איך חול יכול להיות מהיר?

לא עדכנתי כבר כמעט שבוע שלם בכל זאת, אחרי הכל. הייתי אומר שהייתי עסוק, אם זה לא היה נשמע מופרך בעליל. אז הנה אני שוב מתחיל לכתוב פוסט בלי מושג יותר מדי מה אני עומד לכתוב, מה שעל פי רוב אומר שגם יקח לכם בערך שבוע לקרוא אותו. טוב, נו. נתרכז בנקודות, על מנת להקל על הקריאה.

1) זוכרים את מה שכתבתי על היום המאורגן שלי? אז זהו, שאם כבר, הכל הלך יותר טוב ממה שהייתי יכול לקוות, חוץ מהעובדה שקמתי מוקדם מדי. כן, היכולת שלי לקום בשעות הכי לא מתאימות ולישון מעט (יחסית) דווקא כשאני כן זקוק לשינה הוכיחה את עצמה שוב, וקמתי בשלוש אחרי הצהריים, אחרי שמונה שעות שינה כמו שעון חצי שוויצרי (כי זה היה בדיוק, בחיי) חצי מרוקאי (כי עובד העירייה החביב שניקה עלים מתחת לחלון שלי ולא נתן לי לחזור לישון ממש עצבן אותי). אבל זה עוד היה נסבל, ציפיתי לחזור הביתה בשש בבוקר למחרת, וחמש עשרה שעות להיות ער זה אולי גבולי, אבל אפשרי בהחלט.

בסביבות עשר החלטתי שבכל זאת המצב דורש קפאין. אחרי ארבע כפיות גדושות של "טייסטרס צ'ויס" דאגתי להתקשר אליו ולשאול מה בקשר לקפה פילטר שדיברנו עליו יום לפני. כבר באותו זמן היה לי קצת קשה לשבת במקום (בכל זאת, הרבה זמן לא שתיתי קפה בכמויות כאלה) ולדבר בקצב שאנשים יכולים להבין אותי, אבל כל זה היה כשהיו לי עוד שש שעות להישאר ער (או ככה חשבתי), שלוש מהן בנהיגה. אז רציתי להיות בטוח.

Mental note: לא לשתות קפה פילטר יותר בחיים אלא אם כן זה מקרה חירום רציני, ובטח שלא אחרי שתי כוסות קפה חזק במיוחד וכשאני מתכנן לישון מתישהו אחר כך.

2) אין בן אדם אחד שדיברתי איתו על הנסיעה הצפויה שלי לנתב"ג (כאילו אתם לא יודעים למה) ולא אמר לי "תגיע מוקדם, אתה הולך להסתבך." וזה כולל את הפולניה (למרות שזה לא הפתיע אותי בכלל), אותה, ואת אבא שלי, שאמר שבפעם הראשונה הוא הסתבך. עכשיו, אבא שלי אף פעם לא מסתבך. תנחיתו אותו ממסוק באמצע אלאסקה בתוך אוטו, והוא יגיע לאן שרק תרצו באמריקה, והייתי אומר גם ישראל אם הוא לא היה צריך לחצות אוקיינוס. אז כמובן שאמרתי על עצמי קדיש ויצאתי לדרך חמוש במגהדת' ועם הרעלת קפאין מוקדם במיוחד.

הגעתי בלי להסתבך אפילו לשניה, אפילו בפניה אחת. אני, אלוף הארץ לשעבר בפספוס פניות וסגן אלוף הארץ לשעבר בלקיחת פניות מוקדם מדי, הגעתי בלי להסתבך. אף אחד מכם לא מופתע יותר ממני, אני מבטיח לכם, אבל כשכל מאה מטרים פחות או יותר כתוב על הנתיבים "3" בגודל שאי אפשר לפספס מהחלל, באמת שקשה לטעות בטרמינל. (ויצא לי חרוז, גם לאבא שלי בגינה יש עץ תפוז)

3) גם בתוך הטרמינל השילוט (לפחות בכיוון פנימה) התגלה כיעיל ביותר, וככה בשלוש וחצי לפנות בוקר כבר עמדתי וצפיתי במסך הנחיתות. השעה שלוש וארבעים צוינה בתור "Final" כנחיתה של טיסה 690 מפרנקפורט. טיילתי קצת בחנויות, שקלתי לקנות זר או דובי לכמה רגעים עד שהחלטתי שבכל זאת עדיין לא בא לי לתרום כליה כדי להיות מסוגל לשלם על אחד מאלה והתפשרתי על בראוניס קפה, בגלל שכל מה שהיה חסר זה אלכוהול והן היו כל השילוש הקדוש (שוקולד-אלכוהול-קפאין) במוצר אחד.

