כואבות לי האצבעות, ולכן הפוסט הזה יקדים את זה שאולי יהיה ארוך ואולי יהיה קצר due to senility.
Mental notes:
* שחיה, גם של 25 בריכות, לא דומה בכלל לריצה.
* היא גם לא עוזרת ליכולת לבצע עליות מתח.
* בקרב מגע, גם אם אתה היחיד שמרביץ, עדיין כואב לך.
* שלא לציין מה קורה כשאתה לא היחיד.
* מסתבר שלמאבטחים ברמה טיפה יותר רצינית ממוסדות חינוך מותר, ואפילו מאמנים אותנו, לבצע וידוא הריגה.
* גם מותר לנו לפתוח באש על סמך חשד, שזה בכלל הזוי.
* העור של הידיים שלי לא עומד להתקשח מעצמו, ולכן כדאי שאני אקנה כבר גיטרה אם אני רוצה להפסיק לדמם על אקדחים בזמני הפנוי.
* לא רק לסביות מתגייסות לקרבי (אבל אם להסתמך על היחס בקורס, הן עומדות על 50% מכלל המגויסות לקרבי)
* ירי מאמץ, גם אם המאמץ הוא בסך הכל ספרינט של 150-160 מטר, מוריד את אחוזי הפגיעות שלי מ-90 לבערך 62.
* יריחו זה אחלה אקדח, גם כשהוא ישן ולחלוטין לא-פולימרי. מסתבר שמדי פעם אנחנו כן יודעים לייצר נשק טוב.
* ואורך הקנה משנה, או-הו כמה משנה, את רמת הפגיעות.
* לא משנה איפה אני נמצא, תמיד אני אגרר לחצי- התפשטות כדי שכולם יוכלו לראות את פרד ודוריס (לא ביוזמתי! אני נשבע!)
* במאבטחי בתי חולים משקיעים הרבה יותר, עד לרמה שמספקים לנו נעליים (של Hi-Tec, לא סתם).
למי שעדיין לא הבין, עברתי את הקורס. היה בהחלט מאתגר, והיו חלקים שפקפקתי ביכולת שלי לסיים כמו שצריך, אבל סיימתי וזה מה שחשוב. חוויות אולי יבואו בהמשך.