אולאף היכה הרגליו במים הקפואים, סכין ארוכה אחוזה במקורו ושכבה כפולה של נוצות מכסה את חלק גופו שהיה מעל המים. אורות הלפידים על החוף היו ברורים, השבט שעמדו לפשוט עליו היה באמצע חגיגות חילוף העונות, לא היה להם מושג מה עומד להכות בהם.
הוא פנה אחורה אל הלהקה שמאחוריו וסימן בתנועה חדה. השחיה הואצה וכמו להק של מוות הויקינגים עלו על החוף. הכל התרחש תוך דקות. בקתות הועלו באש, הברווזים אחוזי האימה אוגפו ונאספו במקום אחד, הטיפשים שהעזו להתנגד חוסלו בלי להניד עפעף. אולאף צפה בחבריו נבצעים את עבודתם ביעילות ובמהירות, בדיוק קטלני. בהיותך ברווז ויקינגי, אין לך מקום לטעויות. ישנם שבטים אחרים שישמחו להשכים להורגך, ופרנסה ממכירת חומרי גלם לשמיכות פוך היא לא עקבית ולא קבועה. אחד אחד הובלו השבויים באיומי להב אל שולחן מריטה לאור הבקתות הבוערות, ונמרטו לחלוטין מנוצות. הצעירים יותר החלו לבכות. אחת הברווזות פנתה אליו ודמעות בעיניה.
"אבל איך נשרוד את החורף בלי נוצות?" התחננה.
הוא הביט בה. "את רוצה לשמור את הנוצות שלך?" שאל בקור.
היא הרכינה את ראשה. "כן, אדוני." יבבה.
הוא סימן בראשו לשני חבריו לצידו. הם אחזו בה לקחו אותה איתם. שניים נוספים לקחו שק אחד שכבר התמלא בנוצות והחליפו אותו בשק ריק.
השבט היה גדול למדי. הוא סיפק כמות יפה של נוצות, ובאיכות טובה. השבטים הדרומיים האלו ממש הרגישו בטוחים, רחוקים מטווחי הפשיטות, אבל הויקינגים של אולאף מעולם לא פחדו מאתגר. הם רק היו יותר נלהבים.
הם בחרו את הברווז השמן ביותר ולקחו אותו הצידה בזמן שהבריחו את כל השאר. הם נזקקו לשניים כדי לגרור אותו, ושלושה כדי להעלות אותו לגובה חבל התליה, אבל הקורבן לאודין היה חייב להיעשות, אחרי פשיטה מוצלחת כזאת. הם לנו באותו לילה על החוף, וכשקמו וראו את עיניו של הרווז מנוקרות על ידי זוג עורבים, ידעו שהקורבן התקבל.
מספר ימים לאחר מכן, אולאף מסר את שקי הנוצות לסוחרים תמורת מחיר נאה. למרות שהגיע רק בחברת שני שומרי ראש, הסוחר נרתע ממנו כמו תמיד. אף אחד שהיה לו העונג המפוקפק להיפגש עם ברווזים ויקינגים לא העז אפילו לחשוב על לנסות לרמות אותם, ובטח שלא לבגוד בהם בזמן עסקה.
זה, חברים, מה שיוצא משיחת לילה הזויה ביותר, או סתם שיחה פחות או יותר נורמלית איתה. אני קורא לזה "מאיפה באמת באות נוצות לשמיכות פוך אמיתיות". לא, באמת עדיף שלא תשאלו.
זה גם היווה את אבן הפינה לרשימה נוספת שתתווסף לקיימות ברגע שתהיה לי תמונת כותרת מתאימה, שתיקרא "בדיחות פרטיות". כן, זאת תהיה אחת הרשימות האלה שקוראים יסתכלו עליה ולא יבינו כלום ואני אתסכל עליה ואגחך לעצמי.
(באותה נימה, התחלתי לערוך את הרשימות, יש לי עוד הרבה עבודה, אבל לאט לאט גם זה יושלם).
