איך חול יכול להיות מהיר?

העדכון הזה בא מספר דקות לפני שאני זז לישון. ולמה שאדם כמוני ילך לישון בשעה אחת עשרה בלילה, אתם שואלים? אז ככה: אני רוצה לפחות חמש וחצי שעות שינה לפני שאני קם למשמרת.

כן, למהירי המחשבה שביניכם, אני קם קצת לפני חמש בבוקר. קצת מדכא לקום כשעדיין חושך בחוץ. אבל לפחות אני מסיים את המשמרת בשתיים-שלוש אחה"צ, מה שמשאיר לי הרבה זמן פנוי.

אתמול היה לי האימון הראשון בחדר כושר, ונזכרתי כמה אני שונא את הראשונים. הם פתאום ממחישים לך מה הרבה יותר מדי זמן של חוסר פעילות גופנית עשה לך (הוריד את המשקלים שלי בהכל בפחות או יותר 60 אחוז), ומוסיפים "יא פדלאה" בשביל הטעם. בצד החיובי, כיווצים אין לי. גם לא כבוד עצמי, אבל זה כבר לא קשור.

חפיפה במשך שלושה ימים זה כבר באמת ארוך, אבל ככה זה באבטחת בתי חולים, מסתבר. בינתיים הייתי במשמרת עם בחור רוסי נחמד, שברגע שרק יהיה לי אייפוד ישמע איתי לד זפלין ופינק פלויד, ואם אני אצליח לשכנע אותו גם מטאליקה, מגהדת' וכל דבר אחר שיש לי ב-MP3, בתנאי שהמשמרות שלנו ימשיכו להיות ביחד, והיום איתו בחור מהיותר מצחיקים שפגשתי. הם בילו חלק לא מבוטל משמונה השעות שבילינו ביחד בללכת מכות והערות ציניות משעשעות (-"שיט! שכחתי את הפלאפון!" -"יש לך שניים, מה אתה בוכה?" -"כן, אבל לחברה שלך יש רק את השני.") גם הכרתי כמה עובדים משעשעים (-"למה אתם בזוגות? מפחדים מבני סלע?" וגם -"מה יש לכם באקדח, קפצונים?" -"מה פתאום, קפצונים זה מסוכן, הרעש יכול להבהיל אנשים") ומי שמכיר אותי יודע שאווירה טובה היא הכל בשבילי. ארוחת צהריים מלאה בשני שקלים וארבעים אגורות זה גם לא רע, במיוחד לא כשהיא מכילה דברים כמו סטייק בקר ובצל מטוגן כמו היום (שהיה פשוט מעולה).

לישראלי המכוער כבר נחשפתי יותר מפעם אחת, אבל זה צפוי, והרבה פחות מפריע כשיש לך עוד בן אדם איתך. ולפי מה ששמעתי, כל עוד הוא לא מכוער מספיק כדי לבוא עם אלה או ספסל ברזל ששוקל ארבעים קילו, אתה במצב טוב. ולא, אני לא צוחק. זה קיים בבתי חולים אחרים. בשלי רק מדי פעם צריך להגן על עצמך מדברים יותר פשוטים (הזקנים האלה יודעים להשתמש בהליכונים כמו מומחי קונג פו, מזל שיש לי גז מדמיע).

אבל ברצינות, מהאנשים כמו גם המפקח הבנתי שיצא לי להיות באחד מבתי החולים הרגועים יותר. ויש גם ישראלים יפים, זו לא רק שמועה מופרכת (נניח, אלו שמביאים לשער את העוגיות שנשארות אחרי ישיבת הנהלה).

מה עוד? מקרר, מזגן, קומקום, טוסטר, מיקרוגל. חדר מאובזר להפליא. אה, ויש לנו שכפ"צים.

לא, רבותי, אני לא מדבר על הוסטים המכוערים שמשום מה קוראים להם "אפודים" באבטחת מוסדות חינוך ומסמנים אותך כמו זרקור למקרה שמישהו ירצה לירות בך, למרות שלפחות עננת הברחשים שנמשכים לצהוב מקילומטרים מסתירים אותך די יפה. אני מתכוון לקוולאר, דבר שבשאיפה אכן יחסום כדור, לפחות 9 מ"מ, ושאותו אנחנו צריכים ללבוש במקרה של התרעה ממוקדת. אני רק מחכה לרגע, אישית.

קצת חבל שאף אחד לא מודע לקורס באורך שבוע שאנחנו עוברים, למאות הכדורים שירינו ולשעות הקרב מגע שהפצעים מהן עדיין לא החלימו לי לגמרי. אולי זה היה גורם להם להתייחס קצת יותר ברצינות אלינו, אנחנו בכל זאת קצת מעבר לקשישים עם מגנומטר שאומרים "פותחת תיק בקשה". (לצורך העניין, במשמרת ובקורס היו איתי קצינים, מ"כים של חי"ר, וצלפים)

וזהו להיום באמת כדאי שאני אזוז לישון.