איך חול יכול להיות מהיר?

לפני הכל: הנושא החם הזכיר לי שבקרוב יום כיפור, ולכן אני מפנה אתכם לפוסט הזה, שתקף בהחלט גם ביום כיפור הזה. כנראה שגם הילדון שמנסח את הנושא החם לא מודע לדברים שכתבתי פוסט הזה, אבל באמת שכבר שום דבר לא יפתיע אותי אחרי נושאים חמים ידועים לשמצה בעבר.

השבוע הזדמן לי לראות את "מבט בשניים." לאנשים עם יותר משני ערוצים בבית: תוכנית שבעבר נקראה "מבט נשי" והונחתה על ידי בילי מוסקונה-לרמן, וכעת נקראת כמו שהיא ומנחה שותף הוא בן כספית. הרעיון מאחוריה: פמיניסטית לוחמת (היא פותחת בברכה: שלום לצופות ולצופים שלנו. נשים קודם. עם זה, אגב, אין לי שבריר של בעיה) שמביאה דוגמאות איך נשים מופלות, מדוכאות, מושפלות, נרמסות, וכו' וכו' על ידי חברה פטריארכלית שוביניסטית, והגבר מנסה להוכיח לה שהיא נסחפת ומגזימה, מה שלפעמים נכון ולפעמים לא. אני חייב לציין שאמנם התחלתי לצפות בתכנית כברירת מחדל (כשהיא שודרה בבקרי שבת ואני מצאתי את עצמי מופלה, מדוכא, מושפל ונרמס על ידי חברה מטריארכלית פמיניסטית, להלן: אמא שלי), אבל מצאתי את עצמי מתעניין לעיתים קרובות. אני מוכרח לציין שהרבה מההבנה שלי לעד כמה החברה בימינו באמת מפלה לרעה נשים והעובדה שאני בעד שוויון ואחד האנשים הכי פחות שוביניסטיים שאני מכיר (ותתעלמו לרגע מהעובדה שאני קורא גם ליצורים אנושיים ממין נקבה "נקבות") נזקפת לזכותה של התכנית הזו. בימינו אני צופה בה כי היא מעניינת אותי, וכי הויכוחים בה משעשעים אותי על מאוד לפעמים.

עד כאן אכספוזיציה.

לעיתים, כמו התוכנית האחרונה, האורחות שבאות לשם מתסכלות אותי עד מאוד, ומביאות אותי לסנן "נשים!" מספר פעמים יחסית גדול אם לוקחים בחשבון את העובדה שאורך התוכנית כולל פרסומות בקושי מגיע לחצי שעה. ולמה?

הנושא בתוכנית הפעם היה פרסומות. הביאו פרסומאי מחברה שנקראת "זרמון-גולדמן" והראו שתיים מהפרסומות שלהם, אחת של רשת "פוקס" עם יעל בר זוהר ויהודה לוי, השניה לאיזושהי הלבשה תחתונה, שאני חייב לומר שראיתי פעם ראשונה ולכן אין לי מושג איזו, אבל זה גם לא העניין. אני אתאר את הפרסומת, כי רוב הדיון נסב עליה.

דוגמנית, בלבוש תחתון כמובן, נוהגת מזחלת שלג שנמשכת על ידי כלבים. דוגמן, גם הוא בלבוש תחתון, עוקב אחריה מאחורי עצים. היא מבחינה בו ועוצרת את המזחלת, הוא מתקרב, וצעד לפני שהוא מגיע אליה, היא, במבט, הופכת אותו לכלב והוא נקשר למזחלת עם שאר הכלבים. היא ממשיכה בדרכה. עד כאן. ולתגובות שחברות הפאנל דאגו לייצר:

"פרסומת גברים טיפוסית. האישה מוצגת כטורפת גברים, כמפתה - "

"האישה מוצגת בתור אוביקט מיני ותו לא - "

"הגבר נשמך אליה רק בגלל המיניות שלה - "

וכהנה וכהנה התבטאויות. הפרסומאי כמובן ניסה להגן על עצמו, בעזרת בן כספית ופרסומאית ממין נקבה נוספת שהייתה נוכחת, אבל כששלוש פמיניסטיות משולהבות צועקות עליך באמת שאין לך הרבה סיכוי לצאת מנצח מויכוח. הוא פספס מספר נקודות, ולכן כאן אביא אותן. אני מזמין כל פמיניסטית, או אישה, לצורך העניין, להגיב לי, במטותא ממכן.

1) הפרסומת היא פרסומת להלבשה תחתונה. הדוגמנית לבשה לבוש תחתון בדיוק כמו שהדוגמן לבש אותו דבר. הוא מוצג כאוביקט מיני לא פחות ממנה.

2) אם יש מישהו, כלשהו שיכול להיחשב מושפל או מוצג כנחות מהפרסומת הזו, זה הגבר, שכל מה שמוביל אותו הוא כביכול היצר המיני והמשיכה.

והנקודה העיקרית שלי: האישה בהחלט מוצגת כחזקה בפרסומת הזו, לדעתי יש סיכוי גדול כדי להימנע מתגובות פמיניסטיות שמתרעמות על הצגת האישה כחלשה ופאסיבית. כלומר, לא משנה איך הפרסומת הייתה מוצגת, אתן הייתן מוצאות משהו להתלונן עליו! אי אפשר לצאת מנצחים מדיון כזה, כי מי שמחפש עלבון, ימצא אותו בכל פרסומת. וזה בדיוק מה שמסתבר, חלק מהפמיניסטיות עושות. מחפשות את השוביניזם, את ההשפלה, את הגברים שמציגים אותן בצורה רעה. הן מפרשות דברים בצורה שגורמת להן להרגיש נחותות, ובהיעדר הסבר אחר, אני פשוט חושב שהן נהנות מההרגשה הזאת, מסיבה שהיא מעבר להבנתי, או צריכות אותה, משום מה.

אובייקט מיני?! זה פאקינג פרסומת להלבשה תחתונה! אפילו אם נתעלם מזה שהגבר הוצג באותה דרך בדיוק, איך הייתן מצפות שאישה תוצג בפרסומת כזאת? הייתן רוצות שהגבר ימשך אליה בשל האינטלקט השופע ממנה? בשל אישיותה הקורנת? רבאק. אם הפרסומת הייתה מוצגת כהפוכה, הייתן מתרעמות לא פחות. הפרסומאי בסך הכל ניסה לעשות פרסומת קצת מחוכמת להלבשה תחתונה, ואחת שתהיה לא רק שוויונית, אלא אף תציג את הנשים כחזקות, עליונות. אני בטוח ששדולת הגברים, אם קיים כזה דבר, לא קיבלה עשרות או מאות מכתבים מגברים פגועים בגלל שהגברים מוצגים שחלשים, נשלטים ומובלים על ידיד היצר המיני שלהם ותו לא בפרסומת הזו.

נשים מופלות לרעה במספיק מקרים. יש הרבה אפליה שוביניסטית בארץ ובעולם. העובדה שאישה וגבר באותו תפקיד בדיוק יכולים להרויח משכורות עם הבדל של עד 40%, מה שיוצא בממוצע 7 שקל ועשרים אגורות לשעה פחות (בארץ) אישית מפריעה לי הרבה יותר. אבל אם תמשיכו להתרעם על דברים שטותיים כמו פרסומת שאין בה שום רע (חוץ מהעובדה שסקס מוצג בה בצורה בוטה, בשני המינים, אבל זה לא בדיוק על הפרק), בטח שמלחמה למען זכויותיכן לא תתנהל ברצינות.

יש הבדלים, פיזיים ומנטאלים בין המינים. לעיתים, אתן גם מופלות לטובה. אולי לעיתים פחות תכופות, אבל יש גם מקרים כאלה, ולא קשה למצוא דוגמאות. מה שמקשר אותי בצורה נהדרת פשוט לנושא הבא.

אני בעד שוויון במאת האחוזים, אם זה מה שאתן מבקשות, אבל זה לא (על פי רוב), ולמען האמת, בצדק. יש הבדלים שעליהם אי אפשר לגשר. אבל, אפליה "מתקנת" זה דבר שלא קיים. היא לא באמת "מתקנת" שום דבר. היא מנציחה את השוני, את ההדלים בין המינים ומגדילה את הפערים. שתבינו, אין לי בעיה ספציפית עם אפליה מתקנת חוץ מהמינוח שלה, אדרבא, מספיק שכבות אוכלוסיה מופלות לרעה ונתינת יתרונות מסוימים לא ממש תעשה רע (חוץ מהעובדה שציינתי, שרק תרחיק את השוויון). אבל תחליטו.

או שתבקשו שוויון, או שתבקשו אפליה מתקנת. שניהם ביחד לא הולכים. אני פשוט מציין את העובדה בשביל הפמיניסטיות שרוצות שוויון. למה? כי אני חושב שעם מעט מחשבה, תבינו שזה לא מה שאתן באמת רוצות. והמבינות תבינה.

 תגובות לעניין, בבקשה.

And now for something copletely different:

כמו שציינתי, הגעתי לשייקספיר בספר השירה שלי. היום קראתי את הסונטה הראשונה שלו (בספר, מתוך הסונטות שלו היא דווקא השניה), ואני חייב לומר, שהופתעתי לטובה מההבנה שלי. כנראה שמאה עשרים וארבעה העמודים שקדמו לו באמת תרמו משהו. אולי אני אחזור מתישהו מאוחר יותר ל-Geoffrey Chaucher. אבל אולי בעצם לא.

,When forty winters shall besiege thy brow

,And dig deep tenches in thy beauty's field

,The youth's proud livery, so gazed on now

:Will be a tattered weed, of small worth held

,Then being asked where all thy beauty lies

,Where all the treasure of thy lusty days

,To say, within thine own deep-sunken eyes

.Were an all-eating shame and thriftless praise

,How much more praise deserved thy beauty's use

If though couldst answer, "This fair child of mine

",Shall sum my count, and make my old excuse

!Proving his beauty by succession thine

,This were to be new made when thou art old

.And see thy blood warm when thou feel'st it cold

" William Shakespeare, " Sonnet 2