תמיד ידעתי שזה רק עניין של זמן. זה היה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי, אפשר לומר. והיו סימנים, ואזהרות, וחרב דמוקלס שכבר מרחפת לא מעט זמן מעל ראשי. ידעתי שהמצב לא יכול להימשך כך הרבה זמן, ולא משנה כמה אני רוצה שכך יהיה, אבל לפחות מבחוץ, בחרתי להתעלם. אבל המציאות אוהבת לטפוח על פני אנשים רגילים מדי פעם או פשוט להביא כאפה מצלצלת אם מדובר בי, ועכשיו זה נגמר. היה טוב, והלוואי שהיה יכול להימשך, אבל מגיע זמן בו צריך להיפרד, גם אם מדובר בדברים אהובים.
אז עכשיו אני שוב לבד.
אני אוהב אותך ואזכור אותך תמיד.
ג'ינה שלי. (2003-2006)
נ.ב. - כהוכחה לאהבתה אלי, היא נתקעה לבעלים החדשים עוד באותו יום שנמכרה. I dare you להגיד לי שוב שזה מטופש להגיד לה תודה אחרי נסיעות ארוכות.
דו"ח התקדמות של השבוע השני של דצמבר: בכל מכשיר כושר שמכבד את עצמו יש אפשרות להעלות משקל יותר נמוך ממשקולת שלמה של 5-6 קילו, גם איפה שאני מתאמן, רק שגיליתי את זה רק שבוע שעבר. כך שחלק מעדכוני המשקלים הם לא באמת עדכונים כמו שהם פשוט הבחנה שלי שהתחלתי עם משקל טיפה יותר גבוה מלכתחילה. ולא, זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר בקשר לעצמי.
משקל - 61 ק"ג.
מתח - 2, כולל ציוד של פחות או יותר 4.5 קילו (תוך כדי סיור בעבודה).
ריצה - עברתי לריצה של 9.5 דקות, הזמן שבוא אני אמור לרוץ 2 ק"מ ברענון כדי לעבור. כרגע אני רץ בערך 1.7 ק"מ בזמן הזה.
פולי אחרי צוואר -24
לחיצת חזה - 26
פשיטת מרפקים - 18
כפיפת מרפקים - 8
לחיצת רגליים - 30
בטן - 22
סביר, אבל לא מספיק טוב עדיין. אני צריך להעלות את המתח בעוד אחד כל שבוע וחצי, נקווה שזה ילך.
ולאתנחתא הקומית, אתה יודע שהמאבטח שאיתך שרוט כאשר:
1) הוא תולש דשא מהגינה ליד השער ושם אותו בתה בתור "עשבי תיבול".
2) הוא נתלה על השער החשמלי בזמן שהוא נסגר, "כדי לאבטח אותו."
3) הוא צורח "לאאאאא! אל תעזוב אותי!" כשאתה אומר לו שאתה הולך לאכול.
קיבלתי משכורת ראשונה. החיובי: לא הייתי אמור לקבל כסף על הקורס (עדיין), כן קיבלתי. השלילי: הייתי אמור לקבל כסף על 3 ימי חפיפה, לא קיבלתי.
אבל זה יסודר. ויותר חשוב, הקורס זה פי 2 יותר כסף.
אז המינוס צומצם בקצת מעל אלף ש"ח. שזה דבר טוב, כי היו חסרים לי בערך 400 לפני שבפעם הבאה שהייתי מנסה לשלם על משהו בכרטיס אשראי היו גוזרים לי אותו.