נו, אתה רואה, זה כבר הנושא החם. ועכשיו כל ישרא ולהקתו כותבים על זה, וגם אני.
ההרתעה הישראלית אף פעם לא הייתה מרתיעה במיוחד. ומצד שני, קשה לי לחשוב על משהו שיכול להיות מספיק מרתיע כשאנחנו עושים אותו מצד אחד ונסוגים מכל שטח שהפלשתינים משום מה החליטו שצריך להיות שלהם, בלי קשר לזה שהם לא באמת לאום והסיבה היחידה שהם פה היא בגלל שאנחנו היחידים בלי השכל בסביבה שמוכנים לסבול את הקיום שלהם בארץ שלנו.
מה נשתנה הלילה הזה? שבכל הלילות חמאס היו ארגון טרור ועדיין יכולנו לחיות באשליה שרוב הפלשתינים לא תומכים בטרור, עד כמה שברור היה להרבה אנשים, אני ביניהם, שזה לא באמת נכון. הלילה הזה, הלילה הזה חמאס עומד בראש מערכת השלטון הפלשתינית וממשיך לקחת אחריות על התקפות כמו זו האחרונה. אני לא רואה בחטיפה אירוע יותר גרוע מכל דבר אחר, כי דין חטופי צה"ל אחד הוא, למקרה שמישהו שכח. חייל חטוף מעולם לא חזר בחיים לישראל. מה שאי אפשר לומר על מחבלים וחזרתם לעזה.
מה שאני חושב שנעשה (או לא נעשה), מה לדעתי אנחנו צריכים לעשות (מישהו אמר "אש בשדה קוצים?") וממי אנחנו צריכים ללמוד (הצ'צ'נים כן מפחדים, בזה אני בטוח) לא משנה בכלל. גם לא למי אנחנו צריכים להגיד "תקפצו לנו" ולמי "אנחנו בסך הכל הולכים לעשות את מה שעשיתם באפגניסטן ובעיראק". כל "פעולה צבאים נרחבת" שאי פעם עשינו לא הייתה נרחבת מספיק, ועכשיו בטח שלא תהיה מספיק, כשהחמאס עומד בראש הרשות. אני מאוד פתוח לאפשרות של שלום, כשהיא עדיין תפקה. כיום, היא לא.
גאד, ממש קיויתי שאני לא אצטרך לכתוב יותר פוסטים כאלה.