איך חול יכול להיות מהיר?

אוי, תהיו בשקט.

הוראות קריאה: הפרויקט מעניין והיו לי כמה רעיונות, כתבתי את כולם. תסבלו. בנוסף, השורה המודגשת בכל קטע היא מה ששונה ממה שקרה במציאות, ושום דבר הוא לא תלוש מהמציאות במה שיכול היה לקרות.

Sliding door #1:

שלום, קוראים לי Quicksand, אבל אתם יכולים לקרוא לי קוויקי. זה לא באמת משנה, אף אחד מהם הוא לא השם האמיתי שלי, מן הסתם.

בהתחלה גייסו אותי לשריון. ולא, לא באמת רציתי, מה שהופך אותי למגויס שריון מן השורה. עוד בטירונות העבירו אותי למחלקת קורסים, אבל דווקא שם קיבלתי את הרעל שלי, למרבה האירוניה. סיימתי טירונות וקורס אלחוטנים, והגעתי לפלחי"ק של חטיבה 500. אל תטרחו לשאול אנשים עליה, היא פורקה לפני זמן לא רב.

שבועיים לאחר שהגעתי לשם כבר קיבלתי טופס בקשה ליציאה לקצונה. קב"א 56 ומתאם קצונה 2 עשו את שלהם, אני מניח. מספר חודשים לא רעים בכלל עברו, וזומנתי לפגישה אצל המ"פ. הוא ציין שבינתיים לא היתה לי הזדמנות להוכיח שאני מתאים לקצונה והוא מעדיף לחכות עוד כמה חודשים. אמרתי לו (לא ממש במילים אלו) שזו זכותו המלאה, אבל זכותי המלאה היא שהבקשה תועבר הלאה, הוא יכול לציין שלדעתו אני לא מתאים על הטופס, אבל הוא חייב להעביר אותו הלאה.

הצבא לא תמיד כל כך טיפש, או לפחות לא מתעלם מאדם שעל הנייר יכול להיות קצין קשר מעולה. מבדקים, בה"ד 1 (קורס אג"מי), השלמה חילית בבה"ד 7, שנה של טחינה בתור קצין קשר גדודי במקום שאף אחד חוץ מנהגי האוטובוסים לא באמת יודע איפה הוא נמצא, ועברתי לתפקיד הרבה יותר טכני ביחידה שלא ממש מותר לי להזכיר אפילו שזה רק בלוג. נכנסתי לקבע בתפקיד, וקצת לפני סיום השירות הוצעה לי הצעה מפתה, ללמוד לתואר הנדסאי אלקטרוניקה על חשבון הצבא תמורת שנתיים נוספות בקבע, ומעבר לתפקיד בכיר יותר באותה יחידה. השירות לא היה רע עד אותה נקודה, ולכן הסכמתי, וכך היה. משכורת קבע של הנדסאי בצה"ל היא לא גרועה כמו שהייתם מצפים.

בגלל הביצוע שלי בתפקיד החדש, אחרי שנה בלבד, כלומר לפני כמה חודשים, הוצעה לי עסקה נוספת, להשלים את תואר ההנדסאי ולהפוך למהנדס תמורת שנתיים נוספות בקבע. שוב הסכמתי. כרגע אני משלים שנתיים נוספות של לימוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב. הכל על חשבון הצבא, וכשאני אחזור לשרת בעוד שנה ומשהו, המשכורת שלי תהיה לא רעה בכלל. וכשאני אשתחרר (אם לא יוצעו לי עוד עסקאות מפתות ואם אני אחליט שהתנאים בתור מהנדס במגזר האזרחי עדיפים) יהיו לי כבר ארבע שנים של נסיון.

אתם טוענים שאם הייתי נשאר בחטיבה 500 הייתי פוגש מישהו בשם רם והוא היה הופך להיות אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי? אחד שיודע עלי דברים שאף אחד אחר לא יודע, למרות שלהגיד שהפגישות בינינו הן לא תכופות זה understatement רצינית? שאם לא הייתי יוצא לקצונה הייתי מתקשה להתקבל לטכניון למסלול הנדסת חשמל, ובסוף בכלל מחליט שזה לא בשבילי ובוחר אחד אחר לחלוטין?

שטויות.

Sliding door #2:

שלום, קוראים לי Quicksand, אבל אתם יכולים לקרוא לי קוויקי. זה לא באמת משנה,  אף אחד מהם הוא לא השם האמיתי שלי, מן הסתם.

פתחתי בלוג לפני כמעט 21 חודשים. פגשתי אותו במכינה של הטכניון והוא החזיר אותי לעניין אחרי שהבלוג הקודם שלי שנכתב בזמן הצבא לא שרד הרבה זמן, והתמכרתי. הבלוג שלי מעולם לא היה אנונימי, ומבלוג כל כך פתוח להגיע לפגישה של אנשים דרך בלוגים זו באמת לא בעיה. אפילו הייתה לי חברה בלוגרית לתקופה קצרה, הראשונה מאז האקסית. עד יום ההולדת שעבר שלי, לפני שבעה חודשים, כבר הכרתי לא מעט. המצב היה משעשע, כששנים עבר מתוך שמונה עשר אנשים הם בלוגרים, שאת חלקם הכרתי רק באותו ערב, ורובם כתבו על כך פוסט בימים אחר כך. והנה הקטע המעצבן: אנשים שלא קוראים אצלי קראו על המסיבה שלי (שכללה תכנון לוגיסטי מקיף ולא מעט מסובך שלא לומר השקעת כמות כסף לא מבוטלת מצידי) אצל אחרים, ושיבחו אותם על התכנון, לפעמים סתם איחלו מזל טוב בבלוג שלהם (אני אולי קטנוני, אבל או שלא תאחלו בכלל, או שתעשו מאמץ קטנטן ותבואו לאחל לי בבלוג שלי). בהתחלה באמת התרגזתי, אפילו הגבתי לאותם אנשים, אבל הפסקתי די מהר, כי באמת שלא היה לזה טעם. העיקר שזה היה יום ההולדת הכי מוצלח לי עד כה. אני עוד מכוון גבוה בשביל הבא. צריך להעלות את מספר הבלוגרים כדי שיעבור את אלו שהיו ביום הולדת שלה, לא? יש לי כמה בלוגרים פוטנציאלים נוספים, ולפחות הלוגרית אחת שאני שוקל לשאול עד כמה היא שומרת על דיסקרטיות מחוץ לבלוג. כן, אני יודע שזה רעיון גרוע, אבל הנתונים הקרים הם: שתי חברות דרך האינטרנט עד עכשיו. למה לא שלישית?

אתם טוענים שכל מה שהייתי צריך הוא להמשיך להגיב לבלוגרים שאיחלו מזל טוב שלא בבלוג שלי ואז הייתי תוך פחות משבועיים פוגש בלוגרית, הולך איתה לתערוכת מכוניות למרות שהדבר היחיד שהיא יכולה להעריך בהן הוא המראה (לא שמראה זה דבר רע, אבל עדיין), נפגש איתה על בסיס קבוע במשך שבועות אחר כך ובסופו של דבר היינו מוצאים את עצמנו זוג?

שטויות.

Sliding door #3:

שלום, קוראים לי Quicksand, אבל אתם יכולים לקרוא לי קוויקי. זה לא באמת משנה,  אף אחד מהם הוא לא השם האמיתי שלי, מן הסתם.

בזמן ה"מלחמה" (אני לא אוהב לקרוא לה ככה), הייתי בצפון. מיד כששמעתי שהלימודים בטכניון הושבתו, נכנסתי לאוטו ונסעתי דרומה. ביום רביעי אחרי שבוע עברתי דירה לת"א עם אמא שלי. רציתי להזמין לאחר מכן גם את החברה שלי  מהצפון להתארח במרכז, אבל לאמא שלי הייתה בעיה מאוד עקרונית עם לארח אנשים כשיש ארגזים לא פרוקים בבית, גם אם אמרתי לה שאני עדיין אעזור לפרוק אותם. מה יכולתי לעשות? ויתרתי. בטח שזה לא כל כך נחמד, אבל משפחה צריכה לעמוד לפני מישהי שאני בקשר איתה רק שבוע, לא?

זה כנראה לא היה נועד להיות בכל מקרה. הבנתי את זה אחר כך כשהבנתי שאם באמת היה אכפת לי ממנה, הייתי מוצא פתרון. אולי פוגש אותה אצל אבא שלי ומארח אותה שם, הוא בטח היה מקבל אותי. אז סיימתי את הקשר לא הרבה אחר כך, לפני שהיא טסה לחו"ל. קצת חבל, אבל זה לא היה הוגן כלפיה, ואני משתדל להיות הוגן כלפי אנשים. היא ילדה חמודה, מגיע לה מישהו שבאמת אכפת לו, שיתייחס אליה כמו לנסיכה. טוב, נו.

חזרתי לטכניון ובגלל שהיה לי סמסטר קל קיבלתי ציונים לא רעים. לא שזה משנה, עברתי (שוב) על פי סכם להנדסת תעשיה וניהול, לקחתי הלוואה אחת מהבנק ואחת מהטכניון, התחלתי פר"ח ועוד עבודה בחנות החוברות שהשגתי ממנו. אמא שלי מחזירה בשבילי את הריבית של ההלוואה, שזה כל מה שצריך לשלם בשנתיים הראשונות, ועם העבודה והפר"ח אני צריך להחזיק מעמד עד שיהיו לי עוד שני סמסטרים, ואז למצוא עבודה בתפקיד. זה יסדר אותי לסיים את התואר כמו שצריך, ועבודה בהנדסת תעשיה לא חסר.

אתם טוענים שאם לא הייתי מוותר והייתי הולך לאבא שלי אמא שלי הייתה זורקת אותי מהבית? ושלא משנה כמה זה היה בעייתי, שהייתי צריך להשהות את הלימודים כדי לחסוך כסף ולעבור לגור אצל אבא שלי כי אין לי כסף לשלם שכ"ד, לא הייתי מתחרט לשניה על ההחלטה הזאת? שכרגע אני והחברה שלי עדיין היינו ביחד, למרת שהיא טסה לחו"ל לשלושה שבועות באמצע?

האמת, לזה אני יכול להאמין.