איך חול יכול להיות מהיר?

Egads! כבר ארבעה ימים לא עדכנתי! The horror!

טוב, הסיבה שגרמה לי לעדכן בכזו תדירות כבר באמת הייתה רצינית הרבה פחות, והסיבה היחידה שאני מעדכן עכשיו היא שאם לא עכשיו, אני אצטרך לסכם שבוע שלא היה חסר מאורעות, וכולנו יודעים מה קורה כשאני עושה דברים כאלה. קוראים שלי מתאבדים (כלומר - הולכים לאיבוד).

יום שישי לא הייתי אצל אבא שלי. הוא נסע לים המלח עם אשתו, ככה שלא אכלתי בשר נורמלי (תרגום: לא נקניקיות, כי כידוע הפתגם never ask what hotdogs are made of הוא יעיל לשמירת השפיות באופן מטריד) כבר שבוע, אבל ניחא. הרבה יותר הפריעה לי העובדה שאני עומד להישאר בסופ"ש לבד בדירה, דבר שעלול לחרפן אפילו אנשים כמוני, שאין להם עוד הרבה עד לתחתית החבית. אז כמובן ששמחתי כשקיבלתי הזמנה לעוד חזרה של פורבידן. אין לי הרבה מה להוסיף על הפעמים הקודמות, אז נעבור לכמה נקודות שבגללן חשתי צורך לכתוב את הפוסט הזה ונמשיך משם:

בירה גורמת לחזרה של להקת מטאל להיראות הרבה יותר... נכונה באופן כללי.

ואתה יודע שאתה בחזרה של פורבידן שמאלתור של קצב בתופים איכשהו מגיעים ללנגן (ולשיר) את "סיגפו" של בית הבובות.

 ראש העין היא די חור, ונמצאת במרחק הליכה מכפר קאסם, אבל זה עדיין לא אומר שנראה לי ממש מגניב לחיות שם (לפחות בשכונות שראיתי).

 אני לא יודע מה זה אומר כשבחורה מחבקת את המצלמה החדשה שלה יותר מאת החבר שלה, אבל יש לי הרגשה שזה לא שום דבר טוב.

 לא, אני עדיין לא יודע לשיר, אבל זה לא הפריע לג'וני להביא לי את המיקרופון משום מה בזמן שיר.

 ביקורים אצל צ'רנובוג זה דבר נחמד. צריך לעשות את זה יותר.

 לנסוע 250 ק"מ ביום אחד זה מעייף, ולא משנה שהיו לי בערך שש שעות מנוחה בין הנסיעה למרכז לנסיעה חזרה.

וזה גם יקר.

 היא ילדה חמודה. ולא, היא לא באמת פקצה, בניגוד לדעה הרווחת (וההצהרות החוזרות ונשנות שלי.)

 הוא פולניה (אבל לשלוח לי הודעה "תיסע בזהירות אחרת אני אראה אותך אחראי" זה כבר באמת מוגזם)

הדיסק האחרון של מגהדת' נשמע טוב, ממה שהספקתי לשמוע. עד עכשיו נמנעתי ממנו בדיסק הצרוב עם כל הדיסקוגרפיה של מגהדת' שלי, אבל עכשיו אני אפסיק.

שברולט Aveo זה חרא אוטו. ותבינו, אני אומר את זה למרות העובדה שג'ינה היא דייהטסו שרייד שנת 88'. הקוריאנים לא למדו ליצר מכוניות יותר טוב כשהאמריקאים קנו אותם. (פרט טריוויה - יש ארצות שבהן השברולט החדשות עדיין נמכרות תחת השם "Daewoo")

וכמה נקודות אחרות שלא קשורות לשום דבר, בערך כמוני כרגע:

העובדה שאין לך כסף לא בהכרת מונעת ממך לבזבז אותו. בעיקר לא על דברים שאתה קונה לאנשים אחרים.

יום שישי הקרוב יהיה ערב ראש השנה אותו אבלה בפעם הראשונה אי פעם עם אבא שלי מאז שהוא עזב את הבית. אני בטוח שזה לא יהיה ממש דרמטי, אבל אני גם בטוח שזה ממש לא יהיה כמו שאר ערבי השנה החדשה שחגגתי עם הצד השני של המשפחה.

מוכרים בסניפי Golf & Co. ליקרים של תפוח ודבש. היום ראיתי את זה פעם ראשונה, ועד עכשיו הצלחתי להתאפק. אני לא בטוח עד מתי זה ימשך.

אני צריך לארגן את הרשימות מתישהו. את מי שתוהה למה אני לא עושה את זה עכשיו, אני אפנה לכפתור ה"גם אני קורבן של הרפיה" שלי. כנראה כשכאני אעשה את זה, זה כבר יהיה עם שיפור ניכר בעיצוב, או לפחות עם עיצוב הכותרות של הרשימות בצורה קצת יותר יפה לעין. ולא, זה שאני אומר את זה עכשיו לא באמת אומר שזה יקרה בזמן הקרוב.

יש מצב טוב שלמרות שאני השלמתי שעות שינה בזמן שנפתחה מחדש ההרשמה למופע הרוק של קוקה קולה, יהיו לי שני כרטיסים, שזה בדיוק מה שאני צריך. אנשים עם הרבה טלפונים סלולריים זה דבר יעיל...

לקחתי מצ'רנובוג את הספר היחיד שמצאתי אצלו באנגלית, A Hat Full of Sky, של טרי פראצ'ט. No, no pun intended this time. הגעתי למסקנה שהספר קצר מדי תוך פחות מיום.

בפעם הראשונה מזה... 25 שנים וחצי, בערך, ישבתי וכתבתי לעצמי סדר יום. אז הכל אצלי מאורגן מהרגע שאני הולך לישון (עוד שעה-שעתיים) עד הרגע שבו אני הולך לישון מחר (פחות או יותר אותה שעה). עכשיו רק נותר לחכות ולראות באיזו נקודה התוכנית שלי תסטה מהמסלול המקורי ואיפה היא תסתיים.

לקחתי הפסקה ארוכה מספר השירה שלי, אני לא בטוח בדיוק למה, אבל עד שאני אחזור לקרוא בו, כנראה שלא יהיו פה שירים (גם ככה הם הוספו לפוסטים sporadically במקרה הטוב בזמן האחרון.)