הוא גם קיבל הפניה אצל אנשים שאני בכלל לא מכיר, ובגדול השיג לא מעט תגובות, ובניגוד לפוסטים אחרים, לא רק בגלל שאני חייב לענות לכל מי שמגיב לי ולהגיד את המילה האחרונה.

Gotta love the irony.

אם כבר מדברים על תגובות, בשקט בשקט הפוסט הזה עבר את ה-200. תודות מגיעות לה ולה, שבלעדיהן, ובלעדי כל האחרים שמגיבים לי בשרשורים באורך הגלות, הדבר לא היה מתאפשר.

מישהו רוצה לעזור לי להגיע ל-300? ~_^

טוב, אז לא.

הגעתי לקטע ארוך של בלדות אנונימיות בספר השירה שלי. דברים שהספקתי ללמוד:

- יש המון, אבל ה-מ-ו-ן בלדות שהנושא שלהן הוא מישהו שמת.

- כששם של מישהו מופיע בכותרת של שיר, זה אומר שהוא הולך למות או כבר מת.

- זה שלבלדה קוראים "שני העורבים" לא אומר שלא יכולה להיות בלדה על אותו נושא בדיוק שקוראים לה "שלושת העורבים."

- לא רק לאירים יש שירי שתיה. ובנוסף, לאירים אני לא חושב שיש שירי עישון. וכן, אני רציני לגמרי.

,Say that I should say I love ye

?Would you say 'tis but a saying

,But in love in prayers move ye

?Will you not be moved with praying

,Think I think that love should know ye

?Will you think 'tis but a thinking

,But if love the thought do show ye

?Will ye lose your eyes with blinking

,Write that do I write you blessed

?Will you write 'tis but a writing

,But if truth and love confess it

?Will ye doubt the true inditing

,Now, I say, and think, and write it

,Write, and think, and say your pleasure

,Love, and truth, and I indite it

.You are blessed out of measure

" Nicholas Breton, "An Assurance -

.my readers, you are blessed out of measure

 Quicksand -