בסביבות ארבע וחצי כשהטיסה עדיין הייתה מסומנת בתור "Final" ועדיין לא נחתה, זה באמת התחיל להטריד. אבל בסביבות חמש, אחרי שאיכשהו הצלחתי לפספס את מושא הגעתי לנתב"ג מלכתחילה (והיא פיספסה אותי) נפגשנו ויצאנו. "יצאנו" כאן היא מילה אחת שמתארת עליה (וירידה בחזרה) במעליות ארבע פעמים, הליכה מצד אחד של אולם הקבלה לצידו השני שלוש פעמים, פעמיים טעות בקומת החניה ואחד אלוהינו שבשמיים ובארץ. עם אור ראשון יצאנו מהמקום המקולל הזה, ונשבעתי לא לחזור לשם יותר עד שהגהינום יקפא או שפשוט אני שוב אצטרך לקחת משם מישהו. אם זה מעניין מישהו, כן, זה אומר שבדיוק הספקתי לפקקים של הבוקר בכביש החוף.

שורה תחתונה: הגעתי הביתה באחת עשרה בבוקר, <הכניסו קללה עסיסית בשפה מזרח אירופאית כאן>!

היה שווה כל רגע.

4) כמובן שיום לאחר מכן כבר היה את המופע של קוקה קולה, או איך שצריך לקרוא לו, ואני מצטט אותה: "מופע רוק הגדול של השנה, עאלק." את עברי לידר לא ראיתי מאז יום הסטודנט בטכניון לפני שנה, את היהודים לא מאז יום הסטודנט באוניברסיטת ת"א, ואת היהודים כמו שצריך כמו שצריך לא מאז יום הסטודנט באניברסיטת חיפה.

כן, אני מסתובב בהרבה ימי סטודנט. Sue me. בכל מקרה, היה שווה לראות אותם, היה קצת פחות שווה להירטב ממבול שהתחיל לרדת בסביבות שתיים בלילה. פרשנו ברובנו, גילינו שג'ינה נעולה בתוך החניון של קניון לב המפרץ, ואכלנו בנאפיס בחמש לפנות בוקר. הבוקר היה אחד ההזויים, אבל לפחות הייתה לי הסעה ללב המפרץ וג'ינה עדיין חיכתה לי שם שלמה ובריאה.

5) ארוחת החג אצל אבא שלי הייתה אכן מושקעת. אני לא חושב שאי פעם אכלתי גם דג וגם עוף באותה ארוחה. ובכלל, הכמות של האוכל בהשוואה לכמות האנשים הייתה מטורפת בעליל. היה טעים בהחלט. ועוד היה על האש אתמול, אז בכלל. היו צחוקים בשני הביקורים, שזה תמיד דבר מבורך, ואתמול הספקתי גם לראות את אחותי החורגת שכעת נכנסת לחודש השישי להריונה.

התרגלתי די מהר לנסיעות האלה, חיפה-חדרה, וזה טוב, כי אני כנראה אבצע אותן הרבה מאוד בחודשים הבאים. חמישים ושניים קילומטרים מפתח של בית אחד לפתח של בית שני, וכל עוד זה לא כולל פקק של חזרה כלל-מזרח-תיכונית מהצפון למרכז לקראת צאת החג, הן גם לא ארוכות בכלל.

סיכמתי די יפה, בסופו של דבר, למרות שעדיין דילגתי על כמה דברים. אבל נעבור לכמה דברים נוספים שאני פשוט צריך לכתוב:

1) למדתי שאם אני לוקח מחשב ליד הקיר בחוות מחשבים באולמן, ומחשב אחד לידו שיש לו חיבור תקין לאזניות, אני יכול לשמוע פנדורה בלי להאיט את המחשב שעליו אני עובד (עובד - מעדכן את הבלוג), וגם להרחיק ממני אנשים (תתפלאו מה אנשים יעדיפו לעשות, העיקר לא לבקש ממך לפנות מחשב אחד. וגם תתפלאו מה אנשים שמבלים הרבה יותר מדי זמן בחוות מחשבים בטכניון מגלים. נניח, שהבלוגרית הזו גם מגיבה מכאן)

2) ה-19.9 היה, שימו לב: Intenational Talk Like a Pirate Day. כן, מה ששמעתם. אני מוכן לשים את השליטה העתידית שלי בעולם כשאני אומר: International my ass. היום הזה הוא המצאה אמריקאית אם אי פעם ראיתי כזאת. האנשים שם חסרי חיים בצורה תהומית ומטרידה במיוחד. כאילו הקטע עם המנטוס והדיאט קולה לא היה מספיק מטורף. Arrr, we're havin' tough sailin' ahead, me mateys.

3) האסאמאס הראשון של שנה טובה בא מדן. הבא מתאודור, וכשהם התחילו לבוא מאנשים אחרים נכנעתי ושלחתי הודעה מאסיבית שלפחות שיעשעה כמה אנשים. מי שטרח לענות גם קיבל הודעה אישית בחזרה. אם קיבלתם אסאמאס זה אומר שאכפת לי ממכם, ואם רק הייתם עונים הייתם רואים עד כמה. אם לא קיבלתם, זה אומר שאני פשוט לא אוהב אתכם, וכל מה שיש לכם לעשות זה להתכרבל בפינה ולבכות על מר גורלכם.

או שפשוט אין לי את הטלפון שלכם, וזו תקלה חמורה שאחריותכם לתקן.

4) תוך חמישה ימים שלא כוללים בכלל עדכון היו לי כמעט שבעים הודעות מייל מישרא. זה ממש גרם לי לחשוב שאוהבים אותי עד שגיליתי שבערך חצי הם עדכונים. מסקנה: אני מנוי לפאקינג יותר מדי בלוגים. אחרי גיחה אתמול אצל אבא שלי שכללה היענות לכמה תגובות ודילול הרשימה, נכנסתי היום לרשימה שבכלל לא קטנה יותר וביליתי ארבע שעות וחצי בקריאת עדכונים והגבה לתגובות. אגב, שלא יהיה לכם ספק, מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט כבר צברתי עוד כמה מיילים שאני צריך לבדוק.

5) משהו שמטריד את מנוחתי כבר כמה ימים: Zero Hour, מונח מלחמתי שלא ניכנס למשמעויות שלו עכשיו באנגלית, מתורגם ישירות לעברית כ"שעת אפס". למה לעזאזל? (ואני מתכוון ל"למה לעזאזל זה מטריד את מנוחתי?", לא ל"למה זה ככה?")

משעשע שדווקא אחרי הכרזה קבל עם ובלוג שאני לוקח הפסקה מספר השירה שלי אני מוצא שיר כזה יפה ואופטימי שמתאים לי, ולא רק זה, אלא מגלה שהסופר הבא ברשימה הוא שייקספיר. אז הנה לכם. מהפעם הבאה כנראה שאת המעט שעוד הבנתם מהאנגלית, בורים שכמוכם, אתם תאבדו. זה בסדר, אני לא מבין יותר ממכם, אז אל תרגישו רע.

,Come with me and be my love

,And we will all the pleasures prove

,That hills and valleys, dales and fields

.And all the craggy mountains yields

,There we will sit upon the rocks

,And see the sheperds feed their flocks

By shallow rivers to whose falls

.Melodious birds sing madrigals

And I will make thee beds of roses

,With a thousand fragrant posies

A cap of flowers, and a kirtle

;Embroidered all with leaves of myrtle

A gown made of the finest wool

;Which from our pretty lambs we pull

Fair lined slippers for the cold

;With buckles of the purest gold

,A belt of straw and ivy buds

:With coral clasps and amber studs

,And if these pleasures may thee move

.Come live with me and be my love

Thy sheperds' swains shall dang and sing

,For thy delight each May morning

,If these delights thy mind may move

.Then live with me and be my love

" Christopher Marlowe, " The Passionate Sheperd to His Love