איך חול יכול להיות מהיר?

חזרתי. התגעגעתם? לא, עדיף שלא תענו, באמת.

שאלה נפוצה בשיחות איתי היא "מה הקטע עם האנגלית", שאלה שגוררת בדרך כלל סיפור קורע לב ומשעמם להחריד על הרומן שלי עם השפה הזו. למה המכתבים הפתוחים שכבר נכתבו, נכתבים ועוד יכתבו נכתבים בשפה הזו? שתי סיבות פשוטות למדי. הראשונה היא שאני מתבטא באנגלית יותר טוב מבעברית בערך באותה מידה שאני מתבטא יותר טוב בכתב מאשר בעל פה. השניה היא שלפעמים, למרות הרעיון של "מכתב פתוח", כתובים בו דברים אישיים למדי ואני יודע שקל להניא קוראים רבים מקריאה על ידי כתיבה בשפות כאלה. אז אם אתם אומרים לעצמכם "אוי, זה אנגלית, אין לי כוח לקרוא, ואני גם ככה לא אבין מה האדיוט הזה כותב" אתם יכולים להיות נינוחים ולדלג. If that is what you feel, rest assured: The letter is not meant for you to read in the first place.

I have no opening for this letter. All I have right now, as I am writing this, is a headline, half in English and half in Hebrew, and a few burdening sentences, also divided between the two languages. .Incoherent, jumbled sentences, that may seem to have no connection or relation to each other, an arguably wrong fact

.Hmm. It seems I found an opening. hurray for paradoxes

I doubt you will read this at the time I write it. Well, you most certainly will not read this as I'm writing now, sitting on the edge of my bed, nor when this reaches my blog. I hope you will still find the time, be it two or even three weeks from now.

.Three weeks is an excruciatingly long time. It's longer than the time it took me to bring ruin upon my world, turn it into a desert containing one single oasis - you

As we parted, I still could not grasp the very concept of it. The very meaning of you leaving, and very length of those three weeks. It struck me moments ago, at exactly 2:31 AM. It's amazing, the observations I acquire at these forsaken hours. And now, in the words of Ryoga Hibiki (well, we have been watching Ranma 1/2 quite a lot recently): "No mere words can convey my suffering! "Thanks to you I've seen Hell

Come to think about it, the second sentence has nothing to do with the situation. Here's a reference for you, second line: "Incoherent, jumbled sentences ." See? I have proof! I warned you in advance.

Missing is a word too frequently used and far too weak to be able to describe certain feelings, and desert and rain metaphores are far too cliche. Hell, I've even used one already, if you need any proof of that. But what other words can I use? Yearning? Longing? Craving? Avariciousness? This is typical English.: A dozen different words, all describing the same thing with acute differences, .and none fitting

I realize the feeling will not be mutual. I has no need, no intention, no mere capability to be that. Not even close. Not while you're having the trip of a lifetime and I'm staying here calculating supply and demand functions. Therefore, all this letter has come to say can be summarized in one single sentence. All I ask of you is this

.Please remember me, Hime-Sama. Arigato gozaimasu

And now for something completely different:

סיימתי את הספר השישי של הארי פוטר בעברית שחמסתי ממנו בבוקר שאחרי ה"טלכוהוליקה". ולמה משעשע הדבר? כי אחרי שקראתי את הרביעי, באנגלית כמובן, קיויתי להשיג את החמישי מחבר, שקנה אותו ומיד החליף אותו בעד ספר אחר בזמן טיול בדרום אמריקה. כאן התחילה מסכת ארוכה של חיפוש אחרי הספר (או, ליתר דיוק, אנשים מהם אוכל להלוות אותו, כי לקנות אותו זה עדיין דבר מוגזם). אחרי מספק שבועות או חודשים יגעתי מחיפושים, והחלטתי שכשיזדמן לי אולי אקרא, אם ימליצו לי עליו. מאז שמעתי רק רעות על שני הספרים אותם לא קראתי, ולכן ויתרתי. כל זאת, עד שבזמן ימים של קטיושות ושגרה שכוללת חוסר מעש גרעיני גיליתי שאני משועמם ברמות, ואז גיליתי אצלה את הספר החמישי. בעברית, אבל ניחא. שמונה מאות עמודים וקצת עודף שהחזיקו אותי בדיוק שלושה ימים, ונוכחתי לדעת שכל אשר נאמר לי נכון הוא. כלומר, אני מעריך אותנטיות, אבל אני עברתי את שנות ההתבגרות שלי, ואני מוכן שהילד האדיוט לא יעבור אותן מולי על דפים למען הצלת יערות הגשם וקיצור הספר בכמה מאות עמודים. גם אותן תעלומות ותהפוכות העלילה שעניינו אותי בספרים הראשון ועד הרביעי לא היו ממש מרחיקות לכת או מרעישות. החזרתי את הספר בלב כבד, אבל בעיקר בגלל ששוב הייתי חסר מעש ולא בגלל שסיימתי ספר טוב.

ואז כמובן, באה הפשיטה על ארון הספרים של האל השחור, שעוד צריכה לעבור את חלקה השני והשלישי בזמן הקרוב. המקריות של סיום הספר החמישי וגילוי הספר השישי לא השאירה אותי לא מודע לעובדה שאני לא מאמין במקריות, ולכן לקחתי אותו. אתמול סיימתי אותו. כדי לומר את ההמשך, אני חייב להוריד דבר מעל ליבי:

אני לא אוהב את ג'יי.קיי. רולינג.

כלומר, הספר הראשון היה נחמד, מין פנטאזי לעניים שכזה, חביב, לא יותר, ואני מבין למה הוא קרץ לילדים ואני גם סומך על כך שגידל דור שלם של ילדים שיגדלו להיות אוהבי פנטאזי מושבעים (או במילים אחרות: חנונים) ואין לי שום בעיה עם זה. הסוף היה לחלוטין לא צפוי, ודי נהניתי לקרוא אותו. גם השני היה לא רע. השלישי היה הטוב ביותר בסדרה עד לרגע זה. ברביעי התחילה הנפילה, או למעשה, מה שהפיל גדולים וטובים מהבריטית הנפוחה הזו. התמסחרות.

היא איבדה מהמקוריות, הספרים חזרו לתאר פחות או יותר את אותם אירועים במילים אחרות, ולא היה יותר מדי חדש תחת השמש. הרביעי עוד הפיח בי תקווה, כיוון שאנשים ממש מתו בסופו. וובכן, אנשים מתים גם בסוף החמישי והשישי, אבל הרבה כשרון לא גלום בספרים האלה. את הספר השישי אני חייב לומר שאהבתי יותר מהחמישי, ואני חושב שלא בכדי הוא קצר בלמעלה ממאתיים עמודים. כשספר חדל לזיין לך את השכל, הוא קופץ מדרגה אחת ענקית בדרך להיות ספר טוב. הוא עדיין היה יכול להיות קצר יותר, אבל היו בו קטעים שממש נהניתי לקרוא. וזה פרט חשוב. הוא קירב אותי עוד צעד אחד אל הספר השביעי, שמיועד להיות האחרון ובין השאר להכיל את מותו של הילד המעצבן, כך גורסים רבים, ולפי דעתי, לא יעשה כדבר הזה, כי אני לא מאמין שג'יי.קיי. רולינג תשחט את האווז שלה כל עוד הוא מטיל ביצי זהב, גם אם הוא זהב שוטים, כל עוד יש שוטים שיקנו אותו במחיר של זהב אמיתי.

שורה תחתונה: יפה שיש לי אנשים שאני מכיר שקונים ספרים, כי אחרת היו לי עוד חמישה ימי שיעמום בבית ובערך אלף וארבע מאות פחות עמודים של הארי פוטר שישכיחו ממני את הצרות, וצרות יש, בלי עין הרע. אבל עכשיו יש מחשב, וכמו שוידאו הרג או כוכב הרדיו, אפילו בלי אינטרנט ובלי מקלדת אני מצליח לבלות שעות בחדר גם כשאין לידי נסיכות.

שאלתם מה קורה איתי? הרבה חדש תחת השמש אין, ומה שכבר נעשה רשום בכל מיני בלוגים אחרים בצורה יותר טובה ויותר מתמצתת ממה שאני יכול להרשות לעצמי. אז בזאת נחתום. הפעם יש לי סיבה ממש, אבל ממש טובה לזה שלא יהיה פה משורר בריטי מת, מעבר לעובדה ש-I can't stop loving you של בריאן אדאמס מתנגן לי מאז אתמול בראש בצורה שאם רק היה לי את הכסף הייתי קונה כרטיס לקנדה ומראה לו כמה אני מוכן לסלוח לו.

עברי לידר \ יותר טוב כלום מכמעט

אם לא היא אז אף אחת,

יותר טוב כלום מכמעט

עיתון באנגלית ובושם בזול

אם היה לי הכסף הייתי קונה את הכל

באמצע הלילה עולה על מטוס

שיקח אותך, מחלקה ראשונה לגרמניה

יש יין ואוכל וסרט בוידאו

עוד שעה שעתיים ואת חוזרת הביתה