איך חול יכול להיות מהיר?

הזהרתי אתכם. שלא תגידו שלא.

אז ככה, למי שעדיין לא מודע לעובדה המצערת שבגלל אירועים שקרו בערך אז, נאלצתי לעזוב את לימודי ואת דירתי הנהדרת ועמוסת השותפים מורטי העצבים בחיפה, הנה, עכשיו אתם יודעים. בצר לי ועם ארנק עם משקל כמעט שלילי הדרמתי מעט, ועכשיו אני גר אצל אבא שלי. זה משהו שלא עשיתי מעולם, מחוסר ברירה, רצון או אפשרות, הסיבות לא באמת קריטיות או רלוונטיות לנושא. ישנן סיבות מספר שאת חלקן שקלתי וחלקן לא לפני שעברתי, לחיוב ולשלילה לארגון החדש הזה. לא התכנסנו כאן כדי לדון בהן, אלא רק באחת מהן, שתתי הסעיפים שלה כוללים את היתרונות והחסרונות באבא שלי בכלל, ובלגור איתו באותו בית בפרט. ואני אפרט, אל תחשבו שתצאו מזה כל כך בקלות.

לחיובי:

1) אם החסכון בכסף שלא ממש קיים בחשבון שלי היא הסיבה העיקרית למעבר, אז ניתן להבין למה אני מעדיף לא לבזבז כסף נוסף שאין לי עד שאמצא עבודה קבועה במקרה הרע, או עד שאקבל את המשכורת הראשונה במקרה הטוב. אחד הדברים החיוביים באבא שלי היא היכולת שלו לבזבז כסף על אחרים, ועלי בפרט. כיוון ואולי בגלל שאני הילד היחיד שלו ששמר איתו על קשר מסיבות שלא נדון בהן כאן, לא הייתה לו בעיה להשקיע בי באופן כללי, לא בעבר וכפי שתיווכחו, גם לא בהווה.

תוך פחות מ-48 שעות מאז שנחתה כף רגלי בחדר שהוכן בשבילי, תרתי משמע, קרוב ל-700 שקל הושקעו בבגדים ונעליים בשבילי. ואלו רק הדברים שניתן למדוד. עוד משהו בסביבות ה-150 ש"ח מצאו את עצמם בכיס שלי, 50 מהם הושקעו בחלקן בשווארמה (הצעתי להחזיר עודף, הוא סירב) ועוד 100 ניתנו לי לבזבוזים כלליים. עדיין לא השתמשתי בהם, כי המצב שלי לא באמת דורש קניית אוכל בחוץ או בזבוז מכל סוג שהוא.

אתמול הוא לקח את ג'ינה לנסיעה (חוויה הזויה לפרוטוקול: לראות דייהטסו שרייד עומדת ברמזור עם חבטה קלה באותו מקום ששלך נחבטה, לעבור אותה, לעצור לרגע ולהסתובב לסקור את לוחית הרישוי, לוודא שהיא אכן שלך, ולגשת לראות מי הנהג ומי האיש המוזר שיושב לידו), וכשהיא חזרה, היא חזרה עם מיכל מלא, שמן שהוסף והיה חסר כבר לא מעט זמן, מים מזוקקים במצבר ובאופן כללי במצב הרבה יותר אידיאלי לנסיעה (לא שממש השתמשתי בה הרבה מאז שאני כאן, הכל חוץ מהספורטן במרחק הליכה, אבל נחמד שיש אפשרות).

ההשקעה הזו, אגב, גם היא הייתה קרובה ל-300 ש"ח. אז כמובן שקיבלתי נזיפה על שנהגתי כמעט בלי שמן במנוע, ובצדק, אבל אני לא נדרש להחזיר את הכסף. לא, גם לא אחרי שתהיה לי עבודה.

2) אבא שלי באופן כללי דואג, ויש בזה הרבה דברים חיוביים. לא משנה בני כמה אתם, אתם חייבים להודות שהורה שדואג לכם זה דבר מהנה. בין השאר הדברים כללו חיפוש של מודעות דרושים בעיתון המקומי, חלקן לא היו בעיתון שאותו אני לקחתי כחודש לפני, ויצירת קשר עם אנשים שיכולים לעזור לי במציאת עבודה או פשוט להעסיק אותי. אבא שלי, בניגוד מוחלט אלי, מכיר הרבה אנשים שיעילים בהרבה משימות שונות, בהרבה מקומות שונים. ביומייםן האחרונים כשקמתי כבר הייתה מוכנה לי ארוחת בוקר צנועה למטה במטבח. אתם חייבים להודות שזה נוח.

לשלילי:

1) עם כל הדברים החיוביים בדאגה של הורים, היא בדרך כלל באה בצירוף של התייחסות אליכם כילדים קטנים. אני מודה, אני די הבאתי את זה על עצמי בכך שאני מתיר לו לעשות דברים בשבילי, אבל זה עדיין מטריד משהו. ההתיחסות הזו, בין השאר, כוללת להעיר אותי בבוקר, בלי קשר לעובדה ששמתי לעצמי שעון מעורר לשעה המדויקת שתציע לי 8 שעות שינה, לא יותר. זה מאוד מעצבן כשמעירים אותי לפני הזמן המיועד, אפילו רבע שעה לפני. וזו רק דוגמה.

2) לאבא שלי יש נטיה לסתור את עצמו במילים כמו גם במעשים, וזה מאוד מבלבל לפעמים ומתסכל לעיתים תכופות. למרות שהוא דאג לומר לי פעמים אינספור שהבית כאן הוא שלי בדיוק כמו שהוא של כל אחד אחר שגר בו, אירוח אנשים לעיתים תכופות מדי יכול להוות בעיה. אמנם עוד לא הייתה לי ההדמנות לנסות, אבל מהתבטאויות סותרות כבר הסקתי את זה. הוא גם אמר שמבחינתו, אם אני אשב חודש בבית בלי עבודה זה יהיה בסדר, אבל זה לא מפריע לו להתקשר אלי 5 פעמים ביום כשהוא לא בבית ולוודא שאני לא שם, שיצאתי לחפש עבודה כזו או אחרת ואני לא סתם יושב ומחכה לתשובה אפשרית מעבודות שלהן כבר הגשתי קורות חיים. ויש מספר כאלה, היו כבר מהיום השני.

3) אבא שלי לא מבין למה אני מתכוון לפחות בחצי מהדברים שאני אומר, ולוקח את חלקם בצורה רצינית הרבה יותר מדי. הוא גם כנראה חושב שאני די טיפש לפעמים, או פשוט נורא תמים, והשילוב של שלושת הדברים יכול להרתיח לעיתים קרובות מדי. לדוגמה: אתמול, אחרי יום ארוך, אמרתי כמה דברים חיוביים על עבודה אפשרית, ושהבעיה היחידה היא שהיא כוללת הכשרה שאני אאלץ לעבור ואני לא בטוח שאני מסוגל. זה גרר, אחרי לא מעט ביטויים סותרים כמו "קח את זה בקלות" ו"אם לא, אז לא" לצד "אז מה, אתה רוצה לוותר?" ו"אין לך ברירה", גם שיחה שאני בספק שאכן התקיימה עם חברים שלו במשטרה (הוא מתנדב כבר לא מעט שנים) בקשר למהות ההכשרה וכמה היא לא באמת רצינית, ושיחה אלי מחבר שלו שגם אני מכיר, אבל מעולם לא הייתה לי סיבה לשוחח איתו או לו לשוחח איתי באופן פרטי על אותה הכשרה והקשרים שלו שאליהם אני יכול לפנות אם יש לי בעיות. הוא גם שאל אותי לפחות ארבע פעמים היום (הפסקתי לספור) אם היום יותר טוב מאתמול ואיך אני מרגיש. כל זה מהטלת ספק ביכולת שלי לעבור את ההכשרה, שאמנם יהיה מאוד נחמד אם אעבור אותה, אבל אני באמת אתמודד אם לא, ולא אתחיל למלא אמבטיה במים חמים ולנסות לאלתר תער ממכונת הגילוח שלי. 

כל זה, להזכירכם מציון של משפט אחד בקושי שמביע דאגה קלה מהרמה הנדרשת בהכשרה. תגובה חסרת כל פרופורציה לכל הדעות.

עם כל הדברים הנזכרים מעלה, אני לא מתחרט שעברתי לכאן, הייתי מתקשה הרבה יותר לשמור על הדירה בחיפה וגם לא ממש הייתי משרת שום מטרה חוץ מקרבה גיאוגרפית מבורכת אבל לא מאוד יעילה לדברים מסוימים שיש לי בחיפה וחשובים לי לאין ערוך, וזאת במחיר של כעשרים וחמישה אלף שקלים חדשים למשך השנה הזו, מה שהיה קצת מקשה עלי (the mother of all understatements) לחסוך כסף למען חזרה ללימודים בעתיד. היתרונות די מאפילים על החסרונות בסופו של דבר, ותמיד יש את אשתו של אבא שלי שתבוא אלי אחרי יום קשה ותציע לי משהו בנוסח "תוציא בירה, נתחלק חצי-חצי?" שמיד מעלה לי את מצב הרוח, בגלל השעשוע אם לא בגלל האלכוהול. (עברנו מגולדסטאר להייניקן, בזכות השפעה מבורכת של שכן שלא שותה מים, רק בירה. לפחות עכשיו גם נסיכות אליטיסטיות יוכלו לשתות).

החל מיום ראשון בשבוע הבא וכלה ביום חמישי אני לא אהיה בבית או עם גישה כלשהי לאינטרנט. אל תשאלו למה, יש אפשרות של התפתחות חיובית בקשר לעבודה ואני לא רוצה לפתח יותר מדי ציפיות, וחוץ מזה, מרפי תמיד מקשיב. הכל יתגלה, אם תרצו (מסיבה שיכולה להתפרש כתחילת התפרצות פסיכוזה קלה) ואם לא, בסוף השבוע הבא. עד אז קשה לי להאמין שאני אעדכן, למרות שהיו לי לא מעט פוסטים מאז שהודעתי שמעתה יהיו מעט. (mental note: כל פעם כשמלאי הרעיונות או הסיבות לפוסטים כלה, לכתוב פוסט שמציין שאני מספיק לכתוב. עד עכשיו, כל פעם כזאת גררה אחריה שורת פוסטים מכובדת למדי).

עד אז תנוחו. I know I won't.