ביום ראשון אחותי, בשעה טובה, מוצלחת ואפילו שניה לא מוקדמת מדי (ויש שיגידו מאוחרת), התחתנה עם בחיר ליבה, אנימטור, no less, ובן זוגה איתו היא גרה כבר זמן לא מועט בגבעתיים. בין השאר הוא גם מחזיק בתואר "הבן אדם עם הטלפון הסלולרי הכי לא נורמלי שאני מכיר". את הכסף אותו הם לא ביזבזו על החתונה, שכללה טקס מצומצם וחפיפניקי בצורה מעוררת התפעלות (אני ועוד מישהו הגענו בלי כיפות, מה שלא הפריע לנו להיות חצי ממחזיקי החופה) הם עומדים לבזבז החל מיום חמישי הקרוב בירח דבש בספרד.
מה שכן נכלל, גם אם לא על חשבונם, הייתה ארוחה במסעדה הקרויה "טורקיז", במין פרויקט יוקרתי הקרוי Sea & Sun ליד חוף הצוק. המגרש חניה הזכיר לי קצת את זה של יערות הכרמל. כל מיני BMW X5, Volvo S80 T6וכהנה וכהנה מכוניות שעולות מחירים שנראים כמו מספרי טלפון. בכל מקרה, החלונות של המסעדה משקיפים ישר לחוף, על הקיר תלויה קשת מצולבת ענקית שאנשים מסוימים עם דמיון הרבה יותר מדי פורה טוענים שהיא בעצם עוגן, וכמעט כל מנה שם באה מהים. למרות האיחור האפנתי אני והיא הגענו עוד באמצע המנות הראשונות, שכללו אנטיפסטי טעים ברמות (ואני לא סובל אנטיפסטי, באמת שלא), שריפסים עטופים בפלאפל שזוכים בתואר "המנה הכי מקורית שאכלתי בשנה האחרונה" וגם כן היו מעולים, ומשהו שנראה באופן מחשיד כמו חציל ולא טעמתי מבחירה, למרות התשבוחות של שאר יושבי השולחן.
כמה שהיו טובות המנות הראשונות, באמת שאין לי מילים לתאר את הפטוצ'יני עם שרימפס או ריזוטו עם קלמארי שטעמתי בתור המנות העיקריות שלי ושל סקאי. ולחשוב שעד לפני חדשיים בערך בכלל לא ידעתי מה זה ריזוטו ושבפעם הראשונה שטעמתי הטעם היה לי "מוזר".
בסך הכל, פרט לחתן ולכלה עצמם, הכרתי אולי עוד שלושה- ארבעה אנשים שזה בערך שניים-שלושה אנשים יותר מסקאי, אבל עוד לא קם האדם שאני לא מכיר שיגרום לי לוותר על ארוחה במסעדה מפוארת, בה אפילו פרינססות כמוה היו מרגישות כמו שצריך, ולעולם לא יקום האדם שיגרום לי לוותר על ארוחה כזאת חינם. היא אכן סומנה אצלי בצלב גדול ואדום במפה בתור מקום אליו צריך לחזור עוד לפני שהגענו לעוגות בסוף.
העוגות בסוף.
העוגות.
בסוף.
ה
ע
ו
ג
ו
ת
ב
ס
ו
ף
.
כן, אני חושב שזה סיכם את הקינוח די יפה.
יאללה, אנשים, לנער חניתות! {סטגדיש}
,Devouring Time, blunt thou the lion's paws
;And make the earth devour her own sweet brood
,Pluck the keen teeth from the feirce tiger's jaws
;And burn the long-lived phoenix in her blood
,Make glad and sorry seasons as thou fleets
,And do whate'er thou wilt, swift-footed Time
;To the wide world and all her fading sweets
:But I forbid thee one most heinous crime
,O! carve not with thy hours my love's fair brow
;Nor draw no lines there with thine antique pen
Him in thy course untainted do allow
.For beauty's pattern to succeeding men
,Yet, do thy worst, old Time: despite thy wrong
.My love shall in my verse ever live young
" William Shakespeare, " Sonnet 18 -